האם אכפת לבורא העולם מה עושה אדם קטן כמוני? 5 נקודות למחשבה

האבקה

כיצד ייתכן שחרק קטן ופרוותי אחראי על מרבית המזון אותו אנו צורכים? כגון תפוח, מנגו, אבטיח, בצל ועוד? התשובה לכך מסתכמת במילה אחת: הַאֲבָקָה.

כדי שצמחים יוכלו להתרבות וליצור עוד צמחים, הם זקוקים להַאֲבָקָה, כלומר – שאבקה של פרח אחד זכרי תגיע אל פרח נקבי אחר מאותו סוג צמח, ותפרה אותו. הפרח יהפוך לפרי ובתוכו זרעים, ומחזור חדש של צמיחה יתחיל.

ההַאֲבָקָה הינה תנאי בסיסי להפריה וליצירת פרי. בתהליך זה מועברים גרגירי האבקה מהמאביקים – החלק הזכרי של הפרח, אל הצלקת – החלק הנקבי של הפרח. לצמחים אלה פרחים בעלי צבע ו/או ריח בולטים, שמושכים את החרקים. ב"תמורה" להַאֲבָקָה, מציעים הצמחים לחרקים צוף (מקור מזון).

ההַאֲבָקָה למעשה מהווה בסיס לרבייה בצמחים בעלי הזרעים, ומשחקת תפקיד חשוב מאוד בתור אמצעי הפצת הגנים של אותו אורגניזם, שכן הצמחים אינם מסוגלים לנוע בעצמם ולהתרבות. אם כן, כיצד הם נעים ומופצים?

(צילום: shutterstock)

צמחים רבים מואבקים באמצעות חרקים מקבוצות שונות: דבורים, חיפושיות, פרפרים וזבובים. הדבורים נחשבות למאביקים המתוחכמים ביותר בעולם החרקים: אורח חייהן מותאם במיוחד לחיי שיתוף (סימביוזה) עם צמחי הפרחים.

בכל גיחה חדשה מהכוורת, דבורת הדבש פוקדת פרחים ממין צמח יחיד. עובדה זו מהווה יתרון עבור הצמחים המואבקים, משום שכל האבקה שהם מייצרים מועברת אך ורק בין פרחים של אותו המין, ולא מבוזבזת בפרחים אחרים. פרחים רבים מסמנים לדבורים את מצבם על ידי שינוי צבע (למשל תורמוס ההרים), וכך הדבורים נמנעות מלבקר בפרחים שכבר הופרו.

כיצד ההַאֲבָקָה מתרחשת? כאשר דבורה נוחתת על הפרח, נדבקים לגופה אבקנים, וכאשר היא נוחתת על פרח אחר מאותו המין, האבקנים נושרים ומפרים את הפרח. למעשה זהו מנגנון מתוחכם של הצמחים, לפזר אבקנים למרחקים גדולים.

חשוב לזכור: בעלי-החיים המאביקים אינם מגיעים אל הצמחים מתוך כוונה להאביק את הפרחים. ברוב המקרים הם באים אל הפרחים כדי למצוא שם מזון – צוף ואבקה מזינים. בזמן שהם אוספים את המזון, גרגרי האבקה נדבקים לגופם, וכך מועברים מפרח לפרח...

כיצד ייתכן שחרק קטן ופרוותי כמו הדבורה אחראי על מרבית המזון אותו אנו צורכים? כיצד שני מנגנונים כמו עולם החי והצומח פועלים מתוך התאמה והשלמה מלאה ביניהם ברמה כה מתוחכמת? האין זו הוכחה ברורה שמתכנן ובורא אחד תכנן וברא את כולם?

זיעה

דוחה ככל שיהיה – תהליך של הזעה הוא נורמלי והכרחי. בלעדיו לא היה גופנו מצליח להתקרר. תפקידה של הזיעה להיות וַסָּת תרמי טבעי, שנועד לקרר את הגוף כשהוא מתחמם יתר על המידה.

הזדמן לי לשוחח עם רופא עור, ובמסגרת השאלות המציקות שלי הוא סיפר לי בצורה אגבית פרט מעניין מאד על הזיעה. הוא סיפר שזיעת הגוף כולו מזיקה ומסוכנת, ויש להיזהר ממגעה בעיניים, ואילו זיעת הפנים אינה מזיקה.

רגע, האין זה פלא, שהזיעה המופרשת מגופו של האדם רעילה, אבל יש אזור אחד בגוף שבו הזיעה אינה רעילה, וזהו דווקא אזור הפנים? הרי שם הזיעה עלולה בקלות להיכנס לנו לעיניים או לפה, ולפגוע בהם?!

(צילום: shutterstock)

הפלא מתעצם לאור העובדה שפרט זה ידוע כבר אלפי שנים בתורתנו הקדושה. חכמים הבחינו בין זיעת הפנים שאינה מזיקה, לבין זיעת הגוף, ששתייתה נחשבת בגדר סכנה: "צריך להיזהר מזיעת האדם, שכל זיעת האדם סם המוות, חוץ מזיעת הפנים" (בשולחן ערוך יורה דעה, בסימן קט"ז סעיף ד', הובא בשם הירושלמי, תרומות פ"ח, ה"ג, מ"ג ע"א).

במקורות אין הסבר לסיבת ההבדל בין שני סוגי הזיעה, אף על פי שמבחינת ההרכב של הזיעה המופרשת אין הבדל ביניהן (על פי מחקרו של הרב ד"ר אברהם אופיר שמש – "רקמות אדם כמקור לחומרי מרפא קדומים").

אין ספק שתופעה מופלאה זו מעידה על יד מכוונת ודואגת...

איך חכמים ידעו זאת? הרי לא היו להם הכלים המדעים המשוכללים שיש היום! האין זו הוכחה כי תורת ישראל, אשר בה כתובות אותן ידיעות מדעיות, לא נכתבה על ידי גורם אנושי, אלא מי שברא את הבריאה הוא זה שנתן את התורה?...

ברק ורעם 

"שמעת את הבּוּם הזה? ראית את הפלאש שהיה? מפחיד!", אמרה לי אשתי באותו יום חורפי במיוחד.

אלו היו רעמים וברקים... למה מתרחשים הברק והרעם?

ברק הוא תופעה אקלימית, שבה חשמל סטאטי שהצטבר בעננים נפרק לאדמה או לענן אחר. כתוצאה מפריקת החשמל דרך האוויר, האוויר מתחמם מאוד, עד כדי כ-30,000 מעלות. זאת הסיבה להבזק האור המהיר, הברק.

(צילום: shutterstock)

הרעם נוצר בעקבות החימום המהיר של האוויר, המוביל להתפשטותו, ומיד לאחר מכן – לכיווץ מהיר, בגלל התקררותו; הרעם, ה"בום" שאנו שומעים, הוא גל ההדף של פיצוץ זה.

האם שמתם לב לחוק טבע בבריאה, שתמיד, אבל תמיד, הברק יבוא לפני הרעם? מדוע תמיד בסדר הזה? מכיוון שמהירות האור (כ-300,000 ק"מ בשנייה) גדולה לאין ערוך ממהירות הקול (כ-340 מטר בשנייה), הרעם נשמע אחרי הברק.

גוף בטיחותי

כל אחד מאתנו חווה את התופעה הבאה: הושטנו יד כדי לנגוע במשהו חם, והנה היד שלנו מורמת פתאום, באופן בלתי נשלט מצדנו.

מהו ההסבר לכך?

העברת מידע וקליטת מידע מחלקי הגוף השונים נעשית באמצעות מערכת העצבים. העצבים מוליכים תחושות והוראות מהגוף למוח, וכן להפך – מהמוח לגוף. הם מעבירים זאת באמצעות הולכת אותות חשמליים בגוף, המסמנים תחושות אור, צליל, כאב, לחץ, חום או קור ועוד.

כשנוגעים במשהו חם מדי, קולטני חישת הטמפרטורה שבעור שולחים אותות חשמליים למוח. המוח מזהה את האות, מפרש אותו ככאב ומשגר אות נוסף בחזרה לשרירים. כתוצאה מכך היד מתרחקת מן האובייקט החם, והכל מתרחש במהירות שיא של כ-300 קמ"ש!

מערכות העצבים והשרירים בגופנו מתוכננות ומתואמות היטב כדי לשמור עלינו מפני נזק, ובמקרה הזה – מפני כווייה.

תארו לעצמכם אדם העסוק בשיחה, ומניח את ידו מבלי משים על מתכת לוהטת... בלעדי מערכת העצבים הענפה לא היה חש בכך, עד שהיה, חלילה, מאבד את בשר ידו... אך לא די בכך, כי אין שום תועלת בהודעת מערכת העצבים למוח כי היד בסכנה, אילולא קיבלה מערכת השרירים הוראה מהירה מהמוח להתכווץ בתגובת שרשרת, וכך להרים את היד ולהרחיקה מהסכנה.

מישהו "פיזר" קולטני חישה עצביים על כל עור גופנו, ו"שתל" קולטני חישה רבים יותר באזורים הרגישים יותר: הידיים, הפנים והפה. תהיתם לעצמכם איך תגובתנו לפחד, למגע או לסכנה היא מהירה כל כך? האותות החשמליים בבסיסי העצב נעים במהירות עצומה, שמגיעה לכ-300 קמ"ש ויותר.

ברור לכל, שתיאום כה מושלם בין שתי מערכות שונות בגוף האדם, העצבים והשרירים, ומהירות תגובתנו הלא נתפסת לפחד, למגע או לסכנה בבסיסי העצב – כל אלה נועדו להציל את חיינו מסכנות ומפגעים רעים! מי הוא השומר עלינו לבל נינזק?

וכי לבורא העולם הגדול אכפת ממני, האדם הקטן?

יש אנשים שאומרים בכנות: "אני לא מקיים מצוות. כי מי אני לעומת אלוקים? וכי לבורא עולם אכפת ממני, האדם הקטן והפשוט? באמת משנה לו אם אמרתי מילה כזו או מילה כזו? אם עשיתי פעולה כזו או פעולה כזו? על הצלחה במבחן אני אתפלל? על זה? אתה חושב שלאלוקים יש זמן לדברים פעוטים שכאלה? בעולם משתוללים רעב, טרור, מחלות, התעללות... מה עובר עליך?".

חברים, התשובה פשוטה: בוודאי שכן!

בדיוק כמו שאין משהו "גדול מדי" עבור אלוקים, אין גם משהו "קטן מדי". מי שחושב שאלוקים עסוק מדי בדברים החשובים באמת, כך שאינו יכול להתייחס לדברים הפעוטים שבחיים, מייחס מוגבלות אנושית למי שהוא כל-יכול.

וודאי שאכפת לבורא העולם! אם הוא כותב בתורה לעשות כך וכך, משמע שזה חשוב לו. אם הוא כתב שעליך להניח תפילין – "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו', ח') – הרי שזו פעולה שחשוב לו שתעשה – לטובתך! בורא העולם נותן לך כוחות אדירים להפעיל את כל המערכות העליונות של הבריאה – באמצעות המצוות!

התורה אינה מעניקה פטור מקיום מצוות ללא סיבה מוצדקת. התורה אינה פוטרת מקיום מצוות אנשים שחושבים שלבורא עולם אין ענין בפעולותיהם, אינה מעניקה פטור מקיום מצוות לאותם אנשים המתעצלים לקום בבוקר לתפילת שחרית. גם לא לאנשים "בעלי דעה", רק משום שיש להם השגות וביקורת על התורה...

נא לא להתבלבל! לאדם אכן יש בחירה אם לקיים את המצוות, אך אין זה אומר שהוא לא מחויב בקיום המצוות. יש לו בחירה הכוללת שכר ועונש על בחירתו.

זה מזכיר לי משפט מצחיק שחבר חילוני אמר לי: "לך אסור לשקר. אתה דתי"...

חברים, בסופו של דבר, אדם שמקיים או לא מקיים מצוות, בורא העולם ידון אותו דין צדק, ואין עוול במשפט. כל אדם יקבל את שכרו, או לחילופין – את עונשו, בהתאם למעשיו...