דרוש בית (מקדש)

המונח "שלושת השבועות", מסמל את הימים שבין שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב. בספרים נכתב שהיו אלה ימים הרי גורל לישראל: ימים רצופים במצוקות, ימים בהם תפארתה של ירושלים הלכה ונהרסה לנגד עיני כולם, ונחרבו שני בתי המקדש. ימים אלה זכו לכינוי "ימי בין המצרים" על פי הפסוק "כל רודפיה השיגוה בין המצרים" (איכה א, פסוק ג).

אכן לא נעים. ובכל זאת, אני מרשה לעצמי לשאול: מדוע עם שלם רואה לנכון לשקוע ביגון כה עמוק על צרות העבר? מה יעזור הבכי והאבל על מה שהיה וחלף? האם לא עדיף לנו לשכוח את פצעי העבר ולחיות עם הפנים לעתיד? עוד בהיותי מתחבטת בשאלה זו, מצאתי סיפור מעניין שבכוחו לרמוז על התשובה לשאלות אלו, ולו במעט, וכך הוא הולך.

מספרים על נפוליאון שנקלע פעם לבית כנסת בליל תשעה באב וראה את היהודים ישובים על הארץ, מקוננים בצער ובוכים. מיד התעניין ושאל:

- "מה קרה? על מה מתאבלים?".

- "חורבן בית המקדש", ענוהו.

- "מתי חרב מקדש זה?", שאל.

- "לפני אלף וחמש מאות שנה".

- "מה? כמה?", ענה בתדהמה.

- חזרו על דבריהם: "אנו מתאבלים על המקדש שחרב לפני אלף וחמש מאות שנה".

- "ככה להתאבל על בית שנחרב לפני יותר מאלף שנה?!?", תמה נפוליאון. וכשהתעשת אמר: "עם שמסוגל להתאבל בצורה כזו על מה שאירע לפני אלפי שנים – ודאי יזכה בסוף לגאולה, וישוב ויבנה ביתו מחדש".

אז...מה כבר הפסדנו?

בראיה שטחית אפשר להגיד שבסך הכל נחרב בית. מפואר אמנם, בית ה שכבודו במקומו מונח, אבל בואו לא נגזים, בסך הכל בית. לכאורה כמובן.

ובכן, מדובר בקצת יותר מקריסת קירות. מסתבר שבית המקדש סימן מציאות של מקור השראת שכינה בעולם שממנו ירד כל השפע הרוחני והגשמי לחיים על פני האדמה - כולל לגויים. בתקופת הבית הקשר שלנו עם בורא עולם היה אחר. הערוץ איתו היה ישיר, פתוח ומוחשי. דעתם של אנשים הייתה צלולה, ליבם היה טהור, והרמה האישית והרוחנית הייתה גבוה. הייתה אחדות, היו ניסים, היה שלום ועונג רוחני אמיתי. אם לתרגם את זה לעברית בת זממנו - הייתה אחלה אווירה שבעולם.

האמת שאם אכן כך היה, באמת בא לי לבכות. בא לי לבכות על הקנאה והתחרות שבין שני אחים, על חוסר הפרגון בין עמיתים לעבודה, על הנקמות שנרקמות במסתרי חדרי המדרגות, על יהודי שרוצח את אביו לאור היום, על צעקות בכביש וקללות מן הסוג שאף פעם לא הכרתי, על המחלוקת שמתגלעת לעתים בין אשכנזים לספרדים, על הפילוג בין כלה לחמתה, על איש ואישה שהחליטו להפריד כוחות ולהתגרש.

מסתבר שכל זה קורה בגלל שאין לנו בית.

מה כבר קרה?

מעבר לעובדה שמצבנו הרוחני ירד לאשפתות בעקבות החורבן, התרחשו בימים אלה אירועים נוספים שהמכנה המשותף בכולם היה רע.

זה התחיל בכיבוש כוחני מזעזע, מצור על ירושלים ופלישה לתחומי העיר. החרבת חומות שסביב המקדש, כניסה אליו ובזיזה של השלל בו, הרס פנימי וחיצוני שלו ולבסוף שריפתו באש. הרבה חיילים נפלו בכיבוש, חיילים בצבא ה: כוהנים, לויים, ורבים מישראל.

עד כמה הנוער הישראלי יודע שבי"ז בתמוז, תחילת הימים הקשים האלה, בטל קורבן התמיד? זה שיכל לכפר כל בוקר על חטאינו מיום האתמול? וגם על כך שהועמד צלם (פסל של עבודה זרה) בהיכל? ושהוגלה צדקיהו המלך לבבל אחר שניקר נבוכדנצר את שני עיניו והרג את עשרת בניו? ובסיבוב הנוסף (חורבן בית שני) נהרגו באכזריות עשרה הרוגי מלכות, ובניהם נשיא ישראל, רבן שמעון בן גמליאל, וכן רבי עקיבא, שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל? אם ניקח עוד קצת אחורה, נראה שמשה שבר את לוחות הברית הראשונים בהר סיני, כתגובה לחטא העגל, גם כן ביום י"ז בתמוז.

אני קופצת במהירות לתשעה באב, היום שסוגר את קבוצת הימים הללו,שגם הוא לא "סובל" משעמום מדי שנה בשנה. מסתבר שלפני שנים רבות, בדיוק בתאריך תשעה באב, חטאו המרגלים בהוצאת דיבתם על הארץ. ביום זה גם חרבה העיר ביתר, גורשו יהודי אנגליה והתבצע גירוש ספרד שחתם את ימי "תור הזהב" ממנו נהנו היהודים דאז. ואם זה לא מספיק אז מאוחר יותר בהיסטוריה, בתאריך זה בדיוק, פרצה מלחמת העולם הראשונה, יצאה הוראתו של הרמן גרינג על תחילת "הפתרון הסופי", יצאו הרכבות הראשונות מגטו ורשה לטרבלינקה, ואיך אפשר לשכוח - התבצע פינוי גוש קטיף.

האמנם כל שרשרת האירועים הנ"ל הינה צרוף מקרים בלבד או שאכן יש משהו באוויר בימים אלה? ואם הגענו למסקנה שיש, אז... מה עלינו לעשות?

הרבי מסלונים, הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל, מלמד אותנו שהעיקרון המרכזי בימים אלו הוא אי השלמה עם מציאות חורבנו של המקדש. אסור לנו להתרגל למציאות של "בלי" כעובדה קיימת, כי ביום שנעשה זאת, ביום שנחדל לייחל שבית המקדש ייבנה מחדש, הוא היום שבו החורבן יהפוך לבלתי הפיך.

והרי כולנו רוצים בית. כולנו רוצים מציאות של אחדות, ושלום ובטחון ורוחניות וזוגיות...

אז בואו נחלום עליו. לא נוותר עליו. נבכה עליו. ונזכה במהרה שיתקיים בנו הפסוק: "כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה".

למידע נוסף צפו בהרצאתו של הרב זמיר כהן, "משמעות חורבן בית המקדש"