רוצים שלום, ביטחון ושפע כלכלי? קבלו מתכון מפרשת השבוע

מי היה מאמין שמתוך הצוות של נשיא אוהד ישראל תבוא התייחסות שתטיל פקפוק בריבונותנו על הכותל המערבי? הרי אפילו אובמה לא היה מעז להתבטא כך! ומי יודע אילו הפתעות נוספות עתידות ליפול עלינו?

עד לא מכבר איש לא היה מאמין שגם אונסק"ו שאינו נחשד על אהבת ישראל יעז לפקפק על הקשר ההיסטורי של היהודים לכותל ולהר הבית... טוב, לשנאה חוצת הגיון כבר התרגלנו אבל שבמקום העברת השגרירות לירושלים נקבל התבטאות כזו?

ההתמודדות עם הבלתי צפוי היא אחד הדברים הקשים והמורכבים בכל תחום שהוא, וזה, כנראה מה שעומד לפני הנהגת המדינה בימים אלו לפני ביקורו של נשיא ארצות הברית שכפי הנראה יזכה בקרוב לתואר הנשיא הבלתי צפוי (וזאת גם אחרי שרבים כבר העניקו לו את התואר 'הבלתי שפוי') יותר ויותר מאמינים שהמהלכים הבלתי צפויים אינם תגובות אימפולסיביות אלא דרך מחושבת, ועם זאת בלתי ניתנת לחיזוי.

ניתן להסיק כמה תובנות במצבנו המוזר והבלתי ניתן לחיזוי.

הכל צפוי

פרשת השבוע מלמדת אותנו הסתכלות מזווית אחרת על המאורעות הסובבים אותנו ובעיקר בקנה מידה הלאומי. רוצים שלום ובטחון? יש מתכון לכך בתורה. רוצים שפע כלכלי? יש תנאים! אבל לא זה מה שרצינו בעיקר.

זווית ההסתכלות שהתורה דורשת מאתנו היא 'לא ללכת בקרי' – לא להתייחס למאורעות כמקריים. הנבואות הקשות ביותר מופיעות ביחס למצב בו אנו חיים במחשבה שהמאורעות הפוקדים אותנו הינם יד המקרה או מושפעים מרצונו ושיגיונותיו של אי מי.

וכפי שכתב ופסק רמב"ם הלכות תעניות: (פרק א, ב-ג) "ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב... וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה (בפרשתנו בחוקותי ויקרא כ"ו) 'והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי', כלומר: כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף לכם חמת אותו קרי".

הדברים אינם מכוונים דווקא ל'צרה' במלא מובן המילה, כל מה ש'לא הולך' וכל מה שכן מצליח הוא רק ביד מכוונת מלמעלה ובהשלכה ישירה של הנהגת הכלל והפרט.

חלק בתורת משה...

מדוע זה כה חמור? מדוע העונש מחריף בעוצמה עקב ההתייחסות הזו?

הרמב"ם רואה בהתייחסות למאורעות כמקרה סוג של אכזריות, זו הגדרה מפתיעה למדי. קשה להסביר זאת – אבל עובדה היא ככל אדם מאמין כאשר הוא פוגש בצרה כואבת, כאשר הוא במצוקה הוא פונה אל אבינו שבשמים... ההתייחסות כ'מקרה' היא בדרך כלל של מי שרואה את הדברים קצת 'מבחוץ' – הם לא מגיעים אל הנקודה הפנימית שלו שם הוא שומע את קול השם...

ובנוסף יש לנו בזאת דברים מאת הרמב"ן יסודיים מאד ויש צורך לשננם גם למי שכבר מכיר ויודע. כך הוא כותב בסוף פרשת בא: (שמות פרק יג פסוק טז) "...שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו, עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר..."

לדבריו, החומרה שבהתייחסות לאירועים כ'מקרה' היא בבחינת ביטול הקשר עם הדת היהודית ביטול הקשר וה'חלק בתורת משה'!

לא קל לחיות עם התובנה הזו, ומי שקורא או שומע תקשורת מכל סוג שהוא – גם חרדית ומהודרת – עלול לשכוח את ההכרה הבסיסית שטראמפ ונתניהו וכל הסובבים אותם אינם אלא בובות משחק... החלק של המנהיגות בהחלט משמעותי, הוא קובע הרבה מהסיבות האמיתיות והשמימיות לאירועים...

והנה דוגמה קטנה: אין אנו מתיימרים לקבוע מה הן הסיבות המדויקות להנהגה השמימית, אבל מאד יתכן שהצונאמי ההצהרתי המסתער על המקום המקודש לנו ביותר, מקום שלבו של כל יהודי נפתח אליו – הוא תוצאה של כרסום מתמשך במעמדו המסורתי ומתן דריסת רגל לזרמים של מזייפי היהדות.

באופן עקרוני השליטה במצב היא כן בידינו. אם אנו נשמור על קדושת ירושלים כעיר הבירה הראויה לעם ישראל, אם היא תישאר ראויה לתואר 'עיר הקודש ירושלים' – יש יותר סיכויים שהמנהיג האמיתי של העולם יסייע בידינו להעלות את כבודה ומעמדה!

הטור מעובד מדבריו של הרב מנחם יעקבזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד, ומתפרסם לעילוי נשמת מנחם בן יששכר ורחל בת מנשה ז"ל