פרשת אחרי מות: הרבי שאל: יש לך פרווה ללא שערות?

"חצי מנכסיך היית מוכן לתת עבור המַצָּת הזה", לחש הקשיש בעיניים נוצצות לעשיר מופלג. זה האחרון סובב אצבעו על הרקה לכיוון המציע, אבל הזקן לא נבהל. "אתה רוצה כוס תה?".

העשיר הנהן לאישור. הזקן לחץ על כפתור נסתר במצת, מן הצד יצא גמד קטן, ששאל לרצונו של הזקן, ואחר הגיש לו כוס תה חם...

העשיר התלהב. "אפשר לנסות?". הוא לחץ על הכפתור וביקש מהגמד כוס קפה. וקיבל.

מחצית מהנכסים נמכרו בו במקום, והעשיר מיהר לביתו. הוא לא טיפש. כלל לא. הוא לחץ על הכפתור ואמר לגמד שיצא: "קודם תחזיר לי את כל הרכוש שנתתי".

הגמד נענע בראשו לשלילה: "מצטער, אדוני. אני יודע להכין רק תה או קפה"...

* * *

פרשתנו שָׁבָה לאחר דיני המצורע ומאזכרת בפסוק אחד את מיתת נדב ואביהוא, עליה נכתב באריכות לעיל. במדרש (ויקרא רבה כ', ט') מופיעות כמה סיבות להסתלקותם של בני אהרן. אנו ניגע רק בנקודה קטנה.

אחת הסיבות שבגינן מתו הִנָּהּ על שהיו "מחוסרי בגדים". פירוש: כהן חייב לבצע את עבודת הקודש במקדש עם בגדי הקודש המיוחדים לכהנים. לפי דברי המדרש, נדב ואביהוא נכנסו ללא בגדי הכהונה – והתחייבו בנפשם.

זה מזכיר לנו משהו. גם אצלנו יש לביגוד אלמנט חשוב ביותר בתפיסה. ברוך השם לא קורה שמישהו מתחייב בנפשו בשל בגד שלבש או שלא לבש. אבל פעם חשבנו: למה באמת?

מה עושה את הבגד לדבר חשוב שכזה?!

החסידים לטשו עיניים תוהות. באופן פומבי, לעיני כל המתפללים שחיכו לעבור אצל הרבי לאחר התפילה, הושיט הרה"ק רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר (המוכר על שם ספרו ה"ישמח ישראל" מאלכסנדר) את ידו אל עבר צווארון פרווה יוקרתי במעילו של אחד האנשים, וליטפו.

היהודי הזה היה מחסידיו של ה"ישמח ישראל", אולם במהלך השנים סטה מדרך החסידות ושינה את לבושו ואורחותיו. על דבר אחד לא ויתר: הוא המשיך להגיע לרבי מאלכסנדר מעת לעת. כעת הוא הגיע לבוש במעיל פרווה יקר מאוד, ורבו הקדוש פשוט מלטף את צווארון הפרווה ומפגין התלהבות מהפרווה המשובחת.

היהודי ניצל את הרגע. "רבי, הפרווה הזו עלתה לי אלף רובל. כל החברים שואלים מהיכן קניתיה, משום שקשה להשיג כמותה".

אצבעו של הרבי מאלכסנדר עדיין נעה מעלה ומטה על הפרווה, והוא שואל: "אמור נא לי, אם יציעו לי פרווה שכזו, ששערותיה נמרטו מכבר, האם תוכל להעריך מה שוויה של הפרווה במקרה שכזה?".

היהודי נענע בראשו נחרצות: "שאף אחד לא יעבוד על הרבי! פרווה ללא שערות אינה שווה מאומה!".

ה"ישמח ישראל" הושיט את אצבעו המטיילת על גבי הפרווה מעט גבוה יותר, הניחה על לֶחיוֹ של היהודי, המגולחת למשעי, וסיים בקול תוכחה: "נו?"...

החסיד לשעבר הבין את הרמז המחוכם. תוכחה זו פילחה את חדרי לבו והוא שב לאורחות החסידות בלב ונפש, בחיצוניות ובפנימיות.

הבגדים שאנו לובשים, בציבור יראי השם, מוקפדים מאוד. לכל מקום – הביגוד הייחודי לו, ניואנסים דקים שמכילים עולם מלא ובחלקם אף מכילים רעיונות קדושים ועמוקים שנמסרו לנו מרבותינו הקדושים.

לפעמים תוהים אנשים לעצמם: בסך הכל בגד, למה עושים מזה עסק כל כך גדול?!

אחד האנשים החכמים שנשאל על ידי מאן-דהו: "אמור לי, מדוע כל כך אכפת לך באיזו כיפה אני מתהלך? לי זה לא משנה בכלל!", השיב בפקחות שיש בה המון אמת: "אם זה לא היה משנה לך כלל, לא היית מחליף את הכיפה המקורית"...

לסוגיית הבגדים נדרשים העוסקים במלאכת הקירוב לא מעט. באחת הפעמים מצאתי את עצמי מסביר לצעיר מתקרב שרצה לדעת יותר על הבגד: מתחשק לך להכין לעצמך כוס קפה. אתה מרתיח מים ומוזג לכוס עם אבקת קפה, מוסיף חלב ואולי אף סוכר ובוחש.

מה העיקר? הקפה או הכוס? בוודאי שהקפה. אולם אמור נא, האם יכול אתה ליהנות מן הקפה ללא הכוס בה הוא נתון?!...

* * *

אמת ברורה היא שהלבוש בפני עצמו, ללא קיום תורה ומצוות, הוא כגמד היודע להכין רק קפה או תה, או ככוס ללא קפה... אין לו ערך בפני עצמו.

אבל הלבוש כמסגרת, הלבוש ככלי – הרי הוא בעל ערך רב מאוד בעולם שבאופן טבעי לחיצוניות יש מה להגיד בו. כדאי "להתלבש טוב", ללא קשר לטמפרטורה בחוץ.