האברך ויתר על המלגה בכולל – והכסף חזר אליו בזכות הרצאה של הרב יגאל כהן...

יצחק ורות לוי (שמות בדויים לאנשים אמיתיים לחלוטין) מגדלים משפחה 'אברכית' למופת. יצחק חובש את ספסלי בית המדרש מאז עמד על דעתו, וכל רגע פנוי שלו מוקדש ללימוד. רות מגדלת את ילדיה בנחת ובשלווה, כשהיא גם מטפלת במספר תינוקות בבקרים כדי לתרום לפרנסת המשפחה. סך ההכנסות הכלליות שלהם עומד על מלגה בסך 1800 שקלים מהכולל בו לומד יצחק, כאלפיים שקלים שרות מרוויחה מעבודתה כמטפלת, ועוד אלף שקלים שהמשפחה מקבלת מידי חודש מיהודי יקר שקיבל על עצמו לתמוך בתלמיד חכם – ובחר למטרה הזו את יצחק.

אם נראה לכם שבלתי אפשרי לגדל משפחה עם ארבעה ילדים בתקציב מצומצם כזה, אתם פשוט לא מכירים את יצחק ורות. הסתפקות במועט היא טבע שני עבורם, והם חסכנים וזהירים עם כל הוצאה. אבל אם תפגשו את ילדיהם תראו אותם תמיד עליזים ומלאי חיים, לבושם מסודר ונקי, וכל חזותם מעידה על היותם ילדים אהובים למשפחה מטפחת. איך אפשר? אפשר. לא מדובר במשפחה שחיה במחסור ובאומללות, אלא במשפחה שהחליטה להקריב בחומריות כמידת האפשר כדי שהאב יוכל להמשיך ללמוד תורה במשרה מלאה פלוס, והאם תוכל להמשיך להשקיע בגידול הילדים.

כשחיים מתקציב כל כך מצומצם, כל שקל חשוב. מלגת הכולל של יצחק היתה כמובן משמעותית מאד בפרנסת המשפחה. יצחק אמנם לא למד בגלל המלגה, אבל בהחלט שמח על קיומה. הגיע יום, עם זאת, שרות הסבה את תשומת ליבו לכך שהמלגה הזו הפכה לריחיים על צווארו.

"כשאתה חוזר מהכולל, אתה כבר לא נראה מסופק כמו פעם", היא אמרה. "נראה לי שפעם היית נהנה מהלימוד בכולל הרבה יותר".

"נכון", נאנח יצחק והסביר את מה שהוא תמיד הסביר. ללימוד בכל כולל יש מסגרת מסוימת, והאברכים נדרשים ללמוד לפי התוכנית של ראש הכולל. ויצחק, מה לעשות, העדיף ללמוד מסכתות אחרות מאלה שנלמדו בכולל באותה תקופה. אלא מה? רק מי שלומד לפי התוכנית של הכולל זכאי למלגה המלאה. אחרת לא יקבל אלא את קצבת משרד הדתות, העומדת על כשמונה מאות שקלים..

רות ידעה לא פחות טוב ממנו את משמעותם של אלף שקלים פחות בתקציב המשפחתי, אבל היא ידעה גם שבלימוד תורה – אדם צריך ללמוד מה שליבו חפץ. "תעזוב את התוכנית הקבועה", היא פסקה. "תתחיל ללמוד באופן עצמאי מה שאתה רוצה. לא בשביל זה נשארת אברך כולל – כדי לגדול בתורה לפי נטיות הלב שלך?"

"ומה עם הכסף?" העלה יצחק את התהייה הברורה.

"השם יעזור. לא ניכנס לחובות חלילה. תמיד הסתדרנו".

מה שהוא לא העז לעשות על דעת עצמו, יצחק העז לעשות על דעת אשתו. החל מהחודש הבא הוא הודיע להנהלת הכולל שהוא לומד באופן עצמאי, הם כמובן הודיעו לו על קיצוץ המלגה, והוא החל ללמוד את המסכתא שרצה ללמוד.

* * *

....אתם, כמובן, רוצים לדעת כיצד התמודדה המשפחה עם התקציב החודשי המקוצץ? לצערנו אין לנו אפשרות לספר את הסיפור הזה, כי משפחת לוי מעולם לא לא נאלצה להתמודד עם תקציב מקוצץ...

באותו שבוע שבו החל יצחק ללמוד באופן עצמאי, מוותר על אלף שקלים ממלגת הכולל שלו, פגש אותו היהודי שנהג לתמוך בו באלף שקלים מידי חודש.

"הנה אתה!" הוא צהל. "אותך בדיוק חיפשתי!"

"במה אני יכול לעזור?" מיהר יצחק לברר.

"אתה בהחלט בהחלט יכול לעזור. לא לי – לחמי".

כל מה שיצחק ידע על חמיו של ידידו היתה העובדה שאינו שומר תורה ומצוות כלל. "מה אני יכול לעשות בשבילו?"

"אתה הרי יודע שהוא לא דתי. אבל בשנים האחרונות הוא בכל זאת התקרב קצת, התחיל בין השאר לשמוע הרצאות של רבנים. הוא במיוחד אוהב את הרב יגאל כהן".

"לא, לא ידעתי. שמח לשמוע".

"ובכן, לפני שבוע בדיוק הוא צפה בהרצאה של הרב יגאל כהן, שבה הרב הסביר שבמקום לתרום לעמותות למיניהן, הוא ממליץ לתמוך ישירות לתלמיד חכם שתורתו אומנותו. חמי התלהב מהרעיון, וצלצל אלי לברר אם יש לי שם מתאים עבורו. כשאמרתי לו שאני נותן לך אלף שקלים מידי חודש, הוא מיד אמר: מעכשיו גם אני אתן לו אלף שקלים מידי חודש. אני רוצה שותפות בתורה"...

...וכך, כאמור, אנחנו לא יכולים לספר לכם איך התמודדה משפחת לוי כשהתקציב החודשי הצנוע שלה קוצץ באלף שקלים – כי הוא מעולם לא קוצץ. הם קיבלו החלטה עם מחיר כלכלי למען לימוד התורה של יצחק, והכסף חזר אליהם מיידית, ממקור אחר.

גדולי תורה כבר התבטאו בעבר ואמרו שהאברכים הם בבחינת 'אוכלי המן' של דורנו. יש מי שקורא את הסיפור הזה ויכול להטיל בכך ספק?