כשהרב שלי בכולל יעץ לי: ’נצל את יום העצמאות כדי לבקר את הוריך הלא דתיים’

בתור בעלי תשובה, "יום העצמאות" כמו שהוא מוגדר, הוא יום ממש מסובך רגשית. חלק מאיתנו עד לפני שנה-שנתיים, עוד התעצבנו שהשפריצו עליהם קצף על הגב או חטפו איזה פטיש מצפצף (עם החלק הכואב) ממש בקודקוד של הראש במסיבות ההמוניות שהתרחשו בפארקים ברחבי הארץ...

אך כיום לאחר שחלפו הכאבים בראש מאותם פטישים מרגיזים, התפכחנו מעט... ואם אפשר להסתכל בראיה אובייקטיבית על היום הזה מבלי להכנס לכל המחלוקות על מה ולמה והאם בכלל יש מה לחגוג ביום הזה. את זה נעזוב כרגע בצד. מיצנו...

לעניות דעתי אנחנו צריכים לגשת ליום הזה בגישה של עובדי ה' אמיתיים. כלומר עם כל הרעש והצלצולים של הזיקוקים לברר מה ה' רוצה מאיתנו ביום הזה? איך אפשר להפוך אותו לטובה? איך אפשר להפוך אותו לתועלת אמיתית?

אתן לכם עצה נפלאה ממש שנתן לי הרב שהיה לי ב'כולל' לבעלי תשובה בשנותי הראשונות, כשלא ידעתי איך להתמודד עם היום הזה.

את מה שהוא אמר לי אני לא אשכח בחיים!

"עמית, אתה היום הזה צריך לנצל להיות עם המשפחה הרחוקה, סע אל ההורים, תהיה איתם ואפילו תעשה איתם "על האש"!"

(צילום: shutterstock)

הייתי בשוק! "מה??? הרב אבל יש 'כולל'? להפסיד לימוד תורה ולשתף פעולה עם "החג" הזה!"

חייך אלי הרב והמשיך: "ה' עשה לבעלי התשובה חסד שנתן את היום הזה!"

"הרב אני לא מבין... את החלק של "על האש", אתה יודע שאין לי בעיה לעשות בכל זמן, אבל מה היום הזה קשור אלינו?"

"תגיד לי עמית מתי נפגשת בפעם האחרונה עם ההורים או עם המשפחה שלך בשבת?"

חשבתי רגע... "שנים כבר לא נפגשנו, בעצם ממתי שחזרתי בתשובה ראיתי שזה לא שייך, שיסעו באוטו או שיראו טלוויזיה... בקיצור לא שייך הרב, לא שייך כלל!"

"ומתי עשייתם 'ליל הסדר' ביחד?"

"הרב אמרתי, לא חגים ולא שבתות, שום כלום!"

"אז בוא אני אשאל אותך שאלה, אם יגידו לך שיש "חג" כזה שכולם בחופש ולא עובדים ואפשר לנסוע באוטו, לראות את המשפחה שאף פעם לא נפגשים וגם לעשות "על האש"?"

"חחח... הלוואי הרב, אבל אין חג כזה!"

"דווקא כן! "חג העצמאות!!!" כולם בחופש! אפשר לנסוע! וגם אפשר לעשות "על האש"!

"גאוני! אין, אין כמו ה'!"

יהי רצון חברי היקרים, שננצל את היום הזה לתועלת ולאיחוד משפחות ולקרוב לבבות ישראל!

שיהיה לרפואה שלימה לאלתר לרפאל נתן נטע בן רבקה גולדה בתוך שאר חולי ישראל, אמן.