הרב יצחק יוסף לפרשת בחוקותי: הלכות חג השבועות

סעודת שבת מבעוד יום

א. בשיעור הקודם חקרנו, לגבי אדם שמקבל עליו תוספת שבת[1] ויום טוב מפלג המנחה, האם הקבלה הזו שמקבל מבעוד יום זה לכל הדינים כולם, או רק לגבי קדושת השבת והחג שהוא אסור במלאכות, ואמרנו שיש בזה 16 נפקא מינה. למשל, מי שקיבל עליו שבת או יום טוב מבעוד יום לפני השקיעה, אם יכול לאכול את הסעודה מבעוד יום, לדעת הב"ח (סי' תעב) והמגן אברהם (סי' רסז סס"ק א) והמשנה ברורה (ס"ק ה) צריך לאכול בלילה דוקא, שהרי נאמר "אכלוהו היום כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה" (שמות טז, כה), ומכאן למדנו שצריך לאכול שלש סעודות בשבת (שבת קיז:), ואף על פי שהוסיף מחול על הקודש, אבל עדיין במציאות זה לא שבת, וצריך לאכול בשבת ממש, ולכן אם התחיל את הסעודה מבעוד יום, צריך לאכול כזית לחם לאחר צאת הכוכבים. אולם מדברי מרן השלחן ערוך (סי' רסז סעיף ב) משמע שכאשר קיבל עליו שבת מפלג המנחה, יכול לאכול את הסעודה כולה מבעוד יום, כיון שהשבת חלה עליו לכל הדינים.

סעודת שמחת תורה בסוכה

ב. נפקא מינה נוספת, המהרש"ל בתשובה (סי' סח) - היה בדורו של מרן הבית יוסף - כתב שאם קיבל עליו את חג שמיני עצרת מוקדם מפלג המנחה, אסור לו לאכול עד הלילה, כי עדיין הוא בחג הסוכות וצריך לאכול בסוכה, וכדי שלא יעבור על 'בל תוסיף', ימתין עד הלילה ויאכל בבית. הט"ז (סי' תרסח ס"ק א), הביא את דברי מהרש"ל, וכתב עליו: בחינם גזר עלינו תענית! שהרי כבר קיבל עליו את חג שמיני עצרת, ויכול לאכול בבית. הם חולקים בחקירה הזו, האם קבלת שבת ויום טוב מבעוד יום היא לכל הדינים או רק לגבי מלאכות שבת, לדעת מהרש"ל תוספת שבת רק לענין שקיבל עליו לפרוש ממלאכה מוקדם, אבל עדיין הוא בזמן הושענא רבה וצריך לאכול בסוכה, ולדעת הט"ז התוספת היא מוחלטת, וכל דיני החג מוקדמים בקבלה זו, וממילא יכול לאכול בבית.

קידוש של חג השבועות

ג. הגאון רבי אברהם הורוויץ - אביו של השל"ה - בספר עמק ברכה (דף סט ע"ג) כותב [בשם הגאון רבי יעקב פולק מחבר הדרישה] שבחג השבועות אין לקדש לפני צאת הכוכבים, כיון שנאמר בפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה", ואם מקדש מבעוד יום חסר ב'תמימות'. ואמנם יכולים להתפלל ערבית מבעוד יום, זהו מפני מה שאמרו בברכות (כז:) רב צלי של שבת בערב שבת, רב היה מתפלל בערב שבת תפלת ערבית מבעוד יום, אבל אם מקדש בחג השבועות גם כן מבעוד יום, הרי זה מחסר ב'תמימות'. והאחרונים - המשאת בנימין (בחידושי דינים שבסוף הספר אות ד) והמגן אברהם (סי' תצד ס"ק א) והפרי חדש (שם) והאליה רבה (ס"ק ג) והשבות יעקב (ח"ג סי' נב) - העתיקו דבריו להלכה. והט"ז (ס"ק א) הוסיף שגם אין להתפלל ערבית של חג השבועות מבעוד יום. אך בעמק ברכה עצמו מבואר שמותר להתפלל ערבית מבעוד יום, וכל הקפידא היא על הקידוש, וכנ"ל.

בצרפת השקיעה מאוחרת

ד. כאן בארץ, שהחג נכנס מוקדם, אפשר לנהוג כדבריו ולהמתין עד צאת הכוכבים, אבל בחוצה לארץ שהשקיעה מאוחרת מאוד קשה להמתין. השבוע הייתי בעיר 'טולוז' בצרפת, וראיתי שהלילה שם מאוחר מאוד, השתתפנו שם בכנס רבנים עד השעה 21:40, ועדיין לא הגיע זמן צאת הכוכבים, והיו שחשבו להמתין ולא להתפלל ערבית עד צאת הכוכבים שיוכלו לספור את העומר, אמרתי להם להתפלל בבין השמשות ולספור את העומר, מכיון שהיה שם צבור גדול של תושבי טולוז שאולי לא יתפללו אחר כך, סמכתי על הבית חדש (סי' תפט) שכותב שמנהג העולם לספור את העומר בבין השמשות.

תסתכל תראה את רבינו תם

השבוע כשהייתי במטוס הסתכלתי מהחלון וראיתי למעלה אור, הסתכלתי למטה וראיתי חושך, "החושך יכסה ארץ", אמרתי למי שישב לידי: "תסתכל בחלון תראה את שיטת רבינו תם, שכותב שלאחר השקיעה השמש נכנסת בעובי הרקיע עד ארבעה מילין", לדעת רבינו תם לאחר השקיעה במשך חמשים ושמנה דקות וחצי הוא יום גמור, ורק אחר כך מתחיל בין השמשות ולאחר שבעים ושתים דקות הוא זמן צאת הכוכבים. וכן באירופה - בצרפת וז'נבה - יותר קל להרגיש את שיטת רבינו תם, אבל בארץ לא כל כך מרגישים את שיטתו.

וכי כולם עמי ארצות?!

ולכן יש אומרים שאין להתחשב בשיטת רבינו תם כלל בארץ ישראל, ואפילו אין לצרף את שיטתו לספק ספיקא. אבל זו טעות, שהרי האבן עזרא היה במצרים, וראה את זמני השקיעה וצאת הכוכבים כפי האופק של ארץ ישראל, והוא כותב בפרשת בראשית (פרק א פסוק יח) שלאחר שקיעת החמה כשעה ושליש יהיה לילה, כיון שיש עדיין אור בעבים, וזה כשיטת רבינו תם. וגם מרן הבית יוסף שהיה בארץ מעתיק (בסי' רסא סעיף ב) את דעת רבינו תם. וכן רבי חיים אבולעפייא שהיה אב"ד בטבריה לפני כשלש מאות שנה כותב (בספרו חנן אלקים, בתקנות שבסוף הספר אות ח) שעשו חרם על מי שלא נוהג כרבינו תם בצאת השבת. וכן כתבו עוד גדולי עולם, הרב חיד"א (בברכי יוסף סי' רסא ס"ק ב) שהיה בארץ ישראל כותב גם כן להחמיר כרבינו תם, וכן הפרי חדש (בקונט' דבי שמשי הנדפס בסו"ס שמן למאור, ד"ג סע"א) שהיה רב בירושלים כותב כשיטת רבינו תם. מי שאומר ששיטת רבינו תם לא שייכת כלל בארץ ישראל, הוא אומר כאילו כולם לא יודעים כלום, ורק הוא יודע, ומה עם כולם? עמי ארצות?! למעלה משלשים ראשונים עומדים בשיטת רבינו תם.

מחילה מכבודו

הרמב"ם (בפירוש המשניות ספ"ב דשבת) כותב: אחר ביאת השמש עד שיראה כוכב אחד הוא יום, כשיראו שני כוכבים הוא בין השמשות, וכשרואים שלשה כוכבים הוא זמן צאת הכוכבים. מרן זצ"ל ביביע אומר ח"ב (חאו"ח סי' כא אות ד) מדייק מלשון הרמב"ם שסובר כשיטת רבינו תם, שהרי להגאונים מיד בשקיעה הוא ספק לילה ומדוע צריך להמתין כוכב אחד, אלא ודאי הוא כדעת רבינו תם. יש חכם אחד שכתב במשנה ברורה שלו שמרן זצ"ל לא צודק בראיה זו, שהרי כבר בגמ' (שבת לה:) אמרו "כוכב אחד יום", ואם כן מה הראיה מדברי הרמב"ם?! אבל מחילה מכבודו, הרי בגמרא לא כתוב "אחר ביאת השמש" ולכן היה מקום לפרש שרואים כוכב אחד לפני השקיעה, אבל הרמב"ם כתב בפירוש שגם לאחר השקיעה הוא יום כל עוד שאין שני כוכבים, וזה כשיטת רבינו תם. ולכן גם בארץ ישראל טוב להחמיר כשיטת רבינו תם, ולא לומר שזה שייך רק בצרפת. וגם בארץ אפשר לראות קצת את שיטת רבינו תם שלאחר שבעים ושתים דקות יוצאים עוד כוכבים, למשל, ילך ל'עמוקה' בלילה, וכשיהיה למטה יראה הרבה כוכבים, וכשיעלה לכביש לפתע נעלמים כל הכוכבים, וההסבר הוא, למטה יש חושך ולכן רואים יותר טוב את הכוכבים, אבל למעלה יש הרבה מנורות ולכן לא מבחינים היטב בכוכבים. לכן תמיד היה מרן זצ"ל מזהיר לשמור שבת כרבינו תם.

שבעים ברכות

ה. כאמור, בחוצה לארץ קשה להחמיר שלא לקדש עד הלילה, שהרי צאת הכוכבים מאוחר, ועד שיעשו סעודה, וישירו שירים לכבוד יום טוב, השעה כבר מאוחרת, ועוד צריכים להספיק להגיע לבית הכנסת ללמוד את 'תיקון ליל שבועות' שהוא חשוב מאוד. כתוב בזוהר הקדוש (הקדמת הזוהר דף ח ע"א), שמי שלומד את תיקון ליל שבועות, הקדוש ברוך הוא כותב אותו בספר הזכרונות, וזוכה להתברך בשבעים ברכות. היום כשרואים רב גדול רצים אחריו לקבל ברכה, וכאן הקדוש ברוך הוא מברך אותו שבעים ברכות. ולכן צריכים להיות ערים כל הלילה ולעסוק בתורה, ולא לפטפט או לטייל.

הגר"א למד תיקון

ו. יש בחורי ישיבות שרוצים ללמוד גמרא כל הלילה, החק יעקב (סי' תצד) כותב שאצלם לא נהגו ללמוד את ה'תיקון', אלא היו לומדים גמרא, ולכן בחורי ישיבה שקשה להם ללמוד את ה'תיקון' יכולים ללמוד מה שרוצים. אמנם החיד"א (בספר לב דוד פרק לא) כותב שלא טוב עושים אלו שלומדים דברים אחרים, כי חובה ללמוד את ה'תיקון' כפי המנהג על פי רבינו האריז"ל, וגם הגאון מוילנא שהיה מנצל את זמנו יומם ולילה, עד כדי כך שביום הכפורים היה בוכה בוידוי כשאמר "בטלנו תורתך ימים ולילות", ואמרו שהביטול תורה שלו במשך שנה שלימה היה חצי שעה בלבד! מרוב שהוא חס על זמנו, והיה עוסק בתורה יומם ולילה, אף על פי כן בליל שבועות היה לומד את ה'תיקון'[2]. ולכן הנכון הוא ללמוד את התיקון.

מרן בבורוכוב

ז. לפני חמשים שנה, מרן זצ"ל היה מגיע לבית הכנסת 'בורוכוב' בליל שבועות, זה היה בית כנסת של הרב, היו שני אחים יונה וישראל בורוכוב שהקדישו את המקום לתורה ותפלה ונתנו למרן את בית הכנסת, ואחר כך מרן מסר את הבית כנסת לחכם יעקב זצ"ל. ומרן היה אומר להם את המדרש של מתן תורה עם פירושים יפים, וכן מסביר את תרי"ג המצוות, עד היום רשום אצלי במחברת חידושים שמרן היה אומר בחג השבועות.

תענוג לקרוא בספר זה

ח. יש תלמידי חכמים שלומדים בליל שבועות בחברותא את ספר המצוות של הרמב"ם, ועוברים מצוה מצוה, כי לא רוצים לקרוא בלי להבין. לאחרונה יצא לאור ספר 'קיצור תרי"ג מצוות' של הגאון רבי יעקב כוחי שליט"א, תענוג לקרוא בספר זה ולהבין כל מצוה ומצוה, ובליל שבועות זו הזדמנות טובה ללמוד ולהבין את תרי"ג המצוות.

גם מרן לא קרא הכל

ט. את ה'אדרא רבה' לא חייבים לקרוא כל אחד את כולה, גם מרן זצ"ל לא היה קורא הכל, אלא היה אומר לחלק בין הלומדים את קריאת האדרא, כל אחד עמוד אחד או יותר. ובעיקר יש לשים לב לעין יעקב והמדרשים שיש בתיקון, ותרי"ג המצוות.

הנהגה טובה לישיבה

י. אצלנו בישיבת 'חזון עובדיה', מאז שהקמנו את הישיבה לפני עשרות שנים, הנהגנו מנהג טוב לפי הנסיון שראינו, שבחורים צעירים קוראים מהר את התיקון ויסיימו הכל כבר בשעה שלש בלילה, ואז תהיה בטלה עד הבוקר, ויש שהולכים לכותל המערבי, אבל 'לב יודע מרת נפשו', אנחנו יודעים שהרבה הולכים לטייל ולהתבטל. ולכן הנהגתי בישיבה שעד חצות הלילה לומדים כולם גמרא, זה תענוג לראות בית מדרש מלא מפה לפה כולם לבושים בגדים חגיגיים, חליפות עניבות, וחוזרים על כל הלימוד של החודש האחרון, ובחצות הלילה דופקים על השלחן להזכיר לכולם לקרוא קריאת שמע, ואחר כך לומדים את התיקון עד שיגיע זמן תפלת שחרית. ומי שהיה רוצה ללמוד משהו אחר, הייתי מעיר לו: עכשיו צריכים ללמוד בהתמדה גמרא, ואחר כך התיקון.

מוזר מי שהולך הביתה

יא. יש בחורי ישיבה שהולכים לבית, אבל זה מוזר, חבל, תנצל את הימים האלה להשאר בישיבה, חג השבועות הוא חג של עולם התורה, ולכן אני לא מבין את מי שהולך בחג שבועות הביתה. אלא אם כן יש לו סיבה מיוחדת, כגון שיש לו אמא אלמנה שהוא הולך לעשות לה קידוש ולשמח אותה, אז צריך 'המשגיח' להתחשב בו ולהרשות לו ללכת הביתה.

לא יפרוש מן הצבור

יב. על כל פנים מי שלא נמצא בישיבה בחג, ולומד את התיקון בבית הכנסת, וכולם שם לומדים את התיקון, לא יפרוש מן הצבור וילמד גמרא, רק אם בבית הכנסת חלק לומדים תיקון וחלק לומדים גמרא, יכול ללמוד גמרא גם כן, כאשר חשקה נפשו בלימוד הגמרא, וכפי שנהגו החוק יעקב והמגיד מדובנא, ועוד. אבל מי ששואל מה יותר טוב לנהוג, יותר טוב ללמוד את התיקון, או כפי שהנהגנו בישיבה, מזה וגם מזה אל תנח ידך.

בחו"ל לא יחמירו

יג. כאמור, בארץ ישראל ניתן להחמיר כדבר העמק ברכה, אבל יש מקומות בחו"ל שאם ימתינו לצאת הכוכבים לא יספיקו אחר כך ללמוד את התיקון, לא יספיקו לא גמרא ולא תיקון, לכן יסמכו על דברי החולקים עליו, בספר יוסף אומץ יוזפא (סימן תתנ, עמוד קפז) חולק עליו ומתיר לקדש בערב שבועות מבעוד יום, ככל המועדים. גם הגאון רבי חיים פלאג'י בספר מועד לכל חי (סימן ח אות כג) חלק עליו. גם הגאון רבי אפרים לניאדו, שהיה אב"ד בדמשק אחרי אביו הגאון רבי שלמה לניאדו, בספר דגל מחנה אפרים (חאו"ח סי' ג) דוחה את החומרא הזו, וכותב שאפשר לקדש מבעוד יום. והביא ראיה מדברי התוס' (פסחים צט:), שרק בליל פסח צריך שיהיה לילה ודאי, משום שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה, אבל סעודת שבת ושאר ימים טובים יכול לאכול מבעוד יום. ומשמע שבכלל זה גם חג השבועות דינו שוה לשאר המועדים.

בבין השמשות לכתחילה

יד. כל שכן שאפשר לקדש בערב שבועות בבין השמשות, שהרי גם למחמירים זהו משום ספירות העומר, שתהיינה תמימות, והלא ספירת העומר בזמן הזה דרבנן, כמו שדברנו בשיעורים הקודמים, שכן דעת מרן השלחן ערוך (סי' תפט) כדעת הפוסקים שספירת העומר בזמן הזה דרבנן, ואם כן בבין השמשות שהוא ספק לילה, הרי זה ספק דרבנן ולקולא. ובפרט שיש לנו גם ספק ספיקא, שמא בין השמשות לילה, ואם תימצי לומר יום, שמא לדעת רבי יהודה כל דיני הלילה מתחילים מפלג המנחה, אמנם הלכה לא כך, אבל יועיל לנו לעשות ספק ספיקא. וכן כתב בשו"ת מלמד להועיל (חאו"ח סי' קח) שגם מי שרוצה להחמיר בזה ימתין רק עד בין השמשות.

יפה ומתוק, אבל לא להלכה

טו. הגאון רבי שלמה הכהן מוילנא בעל 'חשק שלמה' (הובא בספר ראשית ביכורים דנ"ט סע"ב), כתב עוד טעם לחומרא זו שבערב שבועות יש להמתין עד צאת הכוכבים, כיון שנאמר בפסוק "וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם", וכשם שלמדו ביומא (פא.) מהפסוק "בעצם היום הזה", שאינו חייב כרת אלא העושה מלאכה בעיצומו של יום, אבל העושה מלאכה בזמן של תוספת יום הכפורים אינו חייב כרת, ועבר על עשה בלבד. גם הנצי"ב (בשו"ת משיב דבר חאו"ח סי' יח), עשה דרשה זו מהפסוק. אבל עם כל הכבוד לרבני האחרונים, איך אפשר לדרוש דרשות מדעתנו, רק בגמרא עושים דרשות מהפסוקים. וכבר כתב הרא"ה (כתובות ס.) שאין רשות לחכם בזמן הזה לדרוש דרשות, אמנם זה חידוש יפה ומתוק, אבל לא להלכה.

הכל לפי הענין

טז. בסיכום: מי שיכול לחוש לדברי העמק ברכה הנ"ל ולהמתין עד צאת הכוכבים, יחמיר. אבל מי שקשה לו וילדיו קטנים והולכים לישון מוקדם, או בחו"ל, יעשה כפי עיקר הדין, ויקדשו מבעוד יום, או לכל היותר בבין השמשות. כיון שמעיקר הדין אנחנו נוקטים, שכאשר קיבל עליו שבת או יום טוב מפלג המנחה, הרי זה לכל הדינים. [ומכל מקום בשנה שחל חג השבועות במוצאי שבת, אין להתפלל ערבית מבעוד יום, כדין כל מוצאי שבת שיש לאחר תפלת ערבית כדי להוסיף מחול על הקודש. ורק מי שהוא אנוס מתירים לו להתפלל ולהבדיל מפלג המנחה, וכמבואר בשלחן ערוך (סי' רצג סעיף א, ג). מפי מרן הראשון לציון שליט"א].

הנחת תפלין לאחר קבלת שבת

יז. נפקא מינה נוספת בחקירה אם תוספת שבת היא לכל הדינים, או רק לאיסור מלאכה, לגבי מי שלא הניח תפלין ביום ששי, אם יכול להניח תפלין לאחר שהתפלל ערבית, אם נאמר שקבלת שבת היא רק לאיסורי מלאכה, יכול להניח תפלין, אבל אם קבלת שבת היא לכל הענינים הרי זה כדין לילה גמור, ולא יוכל להניח תפלין.

תפלה במטוס

יח. אדם שנסע לחו"ל ושכח את התפלין במזוודה בתא המטען של המטוס, לכתחילה צריך לקחת עמו את התפלין בתיק יד, זה לא כבוד לתפלין שיהיו זרוקים על כל המזוודות. ואם יגיע זמן תפלה יתפלל במטוס[3] עם התפלין. אבל אם שכח את התפלין, יתפלל בלי תפלין. ואף על פי שאמרו, כל הקורא קריאת שמע בלא תפלין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד:), זה דוקא כשלא עתיד להניח תפלין במשך היום, אבל אם בדעתו להניח תפלין אחר כך, כגון שקם מאוחר ועומד לעבור עוד כמה דקות זמן קריאת שמע המאוחר ביותר - שלש שעות מהזריחה - כפי שיטת הגר"א והלחם חמודות והחזון איש, יקרא קריאת שמע אפילו בלי תפלין, ואחר כך יניח תפלין, ואין כאן עדות שקר, שהרי הוא עתיד להניח תפלין אחר כך, וכשיניח אחר כך תפלין יקרא עמהם קריאת שמע. בשו"ת יביע אומר ח"א (חאו"ח סי' ד) יש תשובה בענין הזה, והרב מביא דברי הפוסקים מערכה לקראת מערכה, וזו המסקנא, אם בדעתו להניח תפלין אחר כך, אין בזה משום מעיד עדות שקר בעצמו.

קרקפתא דלא מנח תפלין

יט. ירד מהמטוס ושכח להניח תפלין ביום ששי, אוירא דארץ ישראל מחכים (בבא בתרא קנח:), אוירא דחו"ל לא מחכים... ורק לאחר שהתפלל תפלת ערבית של שבת מבעוד יום, נזכר שלא הניח היום תפלין, כתב התרומת הדשן (כתבים סי' קכא) שאם התפלל ערבית מבעוד יום לא יניח תפלין. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סי' ל סעיף ה). אם רק היה מקבל שבת מבעוד יום, קבלת שבת זו היא מדין נדר, והיינו אומרים לו לעשות התרה ואחר כך יניח תפלין, אבל כשהתפלל ערבית לא שייך לעשות התרה. ולכן כתבנו בילקוט יוסף הלכות תפלין (החדש סי' ל סעיף ו) שבמקרה זה יניח תפלין בלי ברכה, כי הרבה אחרונים הקשו על דעת מרן איך הפקיע ממנו מצות תפלין, ולפי דבריהם אם לא יניח תפלין הרי הוא בגדר 'קרקפתא דלא מנח תפלין' שהוא בכלל פושעי ישראל בגופם (ראש השנה יז.). כמה צריכים בעלי תשובה להצטער על שביטלו מצוה יקרה כזו כמה וכמה פעמים, והיו בגדר 'קרקפתא דלא מנח תפלין', ולכן עליהם להתנהג בענוה. כך מרן זצ"ל הסביר לי בזמנו, שבדין זה קשה לשמוע למרן השלחן ערוך ולהיות בגדר 'קרקפתא דלא מנח תפלין', ולכן יש להורות לו להניח תפלין בלא ברכה. וכמו שכתבו כעין זה הפוסקים לגבי עליית סומא לספר תורה, שנהגו בכמה קהילות להעלותו לתורה, שלא כדעת מרן השלחן ערוך (סי' קלט סעיף ג), כי קשה להפקיע מהסומא מצוה יקרה זו. [ע' בשו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סי' פג אות ז]. בשיעור הקודם הסברנו, שיש לומר שבדין זה שהתפלל ערבית מבעוד יום אינו סותר ממש לדעת מרן, כי מרן השלחן ערוך דיבר כשהתפלל בפלג המנחה לפי שיטת רבינו תם שהוא כשלש דקות לפני השקיעה שלנו, אבל בפלג המנחה שלנו עדיין לא הגיע זמן פלג המנחה לדעת מרן ומה שהתפלל ערבית באותה שעה אינו כלום, וממילא יכול להניח תפלין.

תפלין בבין השמשות

כ. אם נזכר בבין השמשות שלא הניח תפלין של רש"י או של רבינו תם, יכול להניח תפלין בבין השמשות. יש שמניחים תפלין של רבינו תם לפני 'ובא לציון', אבל לא בכל המקומות עושים הפסקה להנחת תפלין דרבינו תם, ואם בכל זאת מניח אז תפלין, כל התפלה מתבלבלת לו, ולכן במקרה כזה יניח תפלין דרבינו תם לאחר התפלה ויקרא קריאת שמע עם התפלין.

לא בחזרה

כא. יש אברכים שמניחים תפלין דרבינו תם בחזרת השליח צבור, זה לא טוב! שהרי צריכים לשמוע את הברכות ולענות אחריו אמן, ויש מחלוקת אם מותר לענות בשעת הנחת תפלין דרבינו תם בין תפלין של יד לשל ראש, זה תלוי אם מצד "והיו" בהווייתן יהו, אין לענות, אבל לטעם שלא יהיה הפסק בין הברכה להנחה יכול לענות, שהרי לא מברך על תפלין של רבינו תם, ולכן לכתחילה לא יכנס במחלוקת ולא יניח בחזרה [ע' בשו"ת יביע אומר ח"ג חאו"ח סי' ד].

ספק ספיקא

כב. כאמור, אם לא הניח תפלין דרבינו תם מיד לאחר התפלה, ונזכר לאחר השקיעה, יניח בבין השמשות, ובלאו הכי לא מברך עליהם. אבל אם נזכר בבין השמשות שלא הניח תפלין דרש"י ורוצה לברך עליהם, המשנה ברורה (בביאור הלכה ס"ס ל) כתב שיניח בלי ברכה, כי ספק ברכות להקל. אבל הלכה למעשה יברך על התפלין בבין השמשות, שהרי יש לנו שלשה ספיקות, שמא כדעת רבינו תם שעדיין לא הגיע זמן בין השמשות כלל, ואם תאמר כשיטת הגאונים, שמא כדעת רבי יוסי שבין השמשות הוא כהרף עין, ונמצא שבמשך כל זמן בין השמשות שלנו הוא יום גמור, ואם תאמר כרבי יהודה שכבר התחיל בין השמשות שמא הוא יום.

משם אחד בדרבנן

כג. אמנם הספק ספיקא הנ"ל נראה כאילו הוא ספק ספק 'משם אחד', הכל אותו ספק אם עכשיו זה יום או לילה, ולא עושים ספק ספיקא משם אחד [ע' תוס' כתובות ט. ד"ה לא צריכא], אבל כבר כתב בספר עין יצחק[4] (חאו"ח סי' א אות יט), שבדרבנן מועיל ספק ספיקא משם אחד, וכאן כל האיסור להניח תפלין בלילה הוא מדרבנן שמא יישן בהם. ובפרט שזה לא נקרא ממש ספק ספיקא משם אחד, כיון שספק אחד מתיר יותר [ע' בשו"ת יביע אומר ח"י חאו"ח סי' נב]. ולכן יסמוך על ספק ספיקא זה לברך על תפלין דרש"י בבין השמשות.

ספק ספיקא בברכות במצוה דאורייתא

כד. ואמנם בדרך כלל אנחנו לא עושים ספק ספיקא בברכות, אבל במצוה דאורייתא סומכים על ספק ספיקא לברך, וכמו שכתב בשו"ת תרומת הדשן (סי' לז). וגם כאן הספק ספיקא הוא כדי לקיים מצוה דאורייתא של הנחת תפלין בברכה.

זכר למעמד הר סיני

כה. בחג שבועות נוהגים לקשט את בתי הכנסת והבתים בפרחים ושושנים, זכר למעמד הר סיני, שאמרו במסכת שבת (פח:) על הפסוק "לחייו כערוגת הבושם", שכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא היה מתמלא כל העולם כולו ריח בשמים. יש שטענו על מנהג זה משום "חקות הגוים", כי להבדיל גם במסגדים וכנסיות, שמים שם פרחים ושושנים. אבל האמת שאין לחוש לזה, כיון שאינו 'חוק' בלי טעם, אלא מובן הטעם שהוא לכבוד ולתפארת בית הכנסת, וזכר למעמד הר סיני, ובדבר שיש בו טעם אין איסור של "בחוקותיהם לא תלכו".

בת מצוה

כו. יש שרצו לערער על מה שנוהגים לעשות מסיבת בת מצוה משום חקות הגוים. אבל כאמור, כל דבר שיש בו טעם מובן אין לחוש לחקות הגוים. יש שהגזימו לקחת אולם ולעשות חגיגה גדולה, מרן היה עושה לבנותיו ונכדותיו סעודה ואומר דברי תורה ומברך אותן.

צפירה ביום הזכרון

כז. יש שערערו גם על מה שעומדים דום בצפירה ביום הזכרון, משום חקות הגוים, כי למדו את זה מהטקסים של אומות העולם. אם באמת זה היה אסור לא היינו חוששים ל'מה יאמרו', "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה'", אבל באמת זה מותר, כיון שיש בזה טעם של כבוד, יעמוד ויקרא תהלים לע"נ החללים.

מטח כבוד

כח. וכן מה שעושים יריות של מטחי כבוד בלוויות של חללי צה"ל, למדו כן מהגוים, אבל אין בזה איסור של חקות הגוים, לפי שיש טעם של כבוד.

פרחים בהר הרצל

כט. וכן מה שמביאים פרחים לקבר הנפטר, כמו שיש בהר הרצל, למדו כן מהגוים, אבל אין בזה איסור, כיון שידוע לכולם הטעם של כבוד.

סוס ועגלה

ל. וכן יש שמחקים את הגוים במסע הלויה שלוקחים את המת בעגלה עם סוס, אין בזה איסור כיון שעושים כן לשם כבוד.

מצנפת וגלימה

לא. וכן יש חזנים שלובשים כובע וגלימה שחורים כמו הנוצרים, היום לובשים בצבע לבן, זה יותר יפה, אבל חכמי הספרדים בדור הקודם לבשו בגדים שחורים, כמו חכם עזרא עטיה, וחכם מנצור בן שמעון, וחכם אברהם פטאל. כך כתב מרן הבית יוסף (יו"ד סי' קעח) בשם מהרי"ק (שורש פח), שרק כאשר אין טעם למנהג הגוים אסור לחקותו, כי יש לחוש שיש בזה טעם של עבודה זרה, אבל כשידוע הטעם מותר. ואמנם הגר"א (סי' קעח) חלק עליו, אבל קבלנו הוראות מרן להקל בזה.

גילוח הזקן

לב. בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סי' קנט) נשאל אם בגילוח הזקן יש איסור משום חקות הגוים, והחתם סופר משיב לו שאין איסור בזה, וגם היהודים הקדמונים היו מגלחים זקנם. ומה שאמרת מצד מה שאמרו בזוהר (נשא דף קל ע"ב) "וי למאן דאושיט ידוי בדיקנא קדישא", כתב לו החתם סופר: קודם כל, אין לי עסק בנסתרות. ועוד, מי לנו מקובל גדול מהרמ"ע מפאנו שהיה בדורו של מרן הבית יוסף, והיה מגלח הזקן. וכן בשו"ת רב פעלים (ח"ד חסו"י סי' ה) כתב שגם על פי הקבלה כל האיסור הוא דוקא כשתולש את שערות הזקן, אבל אם הוא רוצה לקצץ אותו כדי שלא יראה כמו 'תיש', אין איסור. חכם אחד שהדפיס את ספר רב פעלים שלח בו יד והשמיט את התשובה הזו מהספר, יש מהדורות של רב פעלים בהוצאת 'שיח ישראל', שם מופיעה התשובה. ובפרט כשהולך בין הבריות ומזכה את הרבים ורוצה להיראות מסודר, יכול לקצץ את זקנו.

זהירות מחילול ה'

לג. רבה של ירושלים הגאון רבי בצלאל ז'ולטי, הוא נבחר לרב של ירושלים על ידי גדולי ישראל שתמכו בו, והוא כתב בתשובה שנדפסה בקובץ 'נועם' (קובץ ב עמ' קסא) לחשוש לדברי הגר"א שאסר בכל הדברים הללו מפני חקות הגוים, ואז נעשה רעש בענין, וכי כולם עוברים על איסור חקות הגוים?! ולכן מותר לעמוד בצפירה, ואדרבה, אם לא יעמוד ברחוב יש בזה איסור משום חילול ה'.