החליטה לעשות ’שיימינג’ קצת אחר לגננת: "הורים שוכחים שגם הם טועים עם הילדים"

כשגלית משיח – אימא לשני ילדים מגבעתיים, פרסמה את הפוסט שלה ברשתות החברתיות – אנשים היו בטוחים שמטרתו היא לעשות שיימינג לגננת. "הלם! שתפו! זה יכול לקרות גם לילדים שלכם", פתחה וכתבה במילים אלו.

אלא שמי שהשקיע קצת בקריאת השורות הבאות, הבין לאשורו את המסר המדהים שנחבא בהן. "היום בשעה 12:09 הגעתי במפתיע לגן של בתי בגבעתיים, ותפסתי את הגננת שלה 'מהממת על חם'", כתבה את שנגלה לנגד עיניה. "ראיתי איך היא יושבת עם הילדים על הרצפה בחצר, עם ספר פתוח והמון אהבה – ומסבירה להם בהתרגשות וברוך, על ירושלים מתקופת התנ"ך ועד היום.

"הילדים המתוקים ישבו מרותקים ומלאי עניין, ואני החלטתי שהפעם אני לא עוברת על זה בשתיקה. הורים יקרים, שימו לב לילדים שלכם. אל תקלו ראש! אם ילדיכם מגלים סימני שמחה בדרך לגן, אם הם מבקשים מכם להישאר עוד כמה דקות כשאתם באים לאסוף אותם, אם הם רצים לחבק את הגננת ועיניהם בוהקות כשהם מדברים עליה – כנראה שיש להם גננת אשר שווה מילה טובה".

(צילום: shutterstock)

משיח, המכהנת כמנהלת ברשת צהרונים, מסבירה את פשר פרסום הפוסט כך: "יש לי צוות של מדריכות וסייעות, ואני רואה מה קורה כשהן עושות טעות וכמה האצבע של ההורים קלה על ההדק – לעשות להן שיימינג", אמרה בראיון לYnet. "לפעמים, גם על טעות קטנה – 40 שנות קריירה יכולות ללכת לפח. אני רואה מה עובר עליהן. הורים שוכחים שגם הם לפעמים עושים טעויות עם הילדים. זה דבר שיכול לקרות, והכוונה כמובן לדברים קטנים ולא כאלו שדורשים בירור רציני. כבר קרה לי שאבא איים שהוא יעשה שיימינג, ואני רואה את זה הרבה".

"כשהורים רוצים לשבח התנהלות של סייעת, הם מתקשרים אליי. אבל כשמשהו לא בסדר, הם עוקפים אותי ומגיעים למנהלת, למנכ"ל העירייה או מעלים פוסט ואז מקבלים המון תגובות וכל אחד ממליץ להם איך לפעול".

"ידעתי שרק אם אתחיל את הפוסט בקו השיימינג - אצליח לזכות בתשומת הלב של האנשים"

תוך שעות ספורות תפס הפוסט תאוצה וזכה לעשרות אלפי שיתופים, לייקים ותגובות של הורים אחרים, שגם הם מאוד מרוצים מהתנהלות הצוות בגן של הילדים שלהם. לשאלה מה גרם לה להתחיל את הפוסט דווקא באופן כזה, השיבה משיח כך: "ידעתי שרק אם אתחיל את הפוסט בקו של השיימינג, אצליח לזכות בתשומת הלב של אנשים. על הדרך המצאתי את המילה 'פראודינג' מלשון גאווה, שתחליף את ה'שיימינג'".

על הטריגר שהביאה לכתוב את הפוסט סיפרה משיח כי באותו בוקר, הבת שלה קמה במצב רוח מוזר, ולמרות שהיא שלחה אותה לגן – היא החליטה לבוא ולקחת אותה באמצע היום. "הגעתי לגן, צלצלתי בפעמון בשער ולא ענו לי כי הם היו בחצר. הגננת מהגן ליד פתחה לי את השער ונכנסתי פנימה. חלק מהילדים שיחקו במגלשות ובנדנדות וחלק ישבו עם הגננת על הרצפה. היא הקריאה להם סיפור בשיא ההתרגשות והם היו מרותקים. אמרתי שאני חייבת לצלם את הרגע הזה. כל השנה אני שמה לב לפעילות שלה, והיא תמיד מאוד מתעניינת בכל ילד. וכמו שהורים אומרים כשמשהו לא בסדר: 'כמה אפשר לשתוק', החלטתי גם הפעם לא לשתוק ולהעלות את הפוסט".

לדבריה, המסר החשוב ביותר שהיא מבקשת להעביר להורים באמצעות פוסט זה הוא שכשגננת עושה טעות – אפשר וצריך למצוא דרכים לפתור את הבעיות. "אמי עבדה כל חייה במפעל לחגורות. אם היא הייתה עושה טעות, מתוך עייפות או חוסר תשומת לב – היו פשוט זורקים את החגורה לפח וממשיכים הלאה.

"כשגננת עושה טעות יכולים לזרוק לה 40 שנות קריירה לפח, ולכן היד לא צריכה להיות כל כך קלה על ההדק. אפשר למצוא דרכים לפתור בעיות, וכדאי מאוד לזכור לפרגן יותר – לעשייה של הצוות בגן".