יובל לששת הימים: הפרוטוקולים של המלחמה נחשפים

לקראת ציון יובל שנים למלחמת ששת הימים, ארכיון המדינה מפרסם הבוקר (חמישי) חלק מהחומרים שנמצאים ברשותו הנוגעים למלחמה. ביניהם גם  חומרים שסווגו כסודיים ביותר.

האוסף הנדיר מספק הצצה ליחסי החוץ של ישראל לפני המלחמה ואחריה, חושף מסמכים צבאיים מסווגים וגם את עמדת השלטון לגבי השטחים שנכבשו והמקומות הקדושים.

כשבוע וחצי לפני המלחמה לחצו שרים על אשכול לצרף מפלגות נוספות לממשלה, והוא התעקש: "אפילו אם יאמר בן-גוריון אישית, לא נהיה בממשלה אחת – אני לא אהיה קיים יחד אתו בממשלה". לבסוף צורפו דיין ובגין לממשלת האחדות הלאומית - בגין כשר בלי תיק ודיין כשר הביטחון.

באותם ימים דנו בממשלה באפשרות של תקיפת שדות התעופה של סוריה ומצרים - מה שהפך לימים למכה המקדימה ("מבצע מוקד"): השר זלמן ארן חשש כי מטוסים רבים לא יחזרו מהתקיפה ולא יוכלו להגן על שמי ישראל, והרמטכ"ל יצחק רבין ומפקד חיל האוויר עזר ויצמן העריכו כי "נאבד 15-20 מטוסים מתוך 180 מטוסים, שזה 600 גיחות". במבצע עצמו אבדו 19 מטוסים של חיל האוויר, אך לכוחות האויב הושמדו יותר מ-450 מטוסים - רובם על הקרקע.

9 באפריל, 1967: "הסורים בכלל לא יחשבו על תגובה"

הפרוטוקולים של דיוני הקבינט המדיני-ביטחוני חושפים כי חרף חומרת האירוע, רוב חברי הקבינט נשמעו דווקא אופטימיים – זאת לאחר יותר משלושה חודשים של דיונים שעסקו בהידרדרות הביטחונית בגזרת הצפון. רבין ציין בדיון כי ביומיים שלאחר הקרב האווירי המוצלח "שורר שקט בלתי רגיל" בגזרה, ולא היו חדירות של רועים סורים לשטח ישראל. לדבריו, "המכה הייתה כל כך חזקה, שהסורים בשלב זה לא יחשבו על תגובה".

 שר החוץ אבא אבן תיאר בדיון את הכותרות האוהדות לפעולה ברחבי העולם, והוסיף: "הסברה היא שהתגובה הזאת באה לא רק בתשובה על הפרעה מזוינת באותו יום, אלא כתשובה לחדירות המזוינות שהיו במשך כל החודשים האחרונים". שר הבריאות ישראל ברזילי העיר כי "עם כל ההצלחה הצבאית הגדולה, אנחנו לא יכולים להיות משוחררים מדאגה עמוקה, גם צבאית וגם פוליטית, שהעניין לא נגמר". בתגובה אמר שר החוץ אבן: "המצב המדיני היה יותר מדאיג לפני יומיים".

בישיבה אחרת שנערכה בפורום דומה, ב-27 במאי, לאחר יותר מעשרה ימים אל תוך "תקופת ההמתנה", היה נדמה כבר כי הנוכחים מבינים כי המלחמה קרבה. הרמטכ"ל רבין סקר בפני הנוכחים את גיוס המילואים הנרחב. "כל הכוחות שלנו פרוסים וערוכים בצורה הטובה ביותר שאנחנו יכולים", אמר רבין.

"אני חושב שכבר הגענו לשלב", הוסיף, "שאם אנחנו לא מגבירים את התוקפנות (...), אנחנו מתחילים לאבד זמן שלא יפעל לטובתנו, לשבור את עניבת החנק שלדעתי סוגרת עלינו". דבריו קיבלו חיזוק גם מראש אמ"ן דאז, אהרון יריב, שאמר בישיבה: "יש לנו ידיעות על הכנות מצריות לתקיפה מהאוויר. ברור מה המשמעות אם הם יפעילו את חיל האוויר שלהם לפני שאנחנו נפעיל את חיל האוויר שלנו".

בפרוטוקול של דיון הקבינט מה-4.6, שעות לפני תחילת המערכה, החליטו השרים על יציאה למלחמה ואישרו את הנוסח הבא: "הממשלה קובעת כי הצבאות של מצרים, סוריה וירדן ערוכים להתקפה רב-חזיתית ומיידית, המאיימת על קיומה של המדינה. הממשלה מחליטה לנקוט בפעולה צבאית שתביא לשחרור ישראל מטבעת התוקפנות המתהדקת והולכת סביבה, ומסמיכה את ראש הממשלה ושר הביטחון לאשר למטה הכללי של צה"ל את מועד הפעולה".

10 ביוני, 1967: "מה עושים עם האוכלוסייה בשטחים הכבושים"

בישיבת הקבינט במוצאי השבת הוחלט להפסיק את הלחימה בחזית הצפונית ובכך להביא את המלחמה לכדי סיום. לאחר ששר החינוך והתרבות, זלמן ארן, סיכם כי "זוהי המלחמה האגדתית ביותר במלחמות היהודים והיא תקיים את העם היהודי לדורות", השרים כיבדו בקימה את זכר הבנים שנפלו ושתו "לחיים".

ראש הממשלה לוי אשכול אמר בתום הישיבה כי "צריך להחליט מה עושים עם האזרחים הערבים שבשטחים הכבושים", ובכך התחיל שלב הדיונים בנושא הסבוך שעד היום לא הגיע לפתרונו.