בחירה חופשית - או השגחה פרטית?

אורי שואל:

"שלום. אנו רואים בעולם הזה צדיקים ולהבדיל גם רשעים שקשה להם בחיים (בפרנסה לדוגמה, או שנענשים במחלות או עקרות ל"ע), ומנגד זאת רואים שיש צדיקים שטוב להם וגם רשעים שטוב להם (שזוכים בפרנסה, ילדים, בריאות וכו'). אני מאמין באמונה שלמה שהכל נעשה בצדק, שיש גלגולי נשמות וחשבונות שמים נסתרים עם כל אדם שיורד לעולם הזה, אבל מה שאני לא מבין הוא, למה בכלל יש מציאות של הסתר פנים? האם לא היה עדיף שנראה במו-עינינו את השכר והעונש בעולם הזה?"

* * *

שלום וברכה אורי, ותודה על שאלתך.

קודם כל חשוב לזכור את תכלית הבריאה. הנשמות יורדות לעולם הזה במטרה לעמוד בנסיונות היצר הרע ולקיים את מצוות הבורא, וזאת במטרה להוכיח את גבורתן. בזכות גבורה זו הן מתרוממות ומתעלות ברוחניות, זוכות להידמות לקב"ה, וכך הן מקבלות את שפע אורו וקירבתו הנצחית בגן-עדן, שהוא השכר הגדול ביותר והעינוג הגדול מכל העינוגים האפשריים.

מטרת ירידתנו לעולם הזה היא כדי לבחור בין טוב לרע, כפי שאומרת התורה הקדושה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע...  ובחרת בחיים" (דברים ל, טו-יט).

הבחירה החופשית היא האמצעי היחיד להידמות לקב"ה בכח מעשינו, ולהשיג את קירבתו הנצחית. אך כדי לבחור, חייבת להיות האפשרות לחטוא.

כל חטא נובע משוחד כלשהו שהיצר הרע מציע לאדם, שוחד זה יכול להיות שוחד של כסף או גאווה, או נקמה, או תאווה חומרית כלשהי. אך הצעה זו, מפתה ככל שתהיה, איננה אפשרית בזמן שה' נגלה לאדם.

מספרים חז"ל שלפני שקין רצח את הבל, אמר לו: "אין דין ואין דיין, ואין עולם הבא, ואין שכר לצדיקים ואין עונש לרשעים" (תרגום ירושלמי על בראשית ד, ז). כך אמר זמן קצר לאחר שה' נגלה אליו במראה נבואי והזהירו: "הלוא אם תטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ". כיצד ניתן להסביר זאת?

אם כי הדברים נעשו בדרגה ומציאות שלא נוכל לרדת לעומקם, מכל מקום נוכל להבחין בעיקרון הבחירה שתמיד חוזר על עצמו.

כך מסתבר, שכדי לחטוא יש צורך בשקר-עצמי, השקר של התעלמות ממציאות הבורא שמקיים כל אטום מגופנו ומחזיק את הנשמה באפנו. אך שקר זה אינו יכול להתקיים ללא הסתרה מצד השם. כאשר ברור ומחוור לכל עין שיש דין ויש דיין, מי יעז למרוד בציווי הבורא יתברך?

כאשר ה' הוכיח את קין על חטאו ואמר לו: "מה עשית, קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה", קין לא יכל עוד להתכחש למציאותו והודה בכאב: "גדול עווני מנשוא... ומפניך אסתר?" - קין לבסוף הודה כי חטאו גדול וראוי לעונש כבד, וגם הודה בכך ש-ה' נמצא בכל מקום בשמים ובארץ, כך שלא ניתן להסתתר מפניו, כפי שאמרו חז"ל: "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" (פרקי אבות ב, א). אולם בעת שקין רצח את הבל, התחבא ה' ונהג עמו כמי שאינו רואה את חטאו, לא עצר בעדו ולא קרא אליו, ובכך נתן לקין את האפשרות לשקר לעצמו שמעשיו אינם נשפטים.

זו מהות הבחירה החופשית בין טוב לרע, בעבורה מקבלות הנשמות שכר נצחי בעולם הבא. השכר על הבחירה בטוב תלוי בעצם היכולת לבחור ברע. אך ללא הסתרה לא היה ניתן לבחור ברע.

"הסתר פנים" הוא מצב שבו לא רואים את ההשגחה, כאשר ה' מסתיר את השגחתו ונראה בעולמו כמי שאינו נותן שכר ומעניש. אך הסתר אין פירושו היעלמות. גם כשאב משחק עם ילדו הקטן ומסתיר את פניו, פניו עדיין שם. האב רואה ומשגיח היטב בילדו הקטן גם כשהוא נחבא מעיניו. הקב"ה מנהיג מציאות מדוייקת ומדוקדקת של שכר ועונש עם בריותיו, למרות שכלפי חוץ נראה כאילו עולם כמנהגו נוהג - מציאות שיש בה מקרים של צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. מספרים חז"ל שההסתרה האלוקית היא בדרגה כה גבוהה עד שאפילו משה רבנו לא זכה להבינה (ברכות ז, ע"א).

הסתרה זו היא כה מורכבת עד שרק בורא עולם מסוגל לעשותה, ומדוע היא כה מורכבת? כי לשם כך צריך ה' "לזווג זיווגים" אינסופיים במורכבותם והסעפויותיהם בין בני אדם שונים, כפי שאמרו חז"ל: "מגלגלים זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב" (בבא בתרא דף קיט, ע"ב), וזאת מלבד כל החשבונות של גלגולי הנשמות אשר יורדות לעולם הזה כדי להשלים את תיקונן באופן מיוחד לכל נשמה ע"פ כמה וכמה תקופות חיים שעברה.

אילו היינו מבינים את ההשגחה הפרטית, לא היה זה עוד "הסתר פנים". השגחה שהיא גלויה באופן עקבי, קבוע, חד-משמעי כמו חוק בפיזיקה, היתה מוכיחה לכל בני האדם את התערבות ה' בעולמו, אז לא היה יותר הסתר פנים, אך הכול היו נאלצים להודות בשכר ועונש, ופוחדים לחטוא.

הבה נשיב בכנות: האם היו כעת בעולמנו מיליארדי מוסלמים ומיליארדי נוצרים ומיליוני כופרים, אילו השגחת ה' היתה גלויה, וכל רשע היה נענש בחייו, וכל צדיק היה נושע? כל הרעיון של "הסתר", שהוא מוסתר. אין כל דרך אחרת שבה תתאפשר בחירה חופשית.

אם כל הרשעים היו נענשים תמיד באיזו דרך לא רגילה מבחינה סטטיסטית, או אם כל הצדיקים היו זוכים תמיד לשמירה והגנה מסויימת באיזושהי דרך לא טבעית, והיו זוכים לשכר קבוע של שפע גשמי על צדיקותם, הדבר היה מוכיח לכל האנושות על התערבות אלוקית גלויה שלא ניתן להתכחש לה; או אילו צדיקים לעולם לא היו נהרגים בתאונות, או לעולם לא היו נהרגים ממחלות מסויימות, או תמיד היו זוכים לישועה לאחר כמות ספציפית של תפילות - מי עוד היה מסוגל לכפור ולחטוא? רק מיעוט זניח של טפשים אטומים ועיוורים. אין ספק שבמציאות כזו רובם המוחלט של האנשים היו מאמינים באמונה שלמה בה' ונוהגים כצדיקים, לא היתה עוד בחירה אמיתית בין טוב לרע. הכל היה ברור ומכוון לאמת התורה. מה שנראה כמציאות אידיאלית של גאולת העולם, וכך היא אכן תהיה לאחר בוא המשיח והגאולה, אך אין זו מציאות אידיאלית בעולם שבו הנשמות צריכות עדיין לבחור בין טוב לרע כדי לזכות בשכר ועונש על מעשיהן.

במציאות ללא הסתר פנים לא היה כל נסיון לאנושות למרוד, לא היתה בחירה בין דתות שקריות לבין היהדות, או בין כפירה לבין האמונה בה' ותורתו, או בין חוסר קיום מצוותיו לבין קיום מצוותיו. רק אוויל מוחלט לא היה שומר על מצוות התורה במציאות שהשגחתה גלויה.

מסיבה זו איפשר ה' לקין לרצוח את הבל, ואיפשר לבני האדם בכל התקופות לנהוג ברשעות קיצונית, כביכול לעשות כרצונם ותאוותם, את המעשים השפלים המטונפים והמזעזעים ביותר שיש. הרשעים אינם יודעים שמעשיהם מגולגלים מלמעלה, וה' מכוון את פעולותיהם לאחר שבחרו להיות שליחים להרע. כלפי חוץ נדמה שהמציאות נוהגת עמם בהפקר, ונותנת להם לעשות כרצונם ללא דין וללא דיין.

נמצאנו למדים, כי הדרך היחידה שבה השגחת ה' יכולה להתקיים במציאות אנושית של בחירה היא אך ורק בתוך הסתר פנים, על ידי גלגול חובה על ידי חייב, באופן שלא ניתן לראותו בחוש ולא להשיגו בכל דרך או אמצעי מלבד האמונה בהשגחתו.

וכאן מצויה אמת יסודית שחשוב להכיר בה, סוד האמונה.

ה' טבע עמוק בלבנו אמונה חזקה עד מאוד בהשגחתו, אמונה החזקה יותר מכל מציאות שמסוגלות העיניים לראות. אמונה זו טבועה בלב כל האנושות, וזו הסיבה בגללה מיליארדי נוצרים ומיליארדי מוסלמים מצליחים להאמין בהשגחה פרטית למרות שגם הם רואים מקרים של רשעים שמצליחים בעולם הזה וצדיקים וילדים שחולים ונהרגים. הם אינם יודעים על סוד גלגולי נשמות, ובכל זאת מאמינים בהשגחה. כי אמונה זו טבועה חזק מאוד בלבנו.

אפילו ההודים בצד האחר של העולם מאמינים במשך אלפי שנים במושג של שכר ועונש מוסתרים שכינו בשם "קארמה". ומדוע? זאת מכיוון שהלב האנושי יודע בטבעו על הצדק האלוקי גם כשאינו רואה בו. כך ה' ברא אותנו, עם חוש שישי של אמונה, מעין ראיית רנטגן שחודרת את החיצוניות החומרית של עצמים, וחשה שהוא יתברך צודק ורחום גם כשהמציאות נראית הפוכה.

כששאלו את הרבי מלובביץ' זצ"ל על השואה, השיב שאמנם איננו יודעים מדוע היתה שואה, ורק בורא עולם מסוגל להסבירה, אולם ניתן להוכיח שעצם העלאת-השאלה מעידה על קיומו של צדק אלוקי של שכר ועונש, אחרת לא היינו שואלים את השאלה הזו בכלל. זו עובדה שעמוק בתוך לבנו אנו מבינים ש"אין דבר רע יורד מלמעלה (בראשית רבה נא, ג), לכן קשה ללבנו לקבל מציאות שלא מגלה את השכר והעונש. עצם המועקה על "חוסר הצדק" מעידה על האמת הפנימית שה' טבע בתוכנו - שאמיתתו חייבת להתגלות צודקת ומעשיו מוכרחים להיות ישרים: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" (בראשית יח, כה), על כן אנו מבקשים לראות את הצדק האלוקי בעינינו, חושקים להבינו, ומתקשים כשאיננו מבינים אותו.

למרות שאין הסבר לייסורים, ישנה הוכחה מתוכנו שהקב"ה הוא צודק ורחום, כי הוא טבע בלבנו את האמת הפנימית על הצדק והרחמים שמכוחם תזעק השאלה הזו, שאת תשובתה לא גילה ה' לאדם בעולם הזה, לא לאיוב שהתייסר, ואפילו לא למשה רבנו גדול הנביאים.

אך עם כל הקושי שבתשובה מחוסרת זו, נוכל לדעת שזו היא למעשה המציאות האחת והיחידה שבחירה חופשית יכולה להתקיים בה.

לא נוכל להעלות על הדעת, אפילו לא באופן דמיוני-תיאורטי, מציאות אחרת שבה בחירה חופשית והשגחה פרטית גלויה יוכלו להתקיים יחד בעת ובעונה אחת.

או בחירה חופשית - או השגחה פרטית גלויה.

כדי שתתקיים בחירה חופשית, ההשגחה חייבת להיות נסתרת באופן שגם החכם שבחכמים לא יצליח לגלות את חוקיותה. למראית-עין אמורה המציאות להראות כהפקר כדי למלא את תפקידה! רק האלוקים לבדו מסוגל להסתתר בצורה טובה כל כך, שאף החכם שבחכמים לא יצליח להבין את דרכיו.

עם זאת יש להעיר, כי גם בהסתרת-פנים ישנן דרגות, כמו גם דרגות ברמת הבחירה החופשית. ככל שההסתרה גדולה יותר כך הבחירה החופשית גוברת וגבוהה יותר, וככל שה' נגלה יותר כך הבחירה החופשית מתמעטת וקטנה, והעונשים נעשים חמורים יותר על חטאים.

בתקופת יציאת מצרים לא היתה לעם ישראל בחירה חופשית אם לכפור חלילה בהשגחת ה', שהרי הנסים האדירים היו גלויים עד שאפילו המצרים הודו כי "אצבע אלוקים היא" (שמות ח, טו), אולם היו לדור המדבר נסיונות אחרים, את הנסיון אם להמתין למשה רבנו שיירד מהר-סיני או לעבוד את ה' באמצעות עגל מזהב, או אם ללכת אחרי קורח ועדתו או להכיר במעמדו הייחודי של נביא ה', או אם לסבור כי "בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים, לתת אותנו ביד האמרי להשמידנו" (דברים א, כז) או להאמין באהבתו, וכיוצא בהם. היו אלה נסיונות בדרגה אחרת ושונה לגמרי מאלה שאנו מכירים כיום, ואיתם הגיע יצר רע גדול וקשה משלנו, אשר עונשו חמור כפי דרגת ההתגלות שבדור.

החזון איש עמד על נקודה זו, וכתב שמאחר שההשגחה נתמעטה, הכופרים בדורנו אינם דומים כלל לכופרים בדורות שהיו:

"ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה, כמו בזמן שהיו נסים מצויין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל, והכופרים אז הוא בנליזות מיוחדת בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם, שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורענויות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם. אבל בזמן ההעלם, שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה, שיהא בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו, וכיון שכל עצמנו לתקן - אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת" (חזון איש, יו"ד, סימן ב, סימן קטן טז).

עם בוא הגאולה השלמה יגיע העולם לתיקונו והשלמתו הטובה, ולא יהיה עוד צורך לנשמות לעמוד בנסיונות קשים כדי לבחור בין טוב לרע.

אך אמרו חז"ל על הגאולה שיהיו אלה ימים ש"אין לי בהם חפץ" (קהלת יב, א) – "אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה" (שבת קנא, ע"ב). כלומר, עם כל השלווה והקדושה השלמה שבה נזכה עם בוא הגאולה, מבחינה מסויימת יהיו אלה ימים ללא גבורה אמיתית, ללא זכויות הנרכשות על ידי התמודדות עם יצרים וחובות.

מכיוון שההשגחה הפרטית תהיה גלויה, והכול יראו שכר ועונש עוד בעולם הזה, הרי שאז לא תהיה בחירה חופשית לחטוא כבימינו, והבחירה תהיה למצומצמת מאוד (בימים אלה נוכל אולי לבחור עד כמה להתאמץ לכוון בתפילות המרוממות בקדושתן, או עד כמה לשקוד בלימוד התורה שיענג כל לב).

אמר פעם החפץ חיים בדרך משל, שאילו בצד-הדרך המובילה לעיר היו העוברים ושבים רואים את הגיהנום על הארץ, ומן העבר השני היו רואים את הצדיקים הנהנים בגן-עדן, אף איש שפוי לא היה חוטא יותר בעיר זו. כך גם במציאות הגאולה יתגלו השכר והעונש לעיני כל, והבחירה החופשית תתמעט בהתאם.

לכן הבה נתחזק בימים אלה לבחור בטוב ולהאמין בהשגחת ה' בכל מחיר, כך נזכה בזכויות שאין להן שיעור ומידה. את גבורתנו נשיג לא חרף כי אם בזכות הקשיים והסתר הפנים. בכל זאת, מי ייתן ונזכה לראות מידי פעם בפעם נצנוצי בּוהַק אור עיניו של ה' המביט בנו מתוך האפלה, אורות אשר יזכירו לנו את אש אהבתו היוקדת עבורנו תמיד.