הרבנית חגית שירה לפרשת אחרי מות-קדושים: רק את הלב ודי

בכל שנה, אחרי פסח, אני מרגישה מן סוג של נפילה. כאילו הייתי באיזה מקום גבוה, מלא אורות. התכוננתי, טרחתי, ביקשתי, ציפיתי, עברתי בתוך מנהרה של אור ענק – ונחתתי ממנה בבום. ואני תוהה: כל ההכנה הזאת, וזה נגמר כל כך מהר?

ואיפה הכל? אני מחפשת כמה שברי אור שיתנו לי כוח, כמה שברי זכרונות מ – "הלילה של אורות" (זוכרות את השיעור של ה"לילה של אורות", שהשמיים פתוחים וכל זה?), אבל אני מוצאת את עצמי בתוך ימי העומר, שהם ימים כל כך מעייפים ודורשים... תרצי או לא – את בטיפוס על הר. טיפוס שדורש עבודת מידות ללא פשרות, תיקון עצמי, העפלה אל הר סיני לקבלת התורה, וכמה שיותר מתוקנת ומוכנה.

אז באמת, איך עושים את זה? איך עובדים על המידות? אני מגלה בעצמי (ובאמת) גאווה, קנאה, שנאה, תחרות, כעס. אני באמת רוצה לשנות, רוצה להשתנות. מבקשת מהשם כוחות לטפס בהר הזה של ספירת העומר, ולהגיע כמה שיותר מוכנה.

אהובה, אם את מזדהה איתי, בואי נעשה את זה ביחד.

ראשית, פסח לא נגמר. הוא מתחיל בליל הסדר ונמשך שבעה שבועות, ועד חג השבועות זה חול מועד ארוך ארוך.

השנה אני משאירה את המפה היפה שפרשתי על השולחן לכבוד ליל הסדר, עד חג השבועות  והיא מזכירה לי בכל רגע שאני בחג, זה נותן לי קצת כוח.

ובעניין העבודה על המידות, אני רוצה לשתף אותך ב"נתיבות שלום" מופלא. אומר הנתיבות שלום – ישנם ארבעים ותשעה ימים בספירת העומר, שהם ל"ב טו"ב ימים. ל"ב ימים עד ל"ג בעומר, ומל"ג בעומר יש לנו טו"ב ימים שהם ט"ו ימים ועוד ב' ימים – לב טוב.

וזה הסוד – איך עובדים על המידות? שתי מילים: לב טוב!

לב טוב עולה על הכל, הלב הוא המניע את כל הכוחות, והוא המקור שממנו נובעות כל הפעולות. לכל פעולה יש האיבר המיוחד שדרכו היא נעשית, אך בלי הלב, שום פעולה לא יכולה להתקיים.

הלב הוא הרצון.

לב טוב הוא קיצור דרך, כשאת ממלאה את הלב בטוב – את משתנה, את משנה!

זו באמת עבודה לא פשוטה בכלל, להסיר ולתקן מידות, אבל הנה, אפשר לעשות את זה בצורה הפוכה. שימי לב:

אחיו של יוסף זורקים אותו לבור. אומרת התורה: "והבור ריק אין בו מים...", ורש"י הקדוש אומר: "אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו...". למה יש בו נחשים ועקרבים? כי אין בו מים! מה צריך לעשות בכדי להשמיד את הנחשים והעקרבים האלה? בכדי להתפטר מהם? הדברה? זה לא יעזור, זה פתרון זמני! להוציא אותם? זה גם זמני! כל זמן שהבור ריק ואין בו מים, הם יגיעו, הנחשים והעקרבים האלה...

שימי לב – מדהים! הפתרון הוא פשוט, לא צריך להתעסק עם הנחשים והעקרבים בכלל... צריך רק למלא את הבור במים! ברגע שהבור מלא מים, אין מקום לנחשים ולעקרבים.

וזה העניין עם הלב הטוב. הלב הוא שורש כל המידות. בכדי לסלק מידות רעות, לא צריך לבזבז כוחות אדירים ואין צורך במלחמות מתישות. צריך רק. למלא את הלב בטוב. למלא אותו באהבה, בפרגון מכל כולו, בעין טובה שמושפעת ממנו, ברחמים, באמונה.

ברגע שהלב יהיה מלא בכל אלה ועוד, הנחשים והעקרבים, שהם המידות הרעות – ייעלמו, הם יברחו. הקנאה לא מסתדרת יחד עם הפרגון, והכעס לא בא טוב עם אמונה. השנאה והאהבה הם כמו אש ומים, וזה לא הולך יחד.

בימים האלה אומר לך השם: "תני לי את הלב", את הלב שלך, ודי.

כתוב בפרקי אבות: "איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם?

רבי אליעזר אומר – עין טובה;

רבי יהושוע אומר – חבר טוב;

רבי יוסי אומר – שכן טוב;

רבי שמעון אומר – הרואה את הנולד;

ורבי אלעזר בן ערך אומר – לב טוב.

אמר רבי יוחנן בן זכאי, שרבי אלעזר בן ערך צדק, ולב טוב עולה על הכל. ולמה לב טוב? "שבכלל דבריו – דבריכם", אומר רבי יוחנן.

כי מי שיש לו לב טוב – תהיה לו גם עין טובה, וגם חבר טוב. אנשים בעלי לב טוב תמיד יהיו שמחים ומזומנים לעשות טוב ולעזור לכולם. בדרך כלל, הם אלה שישימו לב האם משהו מציק, או שמישהו זקוק לעזרה. כי כשהלב שמח ורגוע, פנוי האדם להביט על כל אחד בטוב, וחבריו יזכו לחבר טוב, וכמובן בשכן טוב.

וכשהלב שמח ורגוע, גם האדם שלו ורגוע, ואז מוחו וראשו פנויים גם לראות הנולד.
לב טוב עולה על הכל, משום שהוא היסוד.

בפרשת קדושים אנחנו מצווים: "ואהבת לרעך כמוך...", ורבי עקיבא אומר שזה כלל גדול בתורה, והכלל הזה הוא לימוד התורה על רגל אחת, כי זה היסוד.

"ואהבת". כמה לב יש במילה המופלאה הזאת. אדם עם לב טוב מקרין על הסביבה רק טוב, כמו שמש השולחת קרניים מחממות ומאירות לכל העולם.

תני לי את הלב, אומר השם, רק את הלב – ודי!

שבת שלום.