כך מסתתרת כפיה דתית בלימודי הקריאה של בית ספר ממלכתי

אור קשתי הוא עיתונאי וותיק במערכת 'הארץ'. חוץ מזה, הוא כנראה גם בחור קצת אובססיבי. ומה נושא האובססיה שלו? בשביל זה די לעיין בפיד הטוויטר שלו שבו הוא מטלגרף לאומה את תגליותיו על שערוריות למיניהן, במיוחד כאלה המתרחשות במשרד החינוך.

נדמה שרוב הציבור בישראל, לא משנה לאיזה מגזר הוא משתייך, מסכים שמשרד החינוך אחראי ללא מעט שערוריות, מעצם קיומו של החופש הגדול ועד כמות הידע העלובה שאיתה יוצא בוגר מערכת החינוך הישראלית לחיים. אבל מעטים מאד, כנראה, מוצאים את השערוריות שלהם במקומות שבהם מוצא אותן קשתי.

להלן רשימה חלקית של הסקנדלים שעסק בהם קשתי בחודשים האחרונים, לתפארת עיתון הארץ:

"משרד החינוך מחייב את מחברי ספרי הלימוד להוראת העברית לכלול גם טקסטים ממקורות יהודיים". (בסך הכל כעשרה אחוזים מכלל הטקסטים, אבל ללא ספק עשרה אחוזים יותר מידי בעיני קשתי)

"בהמות טהורות וסיור בבית המקדש: תכנים דתיים חלחלו לעשרות ספרי לימוד ממלכתיים" ('נעשה שימוש רב במקורות דתיים-אורתודוקסיים ללא דיון!')

"גופים אורתודוקסיים השתלטו על התוכנית ללימוד יהדות פלורליסטית"

"במסגרת טקס אפיית מצות בבית ספר ממלכתי בגבעתיים, הגיעו פעילים של עמותה דתית שסיפרו סיפורים על רבנים ועודדו את הילדים להתנהג כמו אליהו הנביא כדי לקרב את הגאולה לעם היהודי".

מצליחים לנשום עדיין, אחרי אוסף הכותרות המבהילות האלה? חושבים שתצליחו לישון בלילה? אשריכם. אור קשתי עשוי מחומר מעודן יותר. יהדות קיצונית כזו שמורעפת על תלמידי החינוך הממלכתי הופכת לו את הקרביים. הנה לא ינום ולא יישן קשתי, שומר הפלורליזם, עד שלא ימגר כל טקסט יהודי ופעילות אורתודוקסית מקרב בתי הספר הממלכתיים במדינת היהודים.

אתמול, עם זאת, קשתי עלה על עדות מצמררת במיוחד. לחשבון הטוויטר שלו הוא העלה צילום של דף ללימוד קריאה שחולק בכיתה א' בבית ספר ממלכתי ברעננה. הדף, כמנהגם של דפים רבים מסוג זה, הציג כל אות כשהיא משתלבת באיור של אובייקט המתחיל באותה אות. עד כאן הכל טוב ויפה. אבל אילו ציורים נבחרו כדי ללמד את ילדינו אותיות? שומו שמיים. את האות סמ"ך ייצג...סידור. את האות קו"ף ייצג...קידוש. ואת האות שי"ן? לא תאמינו. שופר צוייר לצידה. שופר! ממש כאילו בבני ברק העיר חולק הדף הזה, ולא ברעננה הליברלית.

בשלב זה נכמרו רחמיהם של העוקבים אחרי חשבון הטוויטר של אור קשתי. אם עד עכשיו חשבו שמדובר בעיתונאי ללא חת, או באידיאולוג נחוש, או אפילו סתם בנודניק מחפש כותרות – עכשיו התבררה להם האמת העצובה: הבנאדם, מה לעשות, סובל מחרדות קשות. באמצע הלילה הוא רואה בחלומו כיצד קבוצת שחורי מגבעת מנסה להדביק בסופר-גלו כיפה על קודקודו. כשהוא מתעורר בבהלה מהסיוט ומהדס אל המטבח כדי לשתות משהו, מבטו המעורפל מדמה לראות חותמת כשרות על ברז המים. צופר כניסת השבת מהדהד באוזניו בכל ימות השבוע וטקסטים דתיים נשקפים אליו מכל דף מתעופף ברוח. לא פלא שגם כשמתעופף אליו דף ללימוד קריאה הוא לא מסוגל לראות בו איורים חמודים אלא רק כפייה דתית בגיל הרך. וכל מה שנותר לו הוא לצווח את קריאתו לעזרה הקבועה: 'הצילו, הדתה!'

בהתחשב במצבו הנפשי הרגיש, המעירים על הציוץ של קשתי היו ידידותיים למדי. חלק ביררו אם זכר לקחת את התרופות שלו, חלק הסבירו בעדינות שבכל זאת, אנחנו חיים במדינה יהודית. בין כמה מגיבים התפתח ויכוח בשאלה האם הפרה שמלווה את האות פ"א היא פרה רגילה או פרה אדומה, והאם מישהו בדק את כשרותה. רק שניים-שלושה אנשים טרחו לכתוב לקשתי ישירות כי הינו אובססיבי. מה הטעם לציין את מה שכולם רואים ממילא?

אבל גם אם החרדות של קשתי אמיתיות לגמרי, גם אם הוא באמת מדיר שינה בעיניו בלילות מפחד ההדתה המשתלטת על הארץ, מה שמדהים כל פעם מחדש הוא הניתוק של עיתונאים כמו קשתי מהציבור הישראלי (למען ההגינות, ניתוק כזה הוא כנראה תנאי לקבלה לעבודה בעיתון הארץ). מילא שהוא רואה דף ללימוד קריאה המעוטר בסידור ושופר וחוטף פריחה, למה הוא חושב שרוב הישראלים – או אפילו מיעוט משמעותי – ירגישו כמוהו? גם הורים חילוניים מובהקים, ברובם, לא מתנגדים לכך שילדיהם ייחשפו לאלמנטים שהם מחשיבים 'פולקלור יהודי'. אחרי הכל, ההיסטוריה מוכיחה שאפשר להיות אפיקורס גמור ובכל זאת לדעת מה זה קידוש.

קשתי ועמיתיו אינם לוחמי חופש שמגנים על מרחב ציבורי נקי מכל סממן דתי. כפי שציינה אחת המגיבות, לקשתי לא היה שום מילה רעה להגיד כשתלמידי החינוך הממלכתי בקיסריה נלקחו לבקר במסגד. סביר להניח שגם דף לימוד קריאה שמתעטר בעץ אשוח או סעודת רמאדן לא היה מוציא ממנו תגובה היסטרית כזו. מה שמפריע לקשתי ועמיתיו הוא דבר אחד: יהדות. הם פשוט לא יכולים לסבול אותה בצורתה המקורית. כל איזכור על הקשר ביניהם לבין עם שבמשך אלפי שנים קרא טקסטים דתיים, התפלל על גאולה, וגידל ילדים שתמיד ידעו מהו סידור ומהו שופר, מפריע להם ומציק להם.

אור קשתי לא באמת חושב שדף לימוד קריאה עם איור של שופר יחזיר איזה ילד בתשובה. לא זה מה שמטריד אותו. התגובה שלו ושל הדומים לו היא אוטומטית, תגובה פוסט טראומתית. הוא נולד יהודי בארץ יהודית – וזו טראומה שטרם נמצא לה טיפול יעיל.