האם לאזרח הפשוט יכולת להשפיע על שמירת השבת בתל אביב?

יותר מיובל שנים ועוד חלפו - מאז שמאיר דיזנגוף ראש עיריית תל אביב נלחם למען שמירת השבת בחוצותיה, ומאז שמועצת העיר בראשותו חוקקה חוקי עזר האוסרים תנועת עגלות ואוטומובילים בשבת, ועל אחת כמה מסחר ביום המנוחה - ולא דווקא מטעמים סוציאליים אלא מטעמי שמירת הצביון היהודי של המדינה. מאז עברו הרבה מים בירקון והעיר ללא הפסקה שוכחת ומשכיחה את השבת. למרבה הכאב, ראש העיר דהיום רואה לעצמו זכות לערער את שאריות השבת בעיר.

בתוך ההתנצחות הקיימת לאחרונה במערכת הפוליטית בין אלו המנסים לשמר את שרידי הצביון היהודי של המדינה ולעצור את חילולי השבת ההמוניים, לבין אלו שמבקשים לעשות הון פוליטי ממלחמה נגד השבת, אלו המבקשים להתיר תחבורה ולפתח חיי מסחר ובידור ביום הקדוש למענו מסרו יהודים את נפשם. והנה מתעוררת מחשבה: האם יש לנו, כאזרחים, יש מה לעשות בנידון? האם יש לנו אחריות על המצב המידרדר? או שמא כל המלחמה נתונה בידי נציגי המפלגות השונות בכנסת?

'אבל אשמים אנחנו'

ובכן, ידועה אמרתו של גאון המוסר רבי ישראל מסלנט כי כאשר יהודי שומר תורה ומצוות מזלזל בהלכה מהלכות שבת - הוא גורם לכך שיהודי בפריז פותח את בית מסחרו בשבת.

ועל משקל דבריו, כאשר יהודי דתי או חרדי מאחר את כניסת השבת, או מדבר דברי חול בשבת יתכן שהוא גורם לכך שישנה הצעת חוק לקיום תחבורה בשבת. כאשר הוא עושה זאת בפרהסיא הוא לא רק מחלל שם שמים – אלא גם בעקיפין גורם לערעור הפרהסיא של השבת במדינת ישראל שעד לא מכבר היה סטטוס קוו על שמירתה. זו האמת, והפוליטיקה היא רק כלי המשחק בהצגה.

לגופו של ענין, מדוע באמת זה כה חשוב לנו כדתיים וחרדים? אולי כדאי להניח להם לתל אביבים ולירושלמים הרי בכל מקרה הם לא ישמרו שבת. מעבר לשיקול של משפחות העובדים שהשבת נגזלת מהם שהוא שיקול נכון והיה מוטב שההסתדרות תטפל בו (מעשים לא דיבורים...) יש כאן שיקול עמוק יותר.

השבת והמועדים

נפתח בפרשת השבוע. בפרשתנו נאמרו המועדים בפרשה מיוחדת, פסח שבועות, ראש השנה ויום הכיפורים עד סוכות ושמיני עצרת. בתחילת אותה פרשה נאמר בפרק כג פסוק א' ולהלן: "וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם מוֹעֲדֵ֣י ה' אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם מִקְרָאֵ֣י קֹ֑דֶשׁ אֵ֥לֶּה הֵ֖ם מוֹעֲדָֽי: שֵׁ֣שֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ מִקְרָא־קֹ֔דֶשׁ כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ שַׁבָּ֥ת הִוא֙ לַה' בְּכֹ֖ל מֽוֹשְׁבֹתֵיכֶֽם: אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י ה' מִקְרָאֵ֖י קֹ֑דֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם בְּמוֹעֲדָֽם".

לאחר הפתיחה המכריזה על מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם לא מגיע פסח כמועד ראשון אלא ציווי על שבת שכבר נאמרה כמה פעמים. ואל תאמר שאף היא נקראת 'מועד' כי לשלול זאת נאמר שוב אֵ֚לֶּה מוֹעֲדֵ֣י ה' מִקְרָאֵ֖י קֹ֑דֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְא֥וּ אֹתָ֖ם בְּמוֹעֲדָֽם, ואז מתחילה סקירת המועדים, מדוע אם כן השבת בראש?

רש"י מתרץ זאת בדרשת חז"ל שאיננה בדרך פשט. אולם בכתבי הרמח"ל נמצא הסבר האומר כי השבת היא השורש לכל קדושת המועדים, היא עצמה אמנם איננה מועד (כיון שהיא קבועה ועומדת מראש כל שבעה ימים ואינה תלויה בתאריך המשתנה לפי לידת הירח) אולם היא השורש לכולם!

בלי קדושת שבת אין פסח וסוכות אין ראש השנה וכיפור!

הרעיון מדבר כמובן על הקדושה הפנימית שלהם אבל ללא ספק זו גם המציאות אם תיעקר השבת 0 לא יישאר גם כל סממן יהודי אחר – ורחמנא ליצלן אפילו יום כיפור עשוי להיעקר!

'יותר מששמרו ישראל על השבת השבת שמרה עליהם'

יתירה מזאת: מי שרוצה להעמיק קצת יותר מוזמן לקרא את השורות הבאות. כאשר אנו מברכים בחגים את ברכת היום החתימה שלה היא 'מקדש ישראל והזמנים' בעוד בשבת מברכים 'מקדש השבת' (ולא מקדש ישראל והשבת'). ההסבר לכך מופיע בתלמוד המובן של 'מקדש ישראל והזמנים' הוא דווקא כך מקדש ישראל שהם מקדשים את הזמנים על ידי קביעת הלוח העברי המסורה בידי בית דין. הדגשה זו רלבנטית רק למועדים שזמנם - מועדם משתנה בהתאם ללוח ומכאן השם 'מועדים'.

מה המובן של הברכה בשבת שבחג 'מקדש השבת וישראל והזמנים' בהתאם לכלל שהחתימה תמיד תתייחס רק לנושא אחד קובעים פרשנים קדמונים (אבודרהם, רבנו יונה ועוד בעקבות התלמוד בברכות דף מ"ט) כי הכוונה היא שעל אף שישראל מקדשים רק את הזמנים אבל שורש הקדושה שלהם עצמם והיכולת לקדש את הזמנים – נעוצה בשבת! יש כאן שורש אחד: שבת! הענפים שלה הם ישראל והמועדים!

כבר אמר המשורר הלאומי (ולא נקפח שכר שיחה נאה שלו על אימרה המיוחסת בטעות לחז"ל) 'יותר מששמרו ישראל על השבת השבת שמרה עליהם' לא רק על קיומם אלא על יהדותם ועל כל צביונם.

הטור מעובד מדברי הרב מנחם יעקבזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק', ומפורסם לעילוי נשמת מנחם בן יששכר ורחל בת מנשה שרעבי ז"ל