אל תחמיצו: יד ההשגחה מסכסכת את אויבי ישראל זה בזה

נס גדול קורה פה: רב שיח מרתק שערך 'יתד השבוע' עם פרופ' יורם מיטל, מומחה למצרים מאוניברסיטת בן גוריון, עם ד"ר מרדכי קידר, מהמחלקה למזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן ועם סא"ל משה מרזוק, מהמכון למדיניות נגד טרור בבינתחומי, מצביע עד כמה תושבי מדינת ישראל חיים בניסים.

הכתבה נפתחת בתרחיש היפותטי שאין לו שחר: "עשרות מיליוני שכנינו ממזרח, מצפון ומדרום מחליטים בבוקר בהיר לבוא ולבקר את שכניהם בארץ הקודש.

בידיים ריקות ללא נשק, הם צרים על גבולות מדינת ישראל ונכנסים פנימה בלי לדפוק על הדלת. השכנים שבמוצבים הקדמיים נוצרים ירי, הם מתקשים לירות במשפחות על ילדיהן, נטולי תחמושת וחסרי הגנה. הסונים, השיעים, חיזבאללה, אנשי דאע"ש וכל צבאות המיליציות והפלנגות המרעילים את האזור, גולשים פנימה כמו שיטפון אדיר ומים שאין להם סוף. כמו להקת ארבה הם פושטים על הארץ, עריה ושדותיה, אל תוך הגליל, יישובי גב ההר ויהודה, השפלה, הנגב וירושלים.

אמנם מדובר בתרחיש היפוטתי הזוי, אך הוא ממשי ומדיר שינה מעיניהם של קובעי המדיניות. בחלומות הבלהה, שעוטפים את האסטרטגים בזיעה קרה, מככבים צבאות חמושים ומאומנים של מדינות ערב ואיראן, שלהט השנאה לישראל משמן את רוביהם.

לא שבעים זאבים פוערים לסתות למולנו, אלא מיליונים רבים של זאבים מורעבים, שאם רק היו מפסיקים להחזיק אחד בגרון רעהו וחדלים לסמן טריטוריות, והיו מתאחדים ללהקה שמשתפת כוחות למולנו, לא קשה לתאר את מה שהיה קורה.

אלא שבינתיים, בינתיים ארוך וממושך של 69 שנים, עסוקים ידידינו במדינות ערב בקטטות מגירות דם, בסיבוב ועוד אחד של התכתשויות נקמניות, במלחמות מיותרות ובסכסוכים אכזריים שאין להם דד-ליין. במצב כזה ישראל הופכת לעדיפות שניה, בסגנון של "רק נגמור עם השיעים, ואז יגיע תורה של ישראל". היטיב לתאר את המצב מנחם בגין בזמן מלחמת איראן ועירק, כשאמר בלשונו המושחזת: "אנו מאחלים הצלחה לשני הצדדים..." כשהאנרגיה מופנית למחוזות אחרים ישראל נהנית משקט.

ואז מגיע ראש הממשלה הישראלי מוכה בסנוורים של "כוחי ועוצם ידי", עומד על הפודיום ביום העצמאות ונושא שוב את נאומו הפתטי על הבלה-בלה של "כוחנו בעוצמתנו, בעצמאותנו, בהיותנו  מעצמה", ועוד ועוד מאותו דבר. והכל יודעים שאיש לא לוקח את גורלו בידו. אם לא המצב של "וסכסכתי מצרים במצרים", היו קני הרובים מכוונים אלינו.

"המצב האסטרטגי של מדינת ישראל השתפר פלאים בעקבות האביב הערבי", אומר ד"ר מרדכי קידר ליתד השבוע. "יש ערבים שבטוחים שישראל חתומה על האביב הערבי. אין להם ספק שיד ישראלית נעלמה בחשה, יצרה אי סדרים והביאה להפיכות, הכל משום שהיא הנהנית העיקרית מהמצב".

והם צודקים. יד נעלמה, ולא של מדינת ישראל, בוחשת, מבלבלת, מבלה ומובילה את הכל מהגבוה לנמוך והפוך מזה. לבנון – על המלחמות הפנימיות בין המיליציות, הפלנגות, החיזבאללה והצבא - בה האויב השנוא של אתמול הוא הידיד המחובק של היום. סוריה המדממת מעל שש שנים - בה חרב איש באחיו, ומבוך של אינטרסים מדרדר את כולם אל הכאוס. מצרים, שנלחמת בחמאס מחד, ובארגונים הסלאפיים בסיני מאידך. המדינה האסלאמית הצפעונית, ששלוחותיה הדמוניות מגיעות עד אירופה. מדינות רבות נוספות יושבות על הר געש אתני, ומנהיגיהן יודעים יותר טוב מכולם, שהן חיות על זמן שאול. יום יבוא והלבה תתפרץ. כך גם בירדן, שמרבית תושביה פלסטינים, וכך גם באיראן, שהמיעוטים בה הם בעיה דמוגרפית מתקתקת.

סוריה: "אין יותר מדינה ששמה סוריה"

"ניקח לדוגמה את סוריה", אומר ד"ר קידר. "סיכום ביניים של יותר משש שנות מלחמה מעלה קציר דמים של מאות אלפי הרוגים, מיליוני פליטים וארץ חרוכה והרוסה. אסד מתחפש לנשיא סוריה, למרות שאין ספק שעל הקרטוגרפים לעדכן את המפות: אין יותר מדינה ששמה סוריה".

סוריה מפוצלת ומפוררת: הצפון בשליטת הכורדים, המערב בשליטת המשטר, והמזרח והצפון בשליטת דאע"ש. קשה לשרטט את מפת ה"מי נגד מי" בסוריה, בליל של גורמים נלחמים באסד: דאע"ש, המורדים - שרחוקים מלהיות מקשה אחת, מדובר בארגונים שונים ומשונים שנלחמים זה בזה, כמו ג'באהת פתח א-שאם. למעשה, מדובר בשקשוקה, בה כולם נגד כולם. אין לשכוח שגם טורקיה שלחה יד, פלשה וכבשה שטחים.

(צילום: shutterstock)

מצד אחד, רוסיה ואיראן פלוס חיזבאללה עומדים לצידו של אסד, אולם מדובר במשחק ציני, השתיים לא רואות את המצב עין בעין אתו, והן מרוכזות בעיקר באינטרסים שלהן.

סוריה שבמשך שנים היוותה איום קיומי על ישראל ואגרה באובססיביות טילים חמושים בראשי נפץ כימיים וביולוגיים, חדלה למעשה להתקיים. "לא רואים את סופו של הסכסוך בסוריה", אומר ד"ר קידר, "הוא עלול להימשך עוד שנים ארוכות. קשה ולא יאה לומר שישראל מרוויחה מהמלחמה בסוריה: מציאות זוועה, בה נטבחים ילדים, לא מחייכת לאף אחד, גם לא למדינת ישראל. אולם ניתן לקבוע שהאיום מסוריה, כישות מדינית, נמחק לחלוטין". בעתיד, מעריך קידר, תהפוך סוריה לפדרציה בעלת שלטון רופף, המחולק לאזורים.

איראן: שתי מלחמות פנימיות בתוך איראן: בצפון-מערב ובדרום-מזרח

יש גם צד שני. איראן, שפועלת בסוריה, התקרבה בבת אחת לכיווננו. "לאיראן נוכחות חזקה בסוריה", אומר ד"ר קידר. "היום יש לה טנקים. מחר יהיו לה טילים. אם איראן מעבירה טילים לחיזבאללה, היא יכולה להביא טילים גם עבורה". אלא שאיראן מסובכת בבעיות משלה, לדעתו של ד"ר קידר. שעון הזמן של איראן מתקתק.

(צילום: shutterstock)

"נכון לעכשיו, מתחוללות שתי מלחמות בתוך איראן", מתאר קידר, "השלטון נלחם בכורדים בצפון-מערב המדינה, ובמקביל, הוא נלחם בבלוצ'ים בדרום-מזרח המדינה. לצד זה, בחוזיסטן, בדרום-מערב איראן, תוסס מיעוט ערבי סוני גדול, ששואף להסיר מעליו את השלטון האיראני. כבר בשנות השישים, הכריז ג'מל אל נאצר, שהנהיג את הלאומנות הערבית, שחובה לשחרר את ערביי חוזיסטן מעול הפרסים.

"יום יבוא", טוענים המומחים, "והוא קרוב הרבה יותר ממה שאתם משערים, וחומר הנפץ באיראני מתפוצץ, וייקח איתו את איראן אל מחוזות הכאוס.

חיזבאללה: מלקק את הפצעים ממות לוחמיו בסוריה

הצד השלישי שסכנתו זמינה ונראית לעין, הוא חיזבאללה. מחד, מלקק הארגון את הפצעים ממות לוחמיו בזירה הסורית. מאידך, הארגון התעצם, צבר ניסיון צבאי רב וידע מעמיק בתורות לחימה, והוא צבא חזק לכל דבר ועניין.

נכון לעכשיו, הלחימה בסוריה מעסיקה את חיזבאללה עד מעל לראש, ולוחמיו נשאבים אל הבוץ הסורי. לצד זה, נסראללה מודע לרמת החרדה בצמרת הפוליטית הלבנונית מהתפרצות מלחמה בזמן הקרוב. מראות ההרס ממלחמת לבנון השניה עדיין צרובים בזיכרון הלבנוני.

מצרים: אינטרס משותף עם ישראל נגד חמא"ס ודאע"ש בסיני

מצרים היתה בעבר מנהיגת העולם הערבי, וראש החץ במאבק נגד ישראל. רק ספרו על זה לא-סיסי, ששיתוף הפעולה בינו לבין ישראל מלבלב כפי שלא לבלב מעולם. "אפילו בשנים הראשונות של הסכם השלום בין ישראל למצרים, לא היו היחסים בין שתי המדינות אינטנסיביים כל כך", אומר פרופ' יורם מיטל, מומחה למצרים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב.

שלוש סיבות הביאו להידוק היחסים בין ישראל ובין מצרים של א-סיסי. הכל התחיל בעלייתו של מורסי, אותה ראו בישראל בחרדה עצומה. הסכם השלום בין ישראל ומצרים נתפס בעיני כל המפלגות בישראל, בלי שום קשר לעמדות אידיאולוגיות ופוליטיות, כקריטי מכל הבחינות. כותרות העיתונים מתקופת עלייתו של מורסי, הזהירו שביטול הסכם השלום בין ישראל ומצרים הוא עניין של זמן. הדבר לא קרה, אולם החששות נותרו.

"ואז, כשא-סיסי הוביל את הצבא להדחת מורסי, התקבל הדבר בישראל כישועה משמים", אומר פרופ' מיטל. "ישראל מילאה תפקיד מרכזי במיצוב מעמדו של א-סיסי בעולם ודאגה ללגיטימציה שלו. המדינה היחידה שאינה ערבית ותמכה בו היתה מדינת ישראל. נתניהו אף שוחח עם חברי קונגרס וערך איתם שיחות מוטיבציה, הכל כדי להניא אותם מלקבל החלטות נגד ממשלו החדש של א-סיסי.

(צילום: shutterstock)

א-סיסי נאבק בחמאס, אותו הוא מתעב, כשלוחה של האחים המוסלמים. הוא ניהל איתם מאבק חסר פשרות אפילו יותר ממובארק. לפני כשנתיים הכריז בית משפט מקומי במצרים על הזרוע הצבאית של חמאס כארגון טרור.

החזית העיקרית של א-סיסי מתנהלת בסיני. שם הוא מנהל מלחמה עזה כמוות בארגוני דאע"ש. א-סיסי רואה בהם איום ממשי על משטרו, וככזה, הוא מנסה למגר אותם בכל כוחו. "נחסל את א-סיסי ונמגר את משטרו", אומרים אנשי דאע"ש. "ומיד אחריו, נפנה ליעד הראשי של כל מוסלמי נאמן: מדינת ישראל והכופרים".

"א-סיסי עושה לנו את העבודה בסיני", אומר ל'יתד השבוע' גורם ביטחוני בכיר. "ולא פחות ממנו, ישראל עוזרת לו. נגדיר זאת בזהירות: מדי פעם חולפים בשמי סיני מטוסים לא מזוהים. הם יורים ופוגעים במטרות והמצרים מתעלמים מהם. "בין ישראל למצרים אין כמובן אהבה גדולה. לגבי מצרים, מדובר באינטרסים של הישרדות. כשמנהיג כמו א-סיסי מרגיש עם הגב לקיר, הוא מחפש שותף עם אינטרס, וישראל היא שותף נאמן".

הנס הגדול הוא, שארגוני הטרור בסיני ובעזה הם אויבים מרים. שנאת עולם בוערת בין דאע"ש לחמא"ס. אבו האג'ר אל האשמי, מנהיג ארגון המדינה האיסלאמית בסיני, הגדיר את אנשי חמאס "כופרים". מחבלי דאע"ש בולמים מעבר סחורות מסיני לעזה דרך המנהרות שעדיין פעילות. בתגובה, עוצר חמאס את תומכי המדינה האיסלאמית בשטחים שבשליטתו.

חמא"ס ופת"ח: קורעים זה את זה מול המצלמות

מלחמה של ממש מתחוללת בין פת"ח – ארגון לאומי מנותק מהדת, לבין חמא"ס – ארגון שפועל מתוך להט דתי. הסכסוך קיים כבר עשרות שנים, מאז שחמא"ס הוקם ב-1987, אולם לאחרונה החמיר הסכסוך בין הארגונים, והסלים עד כדי פיצוץ.

שני מיליון תושבי עזה שרויים באפלה. קטאר הודיעה כי סיוע החירום שנועד לממן את רכישת החשמל מישראל ייפסק. אבו מאזן הודיע שהרשות תמשיך לממן את רכישת החשמל בתנאי שחמא"ס ישלם את המיסים. זהו תנאי שחמא"ס לא יכול לעמוד בו, משום שהוא מייקר את החשמל פי שלושה.

הטריגר לסיבוב הנוכחי הוא שלטונו של טראמפ, שמעוניין לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "אבו מאזן עושה שריר", אומר ל'יתד השבוע' סא"ל משה מרזוק, מהמכון למדיניות נגד טרור, הבינתחומי הרצליה. "הוא יודע שטראמפ ישאל אותו בדרכו הישירה: אתה מנהיג של מי? איך אתה מגדיר את עצמך כמנהיג הפלסטינים, אם שלטון חמאס ברצועה לא מכיר בך?"

זו הסיבה לשינוי בטרמינולוגיה של הרשות: הרשות מכנה את חמאס ככזה שביצע "אינקילאב", כלומר הפיכה (קבוצה שביצעה הפיכה נגד השלטון). מדובר במינוח בו לא השתמשו ברשות מעולם.

ענישת חמאס היא חלק ממהלך מדיני מורכב שמתכנן אבו מאזן, הרעיון הוא לשכנע את טראמפ שהנה, הוא נלחם בטרור בנחישות, וטועה נתניהו ומטעה את העולם, כשהוא מכריז שאין לו פרטנר לפלסטיני לניהול משא ומתן לשלום.

מחבלי חמאס בעזה

חמאס בלחץ, ראשיו מפנימים שטראמפ שואף להתקדם עם אש"ף ולהקים מדינה פלסטינית ביו"ש. במצב כזה. ישלוט אש"ף ביו"ש, ואילו לחמאס תישאר מדינת צרות צרורות בעזה, על העוני והחורבן השוררים שם, המים שאינם ראויים לשתייה, האוכלוסייה המתרבה והאבטלה המביאה אנשים למחוזות הייאוש. אף אחד, למעשה, אינו מעוניין לשלוט בעזה.

האם מאבק חמא"ס - פת"ח טוב ליהודים או רע ליהודים? יש הטוענים כי מצב בו עזה נתונה בחנק, עלול לגרום לירי טילים על ישראל. "חמאס מעוניין לפגוע בישראל בכל מצב", אומר קידר, "המתיחות בין הארגונים לא תחמיר את מצבה של ישראל. הפוך מזה, כשהארגונים הללו מתקוטטים, אנחנו מבסוטים. יותר מזה, העולם צופה במחזה בו פת"ח וחמא"ס קורעים זה את זה, ומשתכנע שאי אפשר לסמוך עליהם ועל המדינה אותה יקימו".

המסקנה העולה מן השורות הללו: לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם בדרכיו הרבות. נקודה נוספת מעודדת היא המובא בגמרא: "אמר ר' אלעזר בר אבינא: אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח". הגמרא מביאה ראיה לכך ממלחמת ארבעת המלכים עם החמשה, שאז באה הגאולה לאברהם ואף לעם ישראל כולו - אברהם הציל את לוט, ממנה יצאה רות דרך מואב, ובתחנה הסופית יבוא מרות הגואל דרך המשיח. אם ראית מלכויות מתגרות זו בזו, תדע ש'מתבשל' כאן עוד משהו לקראת הגאולה. אנו נמצאים היום בתקופה שבה מלכויות מתגרות אלו באלו, ואף אחד אינו יודע מה ילד יום. לא נותר לנו אלא לצפות בתשוקה עזה עד כלות הנפש לבואו של משיח צדקנו במהרה.