קשה בזוגיות? אף אחד לא יכול לעזור לכם! כמעט

קשיים בזוגיות?

אף אחד לא יכול לעזור לכם! כן. גם לא יועצים.

אבל רגע לפני שאתם מתייאשים - ותתפלאו, אני רוצה בכך... אני מסביר (גם מדוע אני רוצה שתתייאשו...):

היכולת לצלוח קשיים בזוגיות, עוברת דרך נטילת אחריות אישית לעתיד, מעבר למבט על בן הזוג.

בני זוג יכולים אפילו להגיע ליעוץ – אבל אם לא יקחו אחריות, לא יעזור ה"קוסם" הכי גדול בעולם. זו עובדה.

התובנה שאני רוצה להעביר מתוך הניסיון היא, שללא לקיחת אחריות מצד בני הזוג, כמעט ואין יכולת לשנות את מהלך הנישואין.

אבל מדוע זה קורה לנו? מדוע ישנו שלב מסוים בו כל אחד רק מאשים את השני, ובטוח שאין לו מה לקחת עוד אחריות? ש"לא בא לו" להשקיע מעבר ל"כך וכך"?

האויב הכי גדול שלנו, הוא הייאוש, תחושת חוסר האונים.

מצד שני, זה גם יכול להוות טריגר לשינוי.

- "המצב לעולם לא ישתנה, אי אפשר לחיות אתו/ה!" – זה האויב הגדול. המחשבה הזו.

כי כשמחשבה כזו עוברת בראש, אנחנו מחכים רק לנס... ומה לעשות, כנראה, אם לא ניקח אחריות, ואולי איננו ראויים לנס, באמת אפשר להתייאש.

ועכשיו, אני רוצה לייאש אתכם, שוב...

אני מניח שאתם מרגישים שעד היום השקעתם הרבה מאוד, וכלום לא קרה. אני מניח שזה נכון, כי הרוב מוחלט של בני האדם אכן משקיעים ומנסים שהזוגיות תפרח. לכן אני מניח שגם אתם כך.

אך באותה מידה אני בטוח, גם מניסיוני, שאם נשאל את ה"חצי השני" שלכם אם הוא השקיע, הוא יענה, ממש כמוכם: "אוהו, כמה אני משקיע, אבל כלום לא עוזר!".

בטח אתם אומרים לעצמכם: "שטויות. בן הזוג שלי, פשוט לא משקיע. רק אני משקיע עוד ועוד, וכלום לא עוזר".

גם הוא חושב כך... נסו לברר.

אז איך זה יכול להיות?  

כאן, אני רוצה שתתייאשו. כן! כנראה כל מה שניסיתם, לא עובד. אז פשוט ת-ת-י-א-ש-ו.

- מכל מה שניסיתם עד היום...

משהו שם לא עובד. מזה צריך להתייאש.

כנראה אתם צריכים לשדרג את השקעתכם, לשנות נקודות מסוימות, ואולי כל האסטרטגיה שלכם צריכה להשתנות. לעיתים, כדי להצליח, דרושה הרבה פחות אנרגיה. פשוט, להשקיע במקום הנכון.

ראיתי בספר מסוים, שדימה את תופעת ההשקעה המתמשכת, שלא מובילה להטבה, ל'פילוסופיית מכונת המשקאות המקולקלת". הנה היא:

קרה לכם פעם שנתקלתם במכונת משקאות מקולקלת? הכנסתם כסף, אך הפחית המיוחלת, לא הופיעה? ואז, מה עשיתם?

טוב, אז רבים מאתנו פשוט ידפקו על המכונה, פעם, פעמיים, ושלוש. אולי יקרה הנס, והפחית תתחרט...

ואם הפחית לא שינתה את דעתה, היא נשארה מעבר לזכוכית, מול עיניכם הכועסות... כאן, ישנם אלה שימשיכו להכות עוד ועוד. הפילוסופיה שלהם אומרת: "מה שלא הולך בכוח, הולך ביותר כוח". זה מעניין.

אך, ישנם אלה שכבר יודעים, שאם זה לא הצליח כמה פעמים, צריך לשנות אסטרטגיה, כמו למשל, לפנות למספר הרשום על המכונה, או פשוט יותר, לאתר מקור שתיה אחר... כי אם זה לא עבד, כנראה כדאי להשקיע אנרגיה בכיוון אחר. אחרת, תישאר צמא. 

זהו. לכאן אני חותר.

אני רוצה שתתייאשו ממה שניסיתם עד עכשיו. נסו משהו אחר.

איך זה נראה?

ו"מה כבר יכול להיות?" אתם שואלים. "ניסיתי כבר הכל!"

אני טוען שלא.

אני טוען ש: א. המשיכו ליטול אחריות על חלקכם. אל תתייאשו. ב. חפשו משהו אחר. התייאשו ממה שלא עבד.

למשל:

שמתם לב, כמה פעמים משתמעת מדבריכם הטלת אשמה על בן זוגכם? הרבה פעמים, אתם בכלל לא מתכוונים להאשים, אלא לבקש שינוי, וכדומה. נכון. אך מה לעשות, ובן הזוג כן שומע האשמה?

ניסיתם לברר זאת מולו?

עכשיו, שימו לב: הסיכוי שמישהו יעשה שינוי משמעותי בשבילכם, ברגע שהוא חש מותקף, אינו גבוה...

ככה זה. בני אדם.

אתם יכולים למנוע זאת באופן הבא: לפני שאתם מבקשים שינוי, או משהו מהותי אחר, פשוט חישבו, "איזה מסר מאשים בעלי / אשתי יכולים לשמוע כאן?".

ואז, פשוט פתחו את דבריכם, באמירה השוללת את אותה הבנה. לדוגמא:

במקום: "אולי תשקיע קצת יותר באשתך? אולי תפסיק כל היום להסתובב בחוץ?".

אמרי: "אני מבינה שאתה עסוק, ויש לך עניינים מסוימים לסדר. יחד עם זאת, הייתי שמחה אם נוכל למצוא קצת זמן לעצמנו. מה אתה אומר?".

חשוב ללמוד תקשורת נכונה. ראוי להשקיע זמן בלימוד יכולת זו. לא נעשה זאת כאן. עשינו זאת במאמרים שפרסמנו בעבר.

דוגמא נוספת להשקעה שאינה במקומה, שהיה כדאי להחליפה:

דינה תמיד השתדלה לרצות את בעלה. הפילוסופיה שלה הייתה: "עדיף להסכים או לשתוק, מאשר לריב". וגם: "ממילא הוא לא יסכים, אז למה לבקש?".

כך זה נמשך שנים על גבי שנים. היא תמיד וויתרה. יש בזה יופי מסוים. יחד עם זאת...

היא ממש לא יכלה להבין, מדוע בעלה לא בא לקראתה בעזרה בבית? מדוע הוא לא מתעניין בה יותר מדי?

במקרה של דינה, מומלץ לבצע חשיבה מחודשת על ה"פילוסופיה" שלה:

האם תמיד עדיף לשתוק ולהסכים? אולי לפעמים את צוברת עוד ועוד תסכול, שרק יתפוצץ בסוף יותר חזק?

מנין לך שהוא לא יסכים לבקשתך? ואולי, הוא כן יסכים? אולי גם יש פתרון אחר? אולי לחיות בלי לבקש את הצרכים הבסיסיים מבן הזוג, זו טעות? אולי אין סיכוי שידע מהם צרכיך, אם לא תבקשי (בצורה נכונה כמובן)?

הבאנו שתי דוגמאות לשינוי שבעיני, דורש פחות אנרגיה ממה שאותם אנשים השקיעו עד השינוי. הדוגמאות רבות.

המלצה שלי:

שבו עם הבעל / האשה בזמן ששניכם רגועים. נסו לברר מהם הצרכים האמתיים של בן זוגכם (לא כל מה שאומרים בהרצאות וכדומה, מתאים לכולם). נסו לבדוק כיצד אתם יכולים לספק אותם צרכים. אם זה מורכב, הציעו שתנסו להיענות לצרכים הללו בהדרגה, ותוך בדיקה איך זה מרגיש לכם ולבן זוגכם.

לאחר מכן, הציגו את צרכיכם. בקשו אותם. אל תלחצו. היו רגועים, גם בנימת הדיבור, אך עקביים בהצגת הצורך. אם זה קשה לבן זוגכם, הציעו שינסה בהדרגה, תוך בדיקה איך זה מרגיש.

אגב, אל תקבלו עמדה של בן זוג שאומר "אני לא צריך כלום". אם הוא לא בדיכאון וכדומה, זה לא מדויק... הוא, מסיבות מסוימות, כנראה לא מביע את צרכיו. נסו לעזור לו, להציע אפשרויות נוספות (לא ללחוץ), או להציע שיחשוב על כך, ויאמר למחרת, וכן הלאה.

לפעמים זה מורכב יותר, ודורש סיוע חיצוני. לפעמים, ישנה בעיה אמתית בזוגיות, או באחד מבני הזוג. אך יתכן גם שתצליחו לבד.

לא תדעו, אם לא תנסו.

מאחל לכם הצלחה רבה.

חגי צדוק הוא יועץ נישואין, פסיכותרפיה, ומנחה הורים של מחלקת שלום בית בהידברות.