הטור של אורטל קפטן: אם תעשי מה שאת לא חייבת, מן השמים יעשו מה שלא חייבים לך

יום חמישי, 12 בלילה, הטלפון בביתנו מצלצל. שיחה בשעה כזאת לא מפתיעה אותי, מאחר שאני יודעת שניר, בעלי, רגיל לצלצל כשהוא מסיים הופעה ועושה את דרכו חזרה הביתה. עניתי לשיחה. "אורטל, את חייבת לשמוע סיפור אדיר", אומר לי ניר. "הכל בסדר?", אני שואלת, "מה כל כך דחוף, ולמה זה בוער לספר את זה עכשיו?". "את חייבת לשמוע! זה הולך להיות אחד האייטמים הטובים שהיו בתכנית שלי", הוא אומר, ומתחיל לספר: "הרגע סיימתי שיחה עם הסופר והעיתונאי, הרב קובי לוי, שמידי פעם מתקשר לספר לי סיפורים חדשים שהוא כותב, ובאותה הזדמנות אנחנו מדברים קצת אמונה, בזמן שהוא חוזר מההרצאות ואני מההופעות. לפני 10 דקות הוא מתקשר ומספר לי את הסיפור המדהים הבא: "לפני מספר שנים התקיימה בירושלים חתונה שמחה מאד של הזוג המאושר ירון ויעל יעקובזון. חלפו שבע הברכות, עברו חודשיים, שלושה, חצי שנה, שנה – ועדיין לא זכו לזרע בר קיימא. חלפה שנה ועוד שנה, ושום דבר לא השתנה. מצפים, מקווים, ודבר לא קורה. בשנה השמינית החליטו השניים לעבור טיפולים אינטנסיביים קשים, שגם הם, בסופו של תהליך, לא צלחו, ובסופן קרא הרופא המומחה לזוג ובישר להם שעל פי הנתונים הרפואיים אין טעם להמשך בטיפולים, וכי התמונה נראית די עגומה. 'לא יהיו לכם ילדים!'. 10 שנים של ציפייה, תקווה ולא מעט ייסורי נפש הגיעו לשיאן.

"שבורים ורצוצים עשו בני הזוג את דרכם לביתם שברחוב בר אילן בירושלים. דממה השתררה במהלך כל הנסיעה, כמו גם בעת שהותם בבית השקט והריק. לילה קריר פקד את ירושלים באותה עת. ירון נכנס לנום את שנת הלילה. יעל רעייתו ישבה בפינת האוכל, תוך שהיא מציצה בתיק הרפואי וקוראת שוב ושוב את המסקנה של המומחה. בשעה 23:30 החליטה יעל לטלפן לחברתה שירה, וביקשה ממנה שתבוא לקחת אותה לרב הגדול ביותר בירושלים. שירה ידעה כמה גדול צערה של יעל, והתייצבה מתחת לביתה, כדי לקחת אותה לרב הגדול ביותר בירושלים. כאשר הגיעו לביתו של גדול הדור, ר' שלמה זלמן אויערבך זצוק"ל, אמרה שירה ליעל: 'לכי תדפקי בדלת. אחכה לך כאן'.

יעל עלתה במדרגות, ודפקה בדלת. את הדלת פתח אחד מבני הבית, ויעל ביקשה להיכנס כדי לפגוש את כבוד הרב בדחיפות.

"היא נכנסה והציגה בפני הרב את התיק הרפואי, תוך ציפייה עצומה שהרב יברך אותה, ויגזור עליה שיהיו לה ילדים כשנים עשר השבטים. ממש כמו בסיפורים המוכרים. הרב הביט בתיק הרפואי. כעבור דקה הניח הרב את התיק הרפואי על השולחן, ואמר את המשפט הבא: 'הקב"ה לא חייב לתת לך ילדים!'.

"פניה של יעל החווירו. היא לא ידעה את נפשה, ודמעות מילאו את עיניה.

"היא לקחה את התיק הרפואי והתקרבה לכיוון היציאה. הרב קרא לעברה, ואמר: "בתי! הקב"ה לא חייב לתת לך ילדים! אך אם תעשי מה שאת לא חייבת, מן השמים יעשו מה שלא חייבים לך".

הרב שלמה זלמן אויערבך זצ''ל

יעל ירדה במדרגות וחשבה על המשפט העצום שאמר לה הרב, תוך שהדמעות זולגות מעיניה בלי שליטה.

"למחרת החליטה יעל לעשות מעשה, וליישם את עצת הרב, והלכה להתנדב במחלקת יולדות בבית הרפואה הדסה עין כרם. מהר מאוד הבינה יעל ששם לא באמת צריכים אותה, מאחר שהמחלקה מלאה בשמחות, והחליטה ללכת להתנדב במחלקה שבה באמת זקוקים לה. היא עברה למחלקת ילדים, בה שהו ילדים שסבלו ממחלות קשות. יעל הקפידה להגיע אליהם ולשמח אותם עם שירים וממתקים שהייתה תורמת מכספה. ילדים רבים החלימו מעוצמות הנפש האדירות והשמחה האין סופית אותה הייתה גורמת להם יעל".

כאן עוצר ניר לרגע. "נו ... תמשיך..", אני אומרת. "מחר, ב"ה, אנחנו הולכים לראיין אותה בתכנית שלי".

"על מה?", שאלתי. הוא השיב: "היא עשתה מה שהיא לא הייתה חייבת, ומן השמיים עשו מה שלא חייבים לה...

"ליעל נולדו תאומים, ברוך השם!".

דמעות זולגות מעיני כשאני שומעת את הסיפור, ועוד יותר, מעוצמת המשפט האדיר שאמר הרב לאישה הצעירה: "אם תעשי מה שאת לא חייבת, מן השמיים יעשו מה שלא חייבים לך".

הימים הללו, ימי ספירת העומר, משמשים עבורנו כימי האירוסין עם הקב"ה. ימים של התרגשות, ימים של עשייה, ימים של התחסדות, כאשר מטרתנו אחת! למצוא חן בעיני הבורא יתברך, ככלה המתייפה קודם חופתה וביום חופתה.

כיצד יכולים אנו למצוא חן בעיני מלכו של עולם? כאשר אנו עושים את מה שאנו חייבים, כמו גם את מה שאנו לא חייבים.

אני לא חייבת לשמור על הילדים של השכנה, כשזו הלכה לקניות או לסידורים, שתסתדר! אבל אשמור.

אני לא חייב לקחת טרמפ עובד שגר קרוב למקום מגורי, שיסע באוטובוס! אבל אקח אותו.

אני לא חייבת לבשל במיוחד לשכן המבוגר שגר דלת מולי, יש לו ילדים שידאגו לו! אבל אבשל עבורו.

אני לא חייב להתעכב עם פלוני, שבדיוק עכשיו החליט לשפוך את הלב ולספר לי מה מציק לו. שימצא הזדמנות נוחה יותר! אבל אתעכב, כי משהו מעיק לו.

אני לא חייב להתנדב בארגון שמציל חיים או מקרב יהודים לאביהם שבשמים! שמישהו אחר יעשה את העבודה! אבל אשקיע זמן ואתן מעצמי את מה שאני יכול.

"אני לא חייב/חייבת". לעיתים מדובר ברוח זרה. סוג של יצר הרע שמנסה להדיר אותנו מעשיית דבר שבאפשרותנו לעשותו, אמנם לא בנקל, אבל עם קצת מסירות ורצון.

בפסוקים שיחתמו את ההפטרה של פרשת במדבר, אותה נקרא השבוע, אומר הקב"ה לעם ישראל: "וארשתיך לי לעולם" – היינו אקח אתכם להיות ארוסתי, ולא אמאס בכם לעולם.

"וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים" – אקח אתכם בזכות הצדקה, החסד והרחמים שלכם.

אם נעשה גם מה שאנו לא חייבים, מן השמיים יעשו מה שלא חייבים לנו!