הטור המאויר לפרשת במדבר: מזל שיש שם פרה

מתי בפעם האחרונה דיברתם או הקשבתם לילדים שלכם?

נכון, לפעמים אתם מרגישים ממש כמו מדבר – התייבשתם מרוב דיבורים... אבל מה לעשות, זו עבודת ה', שלנו זה רצון ה': "במדבר סיני באהל מועד". נכון, "התייבשתם במדבר" מרוב דיבורים, אבל תדעו, זה "אהל מועד", זה רצון ה' בהקשבה לילד, בתשומת לב ובאהבה שהם משכן ה'.

דוגמא נפלאה לכך הן נפלאות הבריאה. ברוך ה' שיש לנו ילדים, שצריך לתת להם תשומת לב, אחרת לא היינו מתבוננים בטבע ורואים את כל אותן יצירות מופת שבורא העולם יצר.

אנחנו נוסעים באוטו עם הילדים, וכל חצי מטר הם קוראים בהתרגשות: "תראו את הפרה הזאת!", "וואי, תראו איזה יופי הפרחים האלה! והשדות הירוקים"...

האמת, אם הייתם נוסעים לבד, הייתם בכלל מבחינים שיש שם פרה? בקושי לרמזור אנחנו שמים לב... את האמת, הפרה הזאת לא מעניינת אותנו במיוחד.

מזל שאת הילדים זה מעניין. אנחנו יכולים לעבור עם ילדינו כל יום על יד אותה פרה, והם מתלהבים כאילו מעולם לא ראו פרה. איזה כיף להם, הם פשוט רואים את ה' ואת נפלאות הבריאה – ומוקירים תודה על ידי התפעלותם, בכל פעם מחדש. אנחנו חייבים להחזיר לעצמנו את התמימות הזאת.

בואו נוקיר גם אנחנו תודה. לפרה ולילדים שלנו, שבזכותה ובזכותם אנו נזכרים שיש בורא לעולם.

השורה התחתונה:

"במדבר" – מלשון דיבור, ולצערי מי כמוני יודע שאין יצר רע גדול יותר מדיבורי סרק... לדבר, לדבר, לדבר! ללא כל תכלית. תודו שזה זה כל כך כיף לפעמים. כמו ש"המדבר" הוא מקום הפקר, כך דיבור ללא שליטה וללא רסן או תכלית זו הפקרות! לכן ממש אחרי פרשת במדבר מגיע אלינו חג מתן תורה! גם "תורה" היא לשון דיבור – "הוראה", כלומר דיבור עם תכלית, עם משמעות, עם חיים! לכן ה' זיכה אותנו להתעורר בחג התורה, שנשים על ליבנו ונעשה רצונו יתברך שהדיבור שנוציא מפינו בעזרת ה' יהיה תמיד דברי תורה.

ובפרקי אבות שאנו לומדים מאחרי פסח כתוב: "רבי יעקב אומר, המהלך בדרך ושונה, ומפסיק ממשנתו, ואומר מה נאה אילן זה, ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו". היום, את מי מעניינים עצים או שדות?! בקושי שמים לב אליהם... גם היצר הרע לא ינום ולא יישן! היום התחלף ה"אילן" ב"אייפון" ו"הניר" ב"חליפה". הכוונה לכל הסחי הדעת, או יותר נכון הסחי ה"דת" של היצר הרע, העיקר שנפסיק מדיבור התורה.