בעקבות האסון בשחקים: כל מה שחשוב לדעת על אלרגיה לפול

פטירתו של הצעיר הישראלי בן ה-32 במטוס לעיני אשתו הינה טרגדיה קשה וכואבת, שהכאב סביבה מוחרף עקב התחושה שניתן היה, בדרך הטבע, למנוע את המוות הפתאומי.

האסון אירע בעת שבני הזוג טסו לירח דבש ממדריד לפלורידה, חודשיים לאחר נישואיהם. הצעיר אכל את הארוחה שהוגשה אליו במטוס, וזמן קצר לאחר מכן איבד את הכרתו. רופא שהיה בטיסה העניק לו טיפול רפואי, אך לאחר זמן מה נאלץ לקבוע את מותו.

לאחר האסון, קרא פרופסור אהרון קסל, יו"ר איגוד רופאי האלרגיה בישראל לרשויות להורות מיידית לחברות התעופה על הכנסת מזרקי אפיפן מצילי חיים לערכות העזרה הראשונה במטוסים, בדומה למסעדות ולמקומות ציבוריים בארץ. "מקרים של תגובה אלרגית קשה למזון במטוסים מוכרים לנו, אם כי עד היום לא נרשמו מקרי מוות. אסור לתת לנוסעים להגיע לסכנת חיים רק בגלל שאין מזרקים גם על מטוסים", אומר פרופ' קסל.

בעיתון 'יתד נאמן' פורסמה הבוקר (ראשון) כתבה, המבהירה את האלרגיה, הנגרמת בשל פגם גנטי (מוטציה) של חסר או הפרעת תפקוד באנזים G6PD, ובשמו המלא: גלוקוז 6 פוספט דהידרוגנאז. אנזים זה מעורב בתהליכים חיוניים רבים בגוף, ובין היתר – הוא אחראי לתקינות של כדוריות הדם האדומות. מחסור באנזים גורם לכך שהכדוריות נפגעות, והאדם סובל מ"אנמיה המוליטית".

המוטציה היא תורשתית, ודי בהורה אחד כדי להוריש את המוטציה לילד. רוב הסובלים ממחסור באנזים הם גברים.

חשוב להבין כי גם אצל אנשים שסובלים מהפרעה בתפקוד האנזים – באופן נורמלי כמות האנזים שבכדוריות הדם מספיקה לפעילות הנדרשת. הבעיה מתרחשת כאשר אדם שנושא את הפגם הגנטי נחשף לחומרים (כמו פול) או למצבים שמצריכים כמות גדולה יותר של האנזים.

מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם סובלים מאלרגיה לפול. זוהי האלרגיה המוכרת ביותר על רקע מוצא עדתי. המוטציה נפוצה בעיקר בקרב יוצאי מדיות המזרח התיכון – יוונים, איטלקים, ספרדים וארמנים. אצל יהודים, רגישות לפול נפוצה בעיקר בקרב יוצאי מרוקו, כורדיסטן וצפון עיראק. הפגם הגנטי שכיח, אם כי במידת פחותה יותר, גם בקרב יוצאי תימן, איראן וגיאורגיה.

מדהים לגלות שלרגישות לפול יש גם יתרונות מצילי חיים: מסתבר שאנשים שנושאים את הפגם הגנטי שגורם למחסור באנזים האמור, מוגנים יותר מפני מחלת המלריה! באופן אבסורדי, החוקרים משערים כי אחת מתופעות הלוואי של החסר באנזים G6PD היא עמידות טובה יותר נגד מלריה, ואף הסטטיסטיקה תומכת בכך.

רגישות פול אינה אמורה להפריע לחיי היום יום. ברוב המקרים, החסר באנזים אינו מורגש ואינו גורם לבעיה מיוחדת. רוב האנשים שנושאים את הפגם הגנטי אפילו אינם מודעים לכך – אלא אם הם מבצעים בדיקה ספציפית לזיהוי המוטציה.

לאנשים עם חסר באנזים, די בהימנעות מאכילת פול ומחשיפה לחומרים אסורים, כדי למנוע בעיות כלשהן.

פרופסור קסל מסביר בשדרך כלל, אי סבילות לפול אינה מתבטאת בנזק מיידי חריף מאוד. החוסר באנזים גורם לכך שבעת חשיפה לפול, נגרם הרס של כדוריות הדם האדומות – אבל מדובר בתגובה מתמשכת יותר, שעשויה להיות קטלנית, אבל לא באופן פתאומי וכל כך מניר.

התסמינים של רגישות לפול הם חום, עייפות, קצב לב מואץ, קוצר נשימה, סחרחורות,חיסרון וצהבת. במקרים רבים, מבצעים בדיקה לזיהוי רגישות לפול אצל תינוקות שנולדים עם צהית יילודים, משום שיש אפשרות שהצהבת היא תוצאה של המחסור באנזים.

חשיפה לפול אינה המצב היחיד שמסכן את בריאותם של אנשים שנושאים את הפגם הגנטי. גם שימוש בתרופות המכילות סולפה, כאנטיביוטיקות מסוימות, וכן מצבים של זיהומים חריפים, עשויים לגרום לפגיעה בכדוריות הדם האדומות.