פרשת אמור: מנוחת אמת בשבת, זה רק כשיש אמונה

לאחר תפלת השבת לוקח ראובן את שמעון חברו הצידה ופונה אליו בלחישה: "שבת היום, אבל ראיתי שאתה מוכר את הרכב". שמעון מהנהן: "שבת היום, אבל... נכון". ראובן מסתקרן: "שבת היום, אבל בכמה?". שמעון מהסס, ולבסוף עונה ברמז: "שבת היום, אבל 15,000 תפוחים (כמובן)". ראובן שומע את המחיר, ודוחק: "שבת היום, אבל אולי אפשר ב-10?", ושמעון מחזיר לו: "שבת היום!... נראה". בהמשך השבת, הם שוב נפגשים, והדו-שיח המביש ממשיך, כשראובן פונה לשמעון: "שבת היום, אבל... חשבת?". שמעון מחייך ואומר: "שבת היום, אבל זה כבר לא אקטואלי...".

* * * 

ישנם אנשים שאמנם שומרים את השבת כהלכתה, אך את מנוחת הנפש שמעניקה השבת הם אינם זוכים לחוש. גופם נח, אך מוחם טרוד בטרדות החול. במה הם שונים מחבריהם הזוכים גם למנוחת הנפש?

הגאון הקדוש רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל, בספרו "פתוחי חותם" (שמות ל"ה, ב'), מגלה כי ההבדל בינם לבין חבריהם נעוץ במידת האמונה והביטחון שלהם.

אם נשים לב, בציווי על שמירת השבת, התורה אינה אומרת "ששת ימים תַעשה מלאכה", אלא "תֵּעָשֶׂה", היינו שהמלאכה נעשית מאליה. האביר יעקב מוצא בכך רמז נאה: רק מי שמאמין באמונה שלמה ש"ששת ימים תיעשה מלאכה", מאליה, שאין הוא הגורם לרווחיו, והפרנסה מוקצבת לכל אחד מן השמים, רק הוא יכול לנוח בשלוה ביום השבת, ויום השביעי יהיה לו "שבת שבתון מקרא קודש".

לעומת זאת, מי שחושב שההצלחה תלויה רק בריבוי ההתעסקות במלאכה, לעולם לא יצליח לשמור את השבת בשלוה. המחשבה ששמירת השבת מצמצמת את הכנסותיו לא תיתן לו מנוחה שלימה. אדם כזה, גם אם ישמור את השבת במעשה, הרי שבמחשבה ובדיבור, יהיה עדיין נתון בעסקיו ללא מנוחת הנפש. כל השבת ייטרד במחשבות על עבודתו, יחשוב "פה טעיתי שעשיתי עסקה כזו", ו"פה יכולתי להרוויח יותר"...

רק כאשר אדם חי בידיעה שהכל מאתו יתברך, יכול הוא בקלות לשים בשבת חייץ מוחלט בין מחשבותיו למחשבת עסקיו, ואז זוכה ל"שבת וינפש", לא רק במעשה, אלא גם במחשבה ובדיבור.

אם כן, העצה היעוצה - להתחזק באמונה כל השבוע, ואז ביום השבת זוכים למנוחת שלום ושלוה, והשקט ובטח. ואולי לכן אומרים במנחה של שבת "מנוחת אמת ואמונה", שלכאורה מה שייך מנוחה לאמונה? ולפי האמור – מובן.

* * *

גם הגאון רבי אליהו די וידאש זצ"ל (מחכמי צפת), בספרו "ראשית חכמה", רואה את ההרגשה של קדושת השבת כפועל יוצא מעבודה על כך בששת ימי המעשה. לדבריו, כדי לחוש בנועם קדושת השבת יש לנהוג בקדושה בשאר ימות השבוע. מי שחי בימי החול חיי חולין נטולי קדושה, לא יוכל להפוך עורו ולקלוט משפעת קדושת השבת, ולחוש בנעמה.

וכך הוא מפרש את הפסוקים המדברים על קדושת השבת (שמות כ', ח'-י'): "זכור את יום השבת לקדשו" – גם בימות החול יש להתכונן לקראתו בתוספת תורה וקדושה. ואז, אם "ששת ימים תעבוד" את ה' ותתעלה, אזי תגיע לכך ש"ביום השביעי שבת לה' אלוקיך" - תזכה בשבת לקבלת פני השכינה ולרוממות קדושת שבת המלכה!