רוצים שילדיכם ימשיכו להיות דתיים? מאמר שאתם חייבים לקרוא

לא מזמן הסעירו את הארץ החדשות מבחינות לשכת עורכי הדין: את הבחינות האחרונות, כך פורסם בתחילת החודש, עברו פחות מחמישים אחוזים מהנבחנים. הנתון הזה, כמובן, הביא בעקבותיו גל של ביקורת חריפה כלפי מוסדות שבוגריהם לא נהנו מאחוז הצלחה גבוה.

צעיר השואף ללמוד משפטים, מן הסתם יבדוק בקפידה את נתוני ההצלחה של בוגרי כל מוסד בבחינות הלשכה. זה הדבר ההגיוני לעשות: מוסד שהצליח להעביר רוב משמעותי של בוגריו – הוא מן הסתם מוסד שיודע מה שהוא עושה, ושלסטודנט סביר יש סיכוי להצליח בלימודיו שם. מוסד שמעביר מחצית, או פחות מכך? רוב הסטודנטים הפוטנציאלים יסיקו מן הסתם שלהירשם למוסד כזה יהווה סיכון משמעותי לבזבוז של כסף וזמן.

אם זו הסקת מסקנות הגיונית לגבי מבחני לשכה, שמסכמים שלוש שנים וחצי של לימודי משפטים, מה דעתכם על התסריט הבא: כדי להעלות את סיכויי ההצלחה במבחני הלשכה, יוקמו בתי ספר מיוחדים שבהם ילמדו הסטודנטים משפטים במשך 12 שנים. הבה ונניח לרגע שיימצאו היצורים המוזרים שיסכימו ללמוד במוסד כזה. מה הייתם אומרים על מידת ההצלחה של השיטה הזו, אם גם אחריה פחות חמישים אחוזים היו עוברים את הבחינות? מה הייתם אומרים אם הבוגרים לא רק היו נכשלים בבחינות, אלא מתקשים לפתוח ספר משפטים כלשהו, בקושי יודעים לדקלם כלל משפטי אחד או שניים, ומצהירים באופן כללי שאין להם עניין בנושא או אמונה בחשיבות שלו?

אומר זאת כך, יונית: סביר להניח שאת הילד שלכם, זה שאתם חולמים שיהיה משפטן, לא הייתם רושמים למוסד כזה.

רק 46% מהתלמידים נותרו דתיים

מוסדות משפטיים עם 12 שנות לימוד אמנם טרם נפתחו בארץ, אבל למשל הזה יש נמשל אמיתי מאד. מחקר 'דמוגרפיה של הדתיות' שנערך במסגרת בית המדרש לחברה של ארגון חותם מצא לאחרונה כי מתוך 580,818 ישראלים שגדלו בבית דתי, כמבוגרים – רק 254,574 מתוכם, שהם 46%, נשארו דתיים. 5.5 אחוזים שינו את הגדרתם העצמית ל'חרדים', בעוד השאר הופכים 'מסורתיים' או אפילו 'חילוניים'.

ילד שגדל בבית דתי הוא ילד שנהנה בדרך כלל מ-12 שנים של חינוך בבית ספר ממלכתי-דתי. איך ייתכן, אם כן, שמערכת החינוך הדתית מצליחה להשאיר בתוך המחנה

רק כמחצית מבוגריה? אם אנחנו תמהים על תוצאות הבחינות ללשכת עורכי הדין, האם לא צריך להיות תמהים פי כמה וכמה על הנתון הזה?

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

למעשה לא מדובר בתופעה חדשה. כבר בשנת 2000 כתב איש החינוך הממלכתי דתי, הרב יואל בן נון, כך: "כשליש מבוגרי החינוך הדתי, ואפילו מחצית במוסדות מסוימים, הם ציונים חילוניים ומסורתיים בעלי רקע וידע מסוים ביהדות". את מגמת החילון הזה הוא אינו רואה ככישלונה של דרך אלא כעדות של...הצלחת ערך 'חופש הבחירה'. "יש אקלים ליברלי יותר בחינוך הדתי מאשר בכל מקום אחר. בחינוך הדתי מצטערים כמובן על בוגרים שפרשו והתרחקו מאורח החיים הדתי, וכל שכן אם פרשו גם מן המסורת ומן האמונה, אבל מודעים לכך שזהו מימוש של "חופש הבחירה" שלהם. רואים בהם בנים שטעו...ולפעמים גם משתבחים בהישגיהם בתחומי החיים המודרניים".

החינוך הדתי, טוען הרב בן נון, הוא המקום הטוב ביותר לחנך בו כל סוג של בן אדם. "...שבוגר יוכל להתקדם ולגדול בתורה ובמדע, ולהיות תלמיד-חכם או חוקר, רב או פרופסור או שניהם גם יחד, חקלאי, איש מחשבים, יוצר תרבות, עיתונאי, משפטן או רופא - דתי, מסורתי, חרדי או חילוני, מאמין, ספקן ואפילו, חלילה, כופר בכל. גם אם ינטוש את אורח החיים הדתי ואת האמונה, תישאר לו, במקרים רבים, היכולת לעיין בדף גמרא, במדרש, בפרק תנ"ך, במפרשים, או בספרות העברית היונקת מהם". במילים אחרות: אל תחששו שמא הילד שלכם יצא כופר גמור ממערכת החינוך הזו, על חמישים אחוזי החילון שלה – לכל הפחות הוא יהיה כופר שיודע לפתוח תנ"ך, ולצטט נכון מושגים מהגמרא כאשר הוא מלגלג על לימוד תורה.

התפיסה של הרב בן נון ודומיו היא מה שמבדיל בין חינוך דתי לחינוך תורני. איך מבחינים בין השניים? המבחן פשוט. חינוך דתי הוא חינוך שנעשה באווירה כללית עם אלמנטים של דת: נטילת ידיים, ציצית, מבצע 'ואהבת', לימודי גמרא לבגרות. מהבחינה הזו הוא אינו שונה בהרבה מחינוך מדעי או אמנותי: התלמיד נחשף למידע בתחום ולאווירה אוהדת לתחום, וגם אם הוא לא ייצא מדען או אמן, לפחות ידע מי היה גליליאו ואיך נראה ציור של פיקאסו. זה, בעצם, מה שאומר הרב בן נון בטענת: 'תישאר לו היכולת לעיין במדרש'.

חינוך תורני הוא דבר שונה לגמרי. חינוך תורני הוא חינוך שהתורה היא במרכזו. התורה אינה נושא שעליו לומדים התלמידים ועליו הם מציירים קישוטי קיר. התורה היא-היא החינוך. בית הספר מתנהל באופן מלא לפי כללי התורה, לפי ההלכה, בלי פשרות והתחמקויות. כל מה שלומדים הילדים נלמד דרך העדשה התורנית. ושיעורי תורה אינם חומר שצריך לשנן למבחן (או לבגרות) - הם הדרכה לחיים, חומר שהילד יודע שהוא ישוב וילמד, בעזרת השם, שוב ושוב במשך חייו. לא כדי להצליח במבחן – פשוט כדי לדעת איך לחיות כיהודי.

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

אף סוג של חינוך לא נותן ביטוח להורים שהילד יגדל כרצונם. אין שום בית ספר שיכול לערוב לכם שהילד יגדל יהודי שומר תורה ומצוות כפי שאתם מתפללים. אבל אותו הדבר אפשר לומר גם על לימודי משפטים: המוסד הטוב ביותר והמורים הטובים ביותר לא יבטיחו לכם שתעברו את מבחני הלשכה, אבל הם מגדילים משמעותית את הסיכויים שלכם.

כשבאים לבחור מוסד לימודים לילדים שלנו, חשוב לזכור את הנקודה הזו. הרבה מוסדות מתפארים בחזון חינוכי מרשים, באנשי צוות אכפתיים, בפלקטים ערכיים על הקירות. אבל בשורה התחתונה, הורים מודעים אמורים לבדוק את ציוני המיצ"ב הרוחניים של בית הספר. האם זהו בית ספר תורני שרוב בוגריו הולכים בדרך בה חונכו – או שמא מדובר בבית ספר שמחנך בדרך של 'בחירה חופשית' וחלק גדול מבוגריו נטשו מאחוריהם את שמירת המצוות?

הורים, שימו לב למה אומרת הסטטיסטיקה – כדי שלא תמצאו את עצמכם, חלילה, נופלים בצד העצוב שלה.