"איך יכול להיות שאלוקים רוצה שאשמור שבת אפילו שזה עושה לי דיכאון?"

כמה וכמה תגובות כאלה הגיעו אלינו, אחרי הטור שדיבר על התופעה לפיה אנשים טוענים שהם שומרים שבת – אבל לא נמנעים משימוש בטלפון ומחשב בשבת. אנשים כתבו בכאב לב אמיתי: 'מה  אתם רוצים, שאכנס לדיכאון? אני לבד בבית כל השבת!'. וגם: 'כל הלכות שמירת השבת כל כך קשות, אי אפשר להקל קצת? הסרט ברקע זה מה ששומר אותי שפויה'.

במילים אחרות, כאן כבר לא מדובר באנשים שטוענים שחילול שבת הוא עונג השבת שלהם, אלא על אלה שטוענים שהם בבחינת אנוסים: ללא פלאי הטכנולוגיה בשבת הם בוודאי יצאו מדעתם.

נתחיל ראשית בכך שאנחנו לא פוסקים מה לעשות למי שסובל באמת מבעיה נפשית ויש לו יסוד סביר להניח ששמירת שבת כהלכה תסכן את חייו. אם יש אנשים במצבים כאלה – הם צריכים להתייעץ עם רב מוסמך, שכל פסיקה שלו תודרך מהקביעה שפיקוח נפש דוחה שבת. אבל תרשו לנו להניח שמדובר במיעוט שבמיעוט, אם בכלל. אלה שכתבו לנו על נחיצות הסרט והטלפון לבריאותם הנפשית לא התכוונו שהם יקפצו מהחלון בלי רעש רקע טכנולוגי, אלא שבלי זה שבתם תהיה עגומה, בודדה, אומללה ורטובה מדמעות. זה מה שהשם רוצה??

כמובן שלא. 'מתנה טובה יש לי בבית גנזי' אמר השם כשביקש לתת לישראל את השבת. איפה נשמע על מתנה יקרה שמי שמקבל אותה מסכן את בריאותו הנפשית? תודו שזה רעיון אבסורדי. מה כן יכול להיות? ובכן, אולי מקבל המתנה לא למד לעומק את הוראות השימוש...

בלי להכביר במילים, עם זאת, ננסה לציין את המניעות העיקריות שגורמות לאנשים לחשוש משמירת שבת כהלכה – ולהציע להם פתרונות.

1. "קשה נורא להתרגל לשמירת שבת מלאה!" לפעמים כל מה שמקשה עלינו מאד את שמירת השבת על כל פרטיה הוא...כוח ההרגל. גם אם אנחנו מכנים את עצמנו דתיים אבל התרגלנו שלסמס בשבת זה בסדר, יהיה לנו קשה מאד להפסיק עם זה, במיוחד אם הלב לוחש לנו שלא ישארו לנו חברים ונרגיש בודדים לגמרי. אבל האם אנחנו באמת כל כך בודדים, וחיים בלי שום בני משפחה וחברים סביבנו? אם יש לנו סביבה נורמטיבית, אין שום סיבה שניתוק ממכשיר ל-24 שעות יהפוך אותנו לאי בודד. אז מה מקשה? ההרגל. ובכן, עודדו את עצמכם: וכי אין מאות אלפי אנשים שהתחילו לשמור שבת כהלכה באמצע החיים – ומעולם לא הצטערו על כך? כפי שאמר עודד מנשה בריאיון שהעניק להידברות לפני כשנה וחצי: "אני אומר: כל מי שרוצה לחוות את דעתו על שבת או טהרת המשפחה, שישמור אותם פעמיים כהלכה, ואז נדבר. אני רוצה לראות שאחרי זה הוא יגיד 'ניסיתי ולא מתאים לי'. אני עוד לא נתקלתי באחד כזה".

(צילום: shutterstock)

2. "בלי טכנולוגיה, הבדידות בשבת גומרת אותי". מה יעשה מי שחי לבדו? לכאורה השבת מקשה עליו – אבל רק לכאורה. אמנם בשבת הוא לא יכול לתקשר דרך המחשב והטלפון עם מכריו וקרוביו, אבל סרטים וגלישה ברשת, אחרי הכל, לא מספקים חברה אמיתית, אלא לכל היותר אשליה שלה. בהיעדר האשליה הזו  אפשר להתמקד בפתרונות אמיתיים. אולי רלוונטי עבורכם להתארח בשבת בישיבה או במדרשה? אולי אפשר לפנות לאחד מארגוני קירוב רחוקים העוזרים במציאת משפחות מארחות לשבת? ואולי דווקא אתם יכולים להזמין אורחים שינעימו לכם את השבת? אולי יש בית כנסת חביב ונעים בקרבת מקום, שאם תפקדו אותו לכל זמני תפילות השבת תמצאו את עצמכם מנצלים את הזמן באופן רוחני – וגם יוצרים קשרים חדשים? בדידות היא חוויה קשה בכל ימות השבוע ובוודאי שאין סיבה לסבול ממנה בשבת: כדאי לחשוב מחוץ לקופסה כך שתוכלו לשמור שבת כהלכה, וגם ליהנות מחברה ראויה. ואם לפעמים שום פתרון לא עוזר ואתם חייבים להעביר לבדכם את השבת בדירתכם? תכירו את האמצעי מפוגג-הבדידות הוותיק ביותר בתולדות האנושות: חומר קריאה! מעלוני פרשת שבוע שיכניסו אתכם לאווירת השבת (בדקתם כבר את העלון של הידברות?), דרך ספרים על גדולי ישראל שיתנו לכם השראה, ועד ספרות שמותר לקרוא בשבת (לא ספרי מלחמות, לא ספרי לימוד, וכמובן לא ספרים שאסור לקרוא גם ביום חול...).

3. 'קשה לי להיות יוצא דופן'. יש מי שלא מתקשה בשמירת שבת כל עוד הוא יכול לשמור את שמירת השבת שלו לעצמו. תפילות שבת? אין בעיה. סעודות שבת? כנ"ל. אפילו לא אכפת לו להחמיר בדיני בורר ולא לטלטל בשבת גם אם יש עירוב. אבל ניתוק מהעולם? פה הוא נרתע. מה יחשבו הקולגות, החברים, בני המשפחה? אם הם בעצמם רחוקים מדת הוא מרגיש לא נעים להודיע להם פתאום שהוא הופך בלתי זמין ל-24 שעות. ובכן, לאותם נבוכים אין לי אלא לספר על ספר עסקי שקראתי לאחרונה, אותו כתבה פרילנסרית אמריקאית מוכרת ומצליחה מאד (בין השאר כותבת בעיתון הכלכלי הנודע 'פורבס') אותה פרילנסרית היא כה מבוקשת, שהיא מרוויחה על כתבה אחת סכום שהוא לא רחוק מהשכר החציוני בישראל. בספר, שבו היא מעניקה הדרכה וטיפים לפרילנסרים מתחילים, היא מתארת כיצד היא אינה מתפשרת על שעות העבודה שלה: 'בכל חוזה עבודה אני רושמת שאני יהודייה שומרת שבת ולפיכך אינני זמינה כלל ואינני משתמשת בטכנולוגיה משקיעת החמה של יום שישי ועד הלילה לאחר מכן – מוצאי שבת'. הגברת הזו לא נראית יהודייה, אין לה שם יהודי, והיא מתגוררת במדינת וושינגטון, ארה"ב, לא במדינת ישראל. אם היא יכולה להצהיר לקליינטים שלה, שבזכותם היא מתפרנסת, שאין להם סיכוי לקבל ממנה ולו מסרון אחד בשבת...אתם בטוחים שאתם לא יכולים לעשות זאת?

(צילום: shutterstock)

4. 'אני מת משעמום בשבת!' הגענו לסיבה האחרונה חביבה. מה לעשות אם אתם דווקא כן בחיק המשפחה בשבת, אתם לא חוששים מההרגל החדש וגם לא מתגובות האנשים, אבל אתם פשוט חוששים למות משעמום? חייכם אינכם חיים, לוחשת פאניקה קטנה ומבוהלת בתוככם, בלי גישה לסדרות טלוויזיה או לקבוצות הווטסאפ שלכם. העולם יהיה כל כך ריק ואפור בלי טכנולוגיה!

ובכן, אנשים יקרים – אין מנוס. אם ניתוק מהטכנולוגיה מאיים עליכם עד כדי כך שאתם בטוחים ששיממון מוחלט יציף אתכם בגינו, זו ההוכחה הטובה ביותר עד כמה אתם זקוקים בדחיפות לשמירת שבת. שימו רגע בצד את הדרישה ההלכתית – נראה לכם הגיוני שאדם שפוי לא יכול לשרוד 24 שעות בלי טלפון/מחשב/טלוויזיה? איך לדעתכם שרדו אנשים לפני מאתיים שנה, למשל? האם חייהם היו יבבה אחת ארוכה מהרגע שנולדו ועד הקבר, שכנראה לא שינה להם בהרבה כי ממילא כל חייהם היו שוממים בלי פייסבוק וערוץ שתיים?

'העולם אומר שבמקום שאי אפשר לעבור, מוכרחים לחזור' אמר פעם רבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר. 'ואני אומר: במקום שאי אפשר לעבור – מוכרחים לעבור'. אם הניתוק מטכנולוגיה עבורכם הוא בבחינת אי אפשר...מוכרחים לעבור. המעבר אולי נראה לכם מפחיד ומרתיע, אבל בצד השני מחכה לכם אותה מתנה יקרה שהכין הקדוש ברוך הוא לבניו, ורק להם:

השבת.

נסו ותראו, כפי שממליץ עודד מנשה. אבל נסו באמת. לפי ההלכה. לא לפי הלך הרוח שלכם. תנו לשבת צ'אנס – ותגלו כמה היא נותנת לכם בחזרה.