סוד הנישואין: על מה להחמיא?

מחמאה צריכה להיאמר גם על מה שנראה כמובן מאליו שהבעל אמור לעשות, כגון: תיקונים בבית, הרמת משאות כבדים, עזרה בתחומים שונים, השקעה בילדים ובחינוכם, וכל כיוצא בזה.

יש לזכור, שעל אף שהדברים היו מתבצעים גם ללא דברי השבח והמחמאות, המילים הטובות הללו יוצרות הנאה ושמחה בעשייה. ובפרט, שהכרת הטוב הינה מחויבות תורנית, ללא כל קשר לשאלה האם הדבר היה נעשה בכל מקרה או רק למעני. וכבר אמרו רבותינו ז"ל (מדרש תנחומא שמות ה): "כל הכופר בטובתו של חברו, סופו שיכפור בטובתו של הקדוש ברוך הוא".

בתורה ובדברי חז״ל מצאנו שיש להכיר טובה אפילו כלפי הדומם (עיין רש"י שמות כ, כג), ובוודאי כלפי בני אדם, גם אם מדובר במעשה חסד חד פעמי, וקל וחומר בחסד רציף שנים רבות הקיים בין בני זוג.

האם הבעל לא ראוי להכרת הטוב על כל פועלו למען האשה וחיי המשפחה, לכל הפחות באמצעות דברי שבח ומחמאות?

ואם תאמר האשה, הרי גם הוא חי בבית, וכל מה שהוא עושה נועד גם לטובת עצמו, ומדוע עלי להודות לו על כך? יש לזכור שאפילו למוכר בחנות, שכל מטרתו להרוויח לטובת עצמו בלבד, אומרים תודה לאחר קבלת השירות. קל וחומר לבן או לבת הזוג.

במסכת ברכות (נ"ח ע"א) מובא:

"אורח טוב, מהו אומר? כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות (מיני מאפה) הביא לפני; וכל מה שטרח, לא טרח אלא בשבילי!

"אבל אורח רע מהו אומר? מה טורח טרח בעל הבית זה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי; כל טורח שטרח בעל הבית זה, לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו".

התבוננות בלשון חז"ל מלמדת כי המקרה הוא אותו מקרה: אורח סעד עם בני המשפחה על שולחן שהיה בו שפע מזון. האורח לא אכל את כל המזון שהוגש, אלא לחמניה אחת, חתיכת בשר וכוס יין. אולם האורח הטוב רואה את ריבוי הטרחה ואת השפע שהוגש, ואינו נותן למחשבת האינטרס האישי של בעלת הבית, להפחית מערך העשייה הגדולה עבורו. ואילו האורח הרע רואה רק את מה שהכניס לכרסו, ומזלזל בטרחת העשייה הרבה שהוא נהנה ממנה.

אך הנה, את זה מגדירים חז"ל: אורח טוב, ואילו את זה הם מגדירים: אורח רע.

מחמאה חיצונית

האשה, הרגישה והרגשית יותר מטבעה, מתקשה לומר מילות שבח ותודה כאשר יש בלבה טענה או הקפדה כל שהיא על בעלה. ברגעים כאלה היא עלולה לומר לעצמה: ״כשהמחמאה לא באה מהלב, זה לא אמיתי, ואני לא רוצה להיות צבועה!״

אך זוהי טעות. הרי גם לילד מחמיאים על ציור שאינו מרשים במיוחד, כי הוא התאמץ וטרח ויש לעודדו, וגם אשה צובעת את עצמה באיפור ולא אומרת 'אני צבועה'...

המחמאה, כמו האיפור, מטרתם לחזק את הטוב הקיים, ולסייע לזולת לתקן את חסרונותיו. וכשמדובר באדם שטרח למעננו, הרי אנו גם מחוייבים להכיר טובה.

לכן, גם אם לא קל, תרגיל האשה את עצמה לשבח או להחמיא או להודות לבעלה על מעלותיו ומעשיו הטובים באמת, על אף הטענות שבלבה על התנהלותו בעניינים אחרים כלפיה. כך היא גם מנהלת את חייה על פי האמת והנכון בעיני ה', וגם תרוויח שלום בית בר קיימא וחיים טובים לה ולמשפחתה.  

את הספר 'המדריך המלא לנישואין מאושרים' של הרב זמיר כהן אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס.