הפרשה החסידית לפרשת אמור וספירת העומר: ספירה לאחור

מעשה באדם שנזקק מאד לסכום עתק של מיליון דולר. לא היה זה עבור מסע תענוגות או בזבוזים. אדם זה היה חייב לעבור טיפול רפואי מיוחד ויקר מאד, טיפול נדיר המורכב מכמה שלבים, המתבצע אך ורק בבית חולים אחד ויחיד בעולם. השמועה הגיעה לאחד מעשירי העולם, שהחליט להרים את הכפפה ולתת לו את כל הסכום במלואו. בעוד כשלושה חודשים הוא אמור להרוויח בעסקת ענק עוד כמה עשרות מיליוני דולרים. מהן הוא יפריש 'רק' מיליון דולר שיצילו חיים של אדם. ממחשבה למעשה: החליט העשיר להעניק לו את כל הסכום בעוד מאה ימים.

עשיר זה ידע שאם יבשר לנזקק שהחליט לתת לו את כל הכסף בעוד מאה יום, הוא אמנם יהיה מאושר וישמח מאד. אך תקופת ההמתנה תהיה קשה מאד עבורו. הוא יצפה בכיליון עיניים, כל יום ייראה לו כנצח. מדי יום הוא יספור כמה ימים עוד נותרו עד ליום הנכסף בו יזכה לקבל את סכום העתק לידיו. כי רק הימים הם אלו שמפרידים בינו ובין הכסף.

חשב העשיר ועלה לו רעיון מבריק איך להקל על הנזקק את תקופת ההמתנה. הוא יציע לו עבודה קלה ומיוחדת. בעבודה זו הוא ישתכר כל יום עשרת אלפים דולר, כך שאחרי מאה ימים יהיה בידיו סכום של מיליון דולר טבין ותקילין. אז יודיע לו על סיום העבודה. בצורה כזו יעברו הימים במהירות רבה אצל הנזקק. וזאת למה? כיוון שכאשר אדם מחכה לקבל מיליון דולר, ואומרים לו להמתין מאה יום, מאה ימים אלו הם סתם ימי המתנה ריקים, בלי תוכן. אלו ימים מורטי עצבים, שהנזקק רק יחכה שיעברו, כי הימים האלו רק חוצצים בינו לבין הכסף.

אבל אם מאה הימים האלו אינם רק ימי המתנה, אלא ימים בהם הוא צובר עוד עשרת אלפים דולר, ועוד עשרת אלפים דולר – במצב זה הימים אינם משעממים ומעצבנים. להיפך, כל יום הוא יום שכולו רווח, בכל יום שעובר הוא צובר עוד כסף, והוא מתקדם לקראת המטרה הנכספת. בצורה כזו, מאה הימים עוברים מהר מאוד. יום שעבר הוא עבורו עוד יום של אושר, בו הצליח להרוויח עוד סכום נכבד לקראת המטרה הגדולה. בכל יום הוא סופר את הכסף שכבר צבר עד עכשיו, ושמח בו מאד. להיפך – אם הוא ידלג על יום אחד, הוא יפסיד כסף ולא יגיע למטרה הנכספת.

בסיפור זה נוכל להבין את מצוות ספירת העומר המוזכרת גם בפרשת השבוע, פרשת אמור.

צורת הספירה אינה מובנת, לכאורה. אדם שמתחתן ומחכה לכך בכיליון עיניים, סופר עוד כמה ימים נשארו לו עד החתונה. הוא לא סופר כמה ימים עברו מאז שהתארס. למה אנחנו סופרים כל יום כמה ימים כבר עברו מספירת העומר? הרי אנו סופרים את הימים בהמתנה ליום הגדול בו נקבל את התורה. היינו אמורים לספור כמה ימים עוד נותרו עד אז.

ההסבר הוא: כי ימים אלו אינם סתם ימי המתנה ליום הנפלא. ימים אלו הינם ימי עבודה. ימים בהם אנו צריכים להיטהר ולהתקדש. בכל יום אנו מתקדמים עוד צעד ועוד צעד לקראת היום הגדול. צעדים אלו הינם מחוייבי המציאות. בלעדיהם, לא נוכל לקבל את התורה.

כפי שכתוב בזוהר הקדוש, שכאשר עם ישראל היה במצרים היו נתונים תחת השליטה של כוחות הטומאה. כאשר יצאו ממצרים היו צריכים להיטהר במשך שבעה שבועות. כמו נדה שסופרת שבעה ימים בכדי להיטהר, כך גם עם ישראל ספר אז, וסופר גם היום, שבעה שבועות, כאשר בכל שבוע אנו מתנקים עוד ועוד. לכן כתוב בתורה "וספרתם לכם" – הספירה היא בשבילכם, כדי שתזכו להיטהר ותהיו ראויים לקבל את התורה. ומסיים בזוהר את דבריו, שאדם שאינו סופר ספירה זו – אינו טהור, ואין לו קשר לטהרה, ואין לו שום חלק בתורה.

מה כל זה אומר בשבילנו? מה אנו אמורים לעשות, ואיך אנו צריכים להתעלות בימים אלו?

ספרי החסידות מאריכים במה נדרש מאתנו בימי הספירה. אך בקצרה נביא את דבריו של המהרש"א. למחרת חג ראשון של פסח יש מצוה להקריב את קרבן העומר. קרבן זה מביאים משעורים ששימשו בימים ההם למאכל פרות. בחג השבועות כתוב בתורה להביא לבית המקדש את שתי הלחם, אותם מביאים מחיטה שהיא מאכל אדם.

אנו מתחילים לספור מיד למחרת חג הפסח, ביום הקרבת העומר, ולכן אנו קוראים לספירה "ספירת העומר". עד חג השבועות אנו סופרים. רמז מיוחד במינו טמון כאן: מיד אחרי שעם ישראל יצא ממצרים, הם היו מגושמים ובדרגה רוחנית כ"כ נמוכה, כמו פרה. בורא עולם מבקש מעם ישראל: תתחילו אט אט להתעלות, כל יום עוד דרגה ועוד דרגה, עד שבחג השבועות כבר תהיו בדרגת אדם. לכן מקריבים בתחילת הספירה מאכל בהמה, ובסיומה אפשר כבר להקריב מאכל אדם.

זה, אם כן, מה שנדרש מאתנו. להתגבר על החלק החייתי והחומריות שבתוכנו. להגביר את האדם השכלי שבקרבנו על היצרים והרצונות הפורצים. להגביר את הנשמה שבמוח על היצרים השפלים שבלב.

אכן, עבודה לא פשוטה כלל וכלל. אבל זה התנאי לקבל התורה.

הכותב הינו מנהל רוחני ומרצה בארגון הידברות וראש כולל אהבת תורה.