’בדיוק ברגע זה הגעת כמלאך מושיע’

דבר נא (שמות י"א, ב')

האמינו לי, אחי ורעי, לא כדאי לחסוך במילים. מה שאפשר לעשות לפעמים במילה אחת, הנאמרת מכל הלב, זה פשוט לא יאומן. סיפר לי ת"ח אחד שהוא עצמו לא האמין שהמילים שלו תפעלנה כל כך הרבה; הוא אפילו לא התכוון לכך. 'במציאות - הצלחתי לגרום ליהודי עידוד רב בקיום מצוות', סיפר הת"ח.

ומעשה שהיה כך היה: הזדמנתי לפני כמה ימים לאחד מבתי כנסיותיה של בני ברק ופגשתי שם חבר משכבר הימים, שלמד איתי בישיבה בימי נעוריי. לאחר התפילה שמעתיו אומר קדיש, והיה זה לפלא בעיניי, כי ידעתי שאמנם אין לו אב ואם, אבל היאהרצייט שלהם אינו בחודש שבו עמדנו, אלא בתאריך אחר.

לא התעצלתי, לא התביישתי, ושאלתיו על מי הוא אומר קדיש. הלה, מיהר כבר לדרכו, וענה לי בחצי-פה, 'דודה שלי, אחות אימי, נפטרה, והיא לא שמרה מצוות בחייה, וממילא ילדיה לא אומרים אחריה קדיש. ירחם השם. מיד לאחר ההלוויה, כשראיתי את מִסְכֵּנותה של דודתי זו, בכך שלא העמידה דור של שומרי תורה, החלטתי לומר עליה קדיש במשך כל השנה'.

'האם מישהו ביקש ממך לעשות זאת'? - שאלתיו.

והחבר, שכבר היה באוטו, ומיהר מאוד לעבודתו, השיב, ביבושת: 'לא. קיבלתי את ההחלטה הזו על דעת עצמי, ואני עומד בה'.

בשמים מחשבים כל מעשה ומעשה

אני אישית התפעלתי מאוד ממעשהו, ולמרות שמנוע הרכב שלו כבר פעל, לא חסכתי במילים והחילותי לשפוך עליו תשעה קבין של מילות-שבח. צריך לקנא בך, אמרתי לו. דע לך שאם שומעים שפיגוע זה או אחר נימנע בחסדי שמים, יש לך חלק גדול בזה. יש מלאכים היושבים בשמים ורואים את מסירותך לקיום המצווה הזו, ובאים בדברי סניגוריה אל הקב"ה ומתחננים שירחם על עמו ישראל. והקב"ה שומע. מידה כנגד מידה. באומרו שאם יש כאן בארץ אנשים כאלה שלא צריכים לבקש מהם לעשות מצוות, אלא הם קמים ועושים זאת לבדם, מתוך יוזמה אישית, גם אני אעשה עימהם טובות ואגמול להם ברוב חסדיי על כל מעשיהם.

ולא נפרדתי מהחבר עד שעודדתי אותו להמשיך בקיום המצווה עד סוף השנה. 'אתה אולי אינך מעריך את עצמך ואינך יודע איזה מעשה גדול אתה עושה, בחושבך הרי סוף-סוף מדובר בדודה שלי, ואם אני לא אומַר עליה קדיש, מי יעשה זאת במקומי; אבל אחרי הכל דע לך שבשמים מחשבים כל מעשה ומעשה, כל מצווה ומצווה, וצריך לקנא בך על קיום מצווה זו'.

נפרדנו.

24 שעות לאחר מכן מתקשר אליי החבר ההוא, ומִנִּימֵי קולו אפשר היה לשמוע שהוא נרגש מאוד ואינו מוצא את המילים הנכונות. אני רוצה לספר לך, פתח ואמר, שממש לפני שניגשת אליי ועודדתני בעניין הקדיש, הרגשתי שאני נשבר. אנשים חושבים שזה דבר קל, אבל הקושי שבכך טמון לא בעצם המעשה אלא בהתחייבות שיש בכך, ובשלב מסויים ממש נשברתי, ואמרתי לעצמי, הרי אף אחד לא אמר לי לעשות זאת, אז מה יקרה אם אפסיק, אפילו לפני תום השנה... ואז בא אליי היצר הרע בדברי פיתוי וניסה להסיתני בכך שאולי יש עוד קרוב-משפחה אי-שם בקצה העולם שאומֵר קדיש על דודתי, (למרות שידעתי שאין קרוב כזה...), וכמעט שהתפתיתי לו והפסקתי לומר את הקדיש.

'ובדיוק ברגע זה הגעת אליי כמלאך מושיע, ושכנעת אותי בדברי העידוד שלך שאמשיך לומר את הקדיש עד סוף השנה'.

קולו של החבר נשנק, והוא החל לבכות. בכי של התרגשות.

גם אני בכיתי. בכי של שמחה.

מתוך סדרת הספרים "ותן חלקנו", מאת משה מיכאל צורן