אופיר שער בפוסט מרגש ומטלטל ליום הזיכרון: "ראיתי מקרוב את מקום העקידה"

מסע בין מקומות 

ממקום הכיסא הנמוך ובלב מפרפר 
שומע באוזניי והלב ממאן לקלוט
"המקום ינחם אתכם".

 
ואני 
מחפש את המקום
רוצה את ניחומו... 

ממקום מושבי בבית הכנסת 
מזדקר בכאב תמידי, ריקנותו של המושב שלצידי 
"ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו".

ואני 
מחפש את המקום 
מבקש את רחמיו... 

ממקום עומדי על המדרכה ברחוב התל אביבי
מהדהדת לפתע הקריאה לחזור 
כי יש התפתחויות .... 
ואני בדרכי לביתי 
למקום שלא ישוב להיות עוד כשהיה.

ממקום מציאתו בין גבעות וטרשים 
עולה מן הלב זעקת כאב וקריאת תודה 
"וירא את המקום מרחוק".

ואני -
ראיתי מקרוב את מקום העקידה.

ממקום מסך המחשב בבית 
בו מתחלפות ללא הפסק תמונותיו, 
ואני 
הסבתי את עיניי 
שלא יכלו להכיל
את פניו מולי, והחלל שנפער בתוכי. 

ממקום התמונה על השידה במשרדי
שהצבתי בחשש ובאומץ 
ניבט לו מול עיניי יום יום 
החיוך שמלווה את חיי...

ואני
מתחיל לעכל , 
מנסה להסתכל למקום הכואב
ישר בעיניים.

ממקום ביתנו החדש
שהוא כה התרגש וציפה לו
משתאה מעוצמות הרוח והחיות 
של הרעיה.

ואני 
מנסה איתה בכל בוקר מחדש 
לחזק את המסד שחווה רוח סערה ...

ממקום הכאב העמוק והמפלח 
נוצצות גם חמש בנות אור
ואני 
מבקש לספוג לתוכי 
את האושר. לראותן שמחות. 

ממקום עומדי דומם בצפירה 
ויחד איתנו - עם שלם 
שמרכין ראש בכאב.

 
אני 
 מוצא בתוך הבכי גם את התקוה.  

ממקום משכבו עם חבריו 
בוקעת לה תפילה חקוקה באבן ובלב,
"מנוחה שלמה שאתה רוצה בה, יכירו בניך וידעו 
כי מאתיך היא מנוחתם ועל מנוחתם יקדישו את שמך".

ואני 
עוד מבקש 
את המקום 
את מקום מנוחת הנפש.

אופיר שער.