אביה של שלומית קריגמן הי"ד: "אני, עם לבי הפצוע, מנסה לבחור בחיים"

מאות בני משפחות שכולות השתתפו אמש (ראשון) בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה שקיים ארגון "משפחה אחת". הטקס מתקיים מדי שנה, והוא מתייחד בכך שהוא מורכב, למעשה, מנאומים קצרים של בני משפחות הנופלים והנרצחים.

בטקס נאמו בני משפחות השכולות: אופיר שער - אביו של גיל-עד שער הי"ד, שנחטף יחד עם שני חבריו בצומת גוש עציון ונרצח על ידי מחבלי החמאס ב-2014; עידו יאורי - אחיו של סמ"ר עמית יאורי הי"ד, שנהרג במהלך מבצע "צוק איתן"; ליאל רובל - אחיו של סמל בניה רובל הי"ד, שנהרג במהלך מבצע "צוק איתן"; צחי קריגמן - אביה של שלומית קריגמן הי"ד, שנרצחה בפיגוע בבית חורון ב-2016; מלכה קלנגל - אמו של רב סרן יוחאי קלנגל הי"ד, שנהרג בגבול הצפון ב-2015; רעות יהלומי – אמו של רב"ט נתנאל יהלומי, שנהרג בגבול מצרים ב-2012.

צחי קריגמן סיפר בדבריו על הלילה הראשון אחרי הירצחה של שלומית: "מצאתי את עצמי באותו לילה עומד במסדרון בבית החולים, מוכה יגון. בחדר, מצד אחד, שלומית, בתי בכורתי, שוכבת במיטה, מכוסה בסדין מכף רגל ועד ראש. לא חיה, לא נושמת, לא זזה. ובחדר מהצד השני, שלושה מילדיי: נתנאל, תמר ודרור, שוכבים במיטות, מכוסים בסדין עד הצוואר – חיים ונושמים, ישנים שינה טרופה. ואני, אבא המלא עד גדותיו בכאב בלתי נתפס, צריך להיות שם בשבילם, להעיר אותם מהשינה ולהגיד להם שזהו, זה נגמר, הפסדנו. היססתי: איך אוכל להכיל את כאבם ויגונם, כשאני מלא בכאב וביגון שלי? הערתי אותם וסיפרתי להם את הנורא מכל. וכך, על הכאב שלי על מותה של שלומית, הצטרפו כאביהם של נעמה ושלושה מילדיי".

"כל אחד ואחת הגיב אחרת ואני ניסיתי לתמוך, לעזור, לעבור מאחד לשני. ומפעם לפעם פשוט לא יכלתי יותר, פרשתי לפינתי ובכיתי. במהלך ה’שבעה’ בביתנו, הזכיר אחד המנחמים בדברי הנחמה שלו את הפסוק: 'ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך – בדמייך חיי'. נעמה פרצה בבכי ולחשה בכעס: 'איך הוא מזכיר דווקא את הפסוק הזה, כשאנחנו אבלים על שלומית שהתבוססה בדמה ולא נאמר לה - בדמייך חיי' כששיתפנו חבר במחשבותינו, הוא אמר לנו משפט שמלווה אותנו לאורך השנה האחרונה. הוא אמר לנו: 'הפסוק הזה לא מתייחס לשלומית. הוא מתייחס אליכם! אתם – שמתבוססים בדם לבכם הפצוע. אתם – בדמייך חיי!' ואני, עם לבי הפצוע, מנסה לבחור בחיים", הוסיף.

במהלך הטקס, נשאה גם יעל ויסמן, אלמנתו של סמ"ר ינאי ויסמן הי"ד, דברים: "במשך כל השנה חיכיתי שתחלוף כבר שנה. במשך שנה קיוויתי שמשהו יתבהר וישתנה. אולי הידיעה הזו שעברתי כבר שנה, חגים ואירועים תגרום למשהו להיראות קצת אחרת. קיוויתי שאולי אחרי שתחלוף שנה אדע איך להתמודד עם כל סיטואציה. ועכשיו אני פה, אחרי שנה. עומדת מולכם אבל מבפנים נשברת, ומתגעגעת לאי הוודאות שליוותה אותי בשנה האחרונה. רוצה לא לדעת מה יעבור עליי בכל יום במהלך השנה הזו, או כמה קשה יהיה בחופשות ובחגים, יום הנישואין או ימי ההולדת".

“רוצה לא לחשוב על יום הזיכרון - יום בו כל העיניים נשואות אלינו, אל אותן המשפחות שאיבדו את יקירהם, רוצות לחלוק איתנו את הכאב שבמשך השנה הוא רק שלנו, אבל היום הוא של כולם. ואני? אני רק רוצה לברוח אליך, ינאי, ולהיות איתך לבד. אבל היום כולם שם איתך. אז תרשה לי לבקש משאלה, דווקא ביום שהוא הכי שלך - תעשה שהוא יגיע. היום שבו לא ארגיש את הכאב בכל נשימה ונשימה, היום בו אוכל להסתכל במראה ולהגיד שאני בסדר, שאתה בסדר. שאני עושה נכון, בוחרת נכון, חיה נכון. שהדרך שלי זאת הדרך והיא לא רק שלי, היא גם שלך. אני מבטיחה לך שאתה נישאר ותישאר חלק גדול ומשמעותי ממני. אתה ממשיך לחיות בי ולהחיות אותי”, הוסיפה יעל.