חג מתן תורה: מסע בעקבות ספרי התורה הנדירים ביותר בעולם

ספר תורה.

אותיות של דם, אותיות של דמע ובד-בבד אותיות של שמחה וטללי-תחייה. טלטלות ונדודים לא הצליחו לכבות את אש התורה. בכל מקום שגלה עם גולה - גלה ספר התורה עמו. באושוייץ ובספרד, בפולין ובמרוקו, הצהיר בכל לב ונפש: "חבוקה ודבוקה בך".

"בכל המרורים ובכל התקופות והזמנים, גם כשחרב חדה הייתה מונחת על צווארו" - כותב הגאון האדיר רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זיע"א בהקדמתו המרטיטה לשו"ת 'אחיעזר' המפורסם שלו - "תורת ה' הייתה שעשועיו כל היום. גם בעת החורבן אשר כל קיום הלאום היה בסכנה וכעת התחזקות הצדוקים בימים ההם לא הסיחו הפרושים רגע מתורת ישראל, יבנה וחכמיה שארית ישראל הייתה אוד מוצל מאש אשר כעמוד הענן האירו את ישראל בגולה, על ידם נשמר ונמסר הכתב והקבלה, על ידי רבותינו שבארץ ישראל ושבבבל נחתמו התלמודים המשנה והגמרא אשר בהם אצורים כל מורשת אבות יסודי התורה ודעת דרכיה, שם אור זרוע וכל כוכבי זוהר, שם כל רוח ישראל יגדל נפשו, וכל מקום שהלך ישראל עם מקל נדודים, כל מקום שגלה – שכינה עמו, ושם הכין משכן אהלו ללמוד התורה, וביום הגלות ישראל מארצו לא נפסקה השלשלת הארוכה מארץ מרה על ידי הגאונים המבארים, הפוסקים הראשונים והאחרונים , אשר גם בימי השמד, הנדידות, הרדיפות והטלטולים עמלו במסירת נפש, להכין מכון לתורה, וכה נבנה על ידם הבניין העתיק לתורת ישראל והניחו מקום להתגדר בו. הענקים הגדולים הללו הניחו את הננסים לעלות על כתפיהם לחזק בכל דור ודור את הבניין הנשגב הנהדר בקודש, אשר כל כלי יוצר עליו לא יוצלח להשביתו מטהרו.

ספר תורה מטרזין (אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם)

"וכה היה לימוד התורה להזוכים בה, לסם חיים, ההעמקה וההתבוננות בדרכי הלמוד למקור סם חיים, כל ישיבה וישיבה מבצר עוד להיהדות.

"התפשטות לימוד התורה היא תריס בפני הפורעניות ומגן מפני התועים והמתעים, התורה והמאור שכה מחזירם למוטב והיא שעמדה לנו להחזיק קיומנו כהיום הזה לבלי התבולל בין העמים.

"חזון נפלא ראינו גם בימינו אשר בימי המלחמה הנוראה הכבושים והגירושים , באשר נדר עם ישראל מתחום מושבו ואתו יתר הישיבות בליטא ובזאמוט, הנה בכל מקום אשר נתרקם שם איזה ישוב, ויהי פניהם אל היכל ה' ואל לב האומה ורוח התורה והמצווה – נשמת העם—קבצם יחד וגם שם לא חדל נר התמיד להאיר ואחינו בכל מקום שהיו התאמצו בכל עת לחזק את התורה והישיבות, ורק לרגל המקרים המדיניים והמהפכות ברוסיה הגדולה ואוקראינה לא יכלו להחזיק שם מעמד ושבו בנים לגבולם והתורה חזרה לאכסניא שלה. וחזון מרנין לב הוא לשמוע קול התורה כהישיבות בגלילותינו אשר הי׳ מאז ומעולם מרכז לתורה ולתעודה.

"הבה נקווה", מסיים גאון ישראל מווילנא את הקדמתו הנרגשת, "אשר המעיין היוצא מקודש הקדשים — תורת חיים — יבקע ויעלה על ידי שבילים חדשים מימיו עוד ירומו וישובו להחיות עם רב, ויקומו דבר החוזה כי לא תשבח מפי זרעו ודבר ה' יקום לעולם!".

 המסע ההיסטורי המאלף שלפניכם שנערך ערב חג מתן תורה תשע"ז - הוא בעצם המחשה חיה לדברים חודרי-הכליות של בעל ה'אחיעזר' זי"ע.

במחנה ברגן-בלזן, באיטליה העתיקה ובתימן, תמיד-תמיד תורת ה' הקדושה הייתה בחיקנו. לפעמים, ולא אחת, גם בימי דם ודמע. איפכא – כאמור הייתה התורה לטליי-תחייה בימי תלאה וזעם. קיימנו בעצמנו: "לולא תורתך שעשועי – אז אבדתי בעניי".

כמו רות בשעתו, עם הנצח הצהיר קדם נותן התורה כי: "באשר תלך, אלך. כי המוות יפריד ביני ובינך".

ספר תורה באורווה הפולנית

וולאדק גורניצקי הערל בן ה-64, יליד העיירה לינסק שבפולין, עשה צעדים מהירים לעבר שכנו בעבר - הרב אברהם גראניק.

זה קרה במחנה הפליטים בברלין לאחר השואה.

מתברר, שעם תחילת הגירוש עם פרוץ השואה רץ הרב אברהם גראניק – רב העיר לינסק - לבית הכנסת, לקח את ספר התורה, העביר אותו לגורניצקי הפולני, השביע אותו לשמור על ספר התורה והבטיח לו כי הספר ישמור עליו ועל בני משפחתו במהלך כל תקופת השואה.

במשך כל שנות המלחמה סיכן הלה את חייו והסתיר את הספר בארון ברזל באורוות הסוסים שבחוותו וליתר ביטחון אף הניח צלב על הארון מחשש הגרמנים ימ"ש.

כשהסתיימה המלחמה גילה הפולני כי אחד ה'גראניקים' נותר בחיים ויצר קשר עם משרדי הג'וינט על מנת לאתרו. נציגי הג'וינט סיפרו לו שאותו הגראניק אחריו הוא תר, נמצא במחנה שארית הפליטה בברלין. האיש סיכן את חייו פעם נוספת, התגנב מפולין לגרמניה כשספר התורה חבוק בידיו והחזיר את משמרת הקודש לבעליה.

הסיפור מתחיל למעשה שנים אחדות לפני: כשמונה הגאון הרב אברהם גראניק לתפקיד רב העיירה לינסק שבפולין לאחר שאביו הרב אריה גראניק רב העיירה הקודם, הלך לעולמו לאחר 57 שנות כהונה לפני כשמונים שנה, החליטו חברי הקהילה היהודית בלינסק לכתוב ספר תורה חדש לזכר רבני העיר בני משפחת גראניק. לשם כתיבת הספר הובא במיוחד סופר בעל-שם מהעיר קראקוב שהקפיד לטבול במקווה לאחר כל חצי פרשה שכתב.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נקרעה העיירה לינסק ע"י הנאצים. הרב אברהם ותשעת ילדיו נשלחים למשרפות וספר התורה החדש נעלם כלא היה. היחיד שנותר מבני המשפחה הינו הילד שמואל הקטן, אחיינו של הרב גראניק, שהוגלה לרוסיה יחד עם אביו הרב יצחק גראניק ושני אחיו.

עם תום מלחמת העולם השנייה נטל הרב יצחק גראניק את ילדיו ושב מסיביר הרחוקה אל עיירת ילדותו לינסק רק על מנת למצוא איי חורבות ואבל ולצפות בשארית הפליטה הקטנה של העיירה נודדת לברלין. בשנת 1946 מתמנה הרב יצחק גראניק לאב בית דין צדק במחנה העקורים 'שלאכטנזה'.

מחזה מדהים נגלה לעיני העקורים ששכנו במחנה כאשר באחד הימים הגיע אדם בעל חזות פולנית לשערי המחנה ונפל על צווארו של הרב גראניק כשבידיו ספר תורה קדוש.

לצדו של הרב עומד בנו שמואל הנער שחזה בספר התורה מחליף ידיים מידי הפולני לידי אביו ושמע את סיפורו של ספר התורה שהותיר בו את חותמו לנצח.

ספר התורה היה הראשון שהגיע לברלין לאחר השואה.

מאותו הרגע לא מש עוד ספר התורה ממשפחת גראניק הכבודה. בשנת תש"ט, עם עלייתם ארצה, הביאו אותו עמם לישראל ושכנוהו בשטיבל של חסידי בוייאן – רוז'ין שברחוב יבנה בתל- אביב, שם שכן עד לפני שלושים וחמש שנים.

כאשר נפטר הרב יצחק גראניק הוריש את הספר בצוואתו לבנו שמואל שבמהלך השנים לקח עמו את ספר התורה עד לביקורו שערך אצל בנו לאחרונה.

לפני כשלושה חודשים התארח שמואל אצל בנו אלי לשבת קודש בעיר מודיעין. הקהילה בה חבר גור קהילת 'אחדות מודיעין', מתפללת בגלל המחסור בבתי כנסת בעיר באופן ארעי בגן ילדים בשכונת בוכמן, כאשר ברשותם ספר תורה אחד בלבד שגם הוא מושאל.

שמואל גילה כי למרות שכל בית כנסת צריך שני ספרי תורה הדבר לא קיים בקהילה. במהלך התפילה חשף שמואל הנרגש לראשונה לבנו ולחברי הקהילה את סיפורו של ספר התורה והציע כי חברי הקהילה יסייעו לשיפוץ הספר וכי הספר ייתרם לחברי הקהילה.

אלי גור סיפר כי הוא ובני משפחתו חברו לבני משפחת אליה (אליאסיאן) שחלום חייו של אביהם היה לתרום ספר תורה לבית הכנסת והחליטו באופן סמלי לאחד את שני ספרי התורה ולהכניסם לקהילה בסיוע מימוני של כל בני הקהילה.

ספר התורה של משפחת גור

אלי גור אמר כי הוא רואה סמליות רבה בהכנסת ספר התורה שעבר תלאות כה רבות לבית כנסת המבוסס על האחדות.

שמואל גור (לבית גראניק) סיפר בדמעות של התרגשות את סיפורו של ספר התורה ואת משמעותו בעיניו: "זו זכותו של ספר תורה שנכתב בטהרה, עבר את כל תלאות השואה והתגלגל מעשה ניסים בבי"כ בפולין לעיר מודיעין בישראל", אמר. "לפני כחצי שנה מצאתי בטיול שורשים שערכתי לעיר לינסק את בית הכנסת של דודי הרב אברהם גראניק שם גיליתי לוח מתכת עליו חרוטים שמות כל רבני בית הכנסת ובניהם הרב גראניק שמסר את נפשו שלו ושל תשעת ילדיו למען שמירת ספר התורה הקדוש", הוסיף למול עיניהם הנדהמות של מתפללי בית הכנסת במודיעין.

ניצול 'ליל הבדולח'

ספר התורה הזה, נטול ה'עצי חיים', נתגלה שישים שנה לאחר שהנאצים הובילו את שרפת בתי הכנסת בגרמניה ובאוסטריה, בליל התשיעי לנובמבר, 1938 (למניינם). הספר נתרם למוזיאון 'יד ושם' על ידי אגודת יהודי לייפציג בישראל.

סיפורו של ספר התורה ודרך הצלתו נחשפו בהדרגה לאחר גילויו של הספר בשנת 1998.

ספריית אוניברסיטת לייפציג נפגעה קשות בהפצצות בנות הברית ושופצה בשנות התשעים של המאה העשרים. בעת השיפוץ התגלו בין קורות הגג של הספרייה ספרי תורה במצב של בלאי מתקדם ומספר 'עצי חיים'. מקום המסתור העיד על כך שספרי התורה הוסתרו בכוונה, ומכאן היה ברור שהדבר התרחש בתקופת השלטון הנאצי. אולם, לא זאת בלבד שלא היה מושג מי החביא את הספרים, גם לא היה ידוע מהיכן נלקחו.

ספר תורה לייפציג (אוסף החפצים מוזיאון יד ושם)

ספרי התורה שהוסתרו בתנאי רטיבות ולחות נמצאו במצב מתקדם של בלאי וריקבון. בהתאם למנהג היהודי של קבורת ספרי קודש בבית קברות יהודי נקברו הספרים בבית הקברות בלייפציג למעט ספר אחד שאגודת יהודי לייפציג ביקשה להעביר ארצה.

זמן קצר לאחר פרסום הפרשה בעלון הקהילה היהודית בלייפציג, קיבלה מזכירת האגודה בתל אביב מכתב מאזרח קנדי, אשר שפך אור חלקי על הפרשה המסתורית.

במכתב, כתב אייזק ישראל את הסיפור הבא:

אביו, ר' חיים ישראל סיפר שבבוקר התשיעי לנובמבר 1938, הגיע שליח הדואר להודיע שממתינה לו שיחה בתחנת הטלפונים. כשהגיע לתחנה, מטלפן אנונימי משטוטגרט הודיע לו שצפויים גילויי אלימות כלפי כל בתי הכנסת ברחבי גרמניה. חיים הלך לבית הכנסת שלו, בית כנסת 'ברודר', ובאותו היום של ליל הבדולח הוחלט להעביר כתריסר ספרי תורה לבניין הקרן הקיימת לישראל, שהיה מוכר כבניין בבעלות נתינות בריטית. בבית הכנסת הושאר ספר תורה אחד לתפילות.

באותו הלילה התרחש הפוגרום הידוע בשם 'ליל הבדולח', ובתי כנסת ברחבי העיר הוצתו ונשרפו. תכולת בית הכנסת נהרסה לחלוטין, וספר התורה שהושאר בארון הקודש נקרע לחתיכות.

ההשערה היא כי ספרי התורה שהתגלו בספריית האוניברסיטה הם אותם ספרי תורה שהציל חיים ישראל מבית הכנסת 'ברודר', אולם לא ידוע כיצד הועברו ספרי התורה מבניין הקרן הקיימת לישראל למקום מחבואם בספריית אוניברסיטת לייפציג ומי יכול היה באותם ימים אפלים להטמין במקום את ספרי התורה.

ספר התורה שנמצא בספרייה בלייפציג במצב הטוב ביותר נתרם לאוסף החפצים על ידי 'אגודת יוצאי לייפציג' שראתה ב'יד ושם' את המקום הראוי לו ביותר, שם הוא נמצא גם כיום.

ספר תורה של דוד המלך

כשר' רחמים חאוי – מנהל 'ספרי תורה ירושלים' אוחז בידיו את ספר התורה הזעיר בעולם – שקוטרו סה"כ 5 ס"מ (!) ועם ה'עצי-חיים' טפח - הוא מרגיש את ההיסטוריה: "כבר על דוד המלך מסופר", הוא אומר ל'יום ליום', "שהלך תמיד עם ספר תורה כרוך בזרועו בגודל זה".

גובה הכתב של ספר התורה הזה הוא 4 ס"מ. נוסח הכתיבה האר"י או בית יוסף או כתב ספרדי – הכל לפי ההזמנה. הספר כתוב על קלף משובח דק במיוחד אשר נבחר בקפידה לספר כה מיוחד.

הספר עובר 2 הגהות מחשב והגהת אדם ומגיע עם אישור מהמגיה ותעודת אחריות ל-2 שנים. לספר גם 'עצי חיים' מכסף טהור ומעיל מפואר בעבודת יד.

"לעשות ספר תורה בגודל מזערי שכזה – זה סיפור מורכב", מודה חאוי שמבקש להכניס אותו לרזי עולם הסת"ם, בייחוד מסוג זה.

מה זה אומר?

"שצריך לעבוד עם זכוכית מגדלת צמודה ומחליפים קולמוסים כל הזמן, שכן זרימת הדיו קשה".

כדי לכתוב ספר תורה כזה צריך סופר הסת"ם לעמול עליו 3 שנים ולא שנה כמו כל ספר תורה ממוצע. ומתברר, כי יש לזה גם ביקוש: "העשירים, בעיקר, רוכשים ספר תורה כזה". הנגיד ר' ג'ו שוטנשטיין, כנודע, נוסע לכל מקום עם ספר תורה זעיר בגודל זה.

אנשים קוראים בזה?

"בוודאי. למה לא? זה בגודל ספר 'רזיאל המלאך'. גודל של קופסת סיגריות לערך".

מכון ספרי תורה ירושלים פועל מספר שנים בתחום הסת"ם בארץ ובעולם. "היום", אומר ר' רחמים חאוי, "כל אחד יכול לקיים מצוות עשה מן התורה לכתוב לעצמו ספר תורה, ככתוב (דברים לא, יט): 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת'. כוונת התורה לצוות על כל אחד ואחד מישראל שיכתוב לעצמו את כל התורה שכלולה בה שירת האזינו. ואפילו אדם שירש מאבותיו ספר תורה כשר, אינו יוצא בזה, אלא מצווה עליו לכתוב את התורה בעצמו (סנהדרין כא, ב). חז"ל הכבירו בגודל מצווה זו ואמרו שכל המקיים מצווה זו - מעלה עליו הכתוב כאילו קיבל התורה מהר סיני (מנחות ל, א).

"בעבר", הוא מסביר, "הייתה מצווה זאת קשה יותר להשגה, והייתה נחלתם של בעלי אמצעים כלכליים מופלגים, או רק במידה שבעלי יוזמה היו אוספים את הכסף מן הציבור במשך כמה שנים וכל אחד תורם את חלקו עד שנאסף כל הסכום הדרוש לרכישת ספר התורה.

"אולם היום כל אחד יכול לקנות ספר תורה בסך 1200 ש"ח לחודש בלבד בתשלומים ל 6 שנים ויש לו ספר תורה לדורות, להוריש לילדיו ונכדיו (להבדיל מרכב שנעלם אחרי מספר שנים). ההיצע גדול ומגוון ואפשר להתאים לכל תקציב את הספר המתאים עם ארגז או מעיל עם ארון קודש מתאים ועד לתהלוכה להגדיל תורה ולהאדירה.

ב'ספרי תורה ירושלים' שמים דגש על איכות ושירות כאשר יש בנוסף גם אחריות ל- 15 שנה. כל הספרים ותשמישי הקדושה (תפילין מזוזות ומגילות) נכתבים על ידי סופרים יראי שמים בליווי צמוד והדרכה לאורך הכתיבה.

ספר תורה בן 850

בשנת 2013 התפרסמה בתקשורת העולמית ידיעה מרעישה – לכאורה: "חוקרים באוניברסיטת בולוניה שבאיטליה טוענים שבידיהם מגילת קלף התורה השלמה העתיקה ביותר שידוע על קיומה. המגילה שנמצאת בספריית האוניברסיטה הייתה מוכרת לחוקרים, אולם עד כה חשבו שהיא נכתבה במאה ה-17.

בהתבסס על בדיקות תיארוך פחמן שנעשו לאחרונה, מאמינים באוניברסיטה שהמגילה בת כ-850 שנה. פרופסור לעברית באוניברסיטה, מאורו פראני, אומר כי יתכן שזהו עותק התורה השלם העתיק ביותר שקיים, וכי למגילה יש ערך רב.

אוניברסיטת בולוניה מסרה כי הטעות נבעה מכך שבשנת 1889 אחד הספרנים בחן את המגילה, ותיארך אותה למאה ה-17. מלבד בדיקות הפחמן, גילה פראני כי הנוסח בו השתמשו במגילה מבוסס על המסורת הבבלית, ולכן סביר שהוא מתקופה עתיקה. בנוסף, במגילה ישנם מאפיינים שנאסרו בתקופות מאוחרות יותר על פי כללים שהתווה הרמב"ם במאה ה-12, ולכן יש להניח כי היא נכתבה לפני כן. השאלה כיצד הגיע ספר התורה העתיק לבולוניה, היא בבחינת תעלומה, אומרת מנהלת הספרייה, ביאנקסטלה אנטונינו, שדבריה צוטטו בעיתון קוריירה דלה סרה.

המוסד האקדמי נוקט את כל הצעדים המתבקשים לשימורו ולאכסונו. כל קטע בספר יצולם, ואפשר יהיה לעיין בהם במתכונת דיגיטלית. לדברי החוקר פראני, חשדו באשר לגיל האמתי של הספר התעורר בין היתר לאחר שגילה בו "אותיות וסימנים האסורים בתכלית" מאז המאה ה-12. ספרי תורה פגומים, מציין פראני, מאבדים את קדושתם ונקברים, "אבל למרבה המזל זה לא קרה לאוצר היהודי" של בולוניה.

בדיווחים התקשורתיים פורסם כי פרופ' פראני, הנחשב למומחה הגדול בעולם לכתבי יד עבריים באיטליה של ימי הביניים, ביקר לפני כחודש בארץ לרגל קבלת תואר ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, על מחקרו במהלך 30 השנים האחרונות.

ב-1984 הצטרף פרופ' פראני, כך לפי אותם פרסומים, למיזם "הגניזה האיטלקית", שהחל בו פרופ' ג'וזפה (יוסף) סרמונטה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שלוש שנים קודם לכן. בשנת 1992 מונה פרופ' פראני לעמוד בראש מיזם הגניזה, ובמשך שני עשורים איתר אלפי פיסות של כתבי יד עבריים שאבדו בארכיונים ובספריות ברחבי איטליה, כולל ספרים עתיקים שהוחרמו ואבדו, ויצירות ספרותיות שכלל לא היו מוכרות לחוקרים.

פרופ' פראני (64), נוכרי ערל, הסביר מה מניע אותו לעסוק בכתבים היהודיים העתיקים. "אני מרגיש את עצמי יהודי בלב ובנפש", אמר בשיחה ליצחק טסלר מאתר YNET. "אני לא יודע אם אני מאמין בגלגול נשמות, יכול להיות שנשמה של יהודי שנשרף באושוויץ הגיעה אלי, אבל אני יודע ששם המשפחה של אמי היה 'מנטובני', זהו שם משפחה גם של יהודים וגם של נוצרים באיטליה. אז יכול להיות שאני צאצא של יהודים".

אורכו של ספר התורה הוא 36 מטרים, גובהו 64 ס"מ, והוא כתוב על עור כבשים רך, בניגוד לרוב ספרי התורה העתיקים הכתובים על קלף העשוי עור פרה. לדברי פראני, החוקרים היו בטוחים כי מדובר בעותק מהמאה ה-17, מכיוון שכך תיארך אותו ספרן יהודי בשם ליאונלו מודונה, שעבד בספריית האוניברסיטה בשנת 1889. רק לאחר בדיקות המעבדה, התברר כי הוא העותק הכי קדום ששרד יותר מכל ספר תורה אחר.

לדברי פראני, שפורסמו על ידי הכתב טסלר, החוקרים היו בטוחים כי מדובר בעותק מהמאה ה-17, מכיוון שכך תיארך אותו ספרן יהודי בשם ליאונלו מודונה, שעבד בספריית האוניברסיטה בשנת 1889. רק לאחר בדיקות המעבדה, התברר כי הוא העותק ששרד יותר מכל ספר תורה אחר.

פרופ' פראני מבהיר, כי אמנם 'כתר ארם צובא' נחשב לעתיק יותר, שכן הוא נכתב כבר בשנת 930, אלא שהוא אינו ספר תורה הכולל את כל חמשת חומשי התורה. לדברי הפרופ', הכתר הוא "קודקס", כתב יד שנכרך לספר, הכולל רק חלק מהטקסט המקראי. עוד הבדל חשוב בין השניים הוא כי "כתר ארם צובא", נכתב בטבריה, בשיטת כתיבה שאיננה מקובלת כיום, ואילו ספר התורה שנמצא באיטליה כתוב על פי השיטה הבבלית, עם אותיות מרובעות הדומות מאוד לאותיות המופיעות בספרי התורה של ימינו.

הספר שנתגלה בבולוניה לא נכתב על פי כללי הכתיבה שהרמב"ם קבע במאה ה־12, ומופיעים בו אותיות וסימנים בלתי רגילים או אפילו אסורים על פי ההלכה, כגון עיטורים מיוחדים על האותיות. לדוגמה, לעתים ולא באופן קבוע מופיעים תגים על האותיות פ"א (ופ"א סופית) ומ"ם, וגם על הקו הראשון של האות עי"ן. לעומת זאת, חסרים התגים הרגילים המעטרים דרך כלל את האותיות שעטנ"ז ג"ץ. הספר, הכתוב בסגנון מפואר, עשוי מקלף של עור כבש, אורכו 36 מטרים וגבהו 64 סנטימטרים, והוא כולל 198 עמודות בנות 48 שורות כל אחת. הספר נכתב לא לפי 'ווי העמודים' וגם לא מופיעות בו האותיות הקטנות המיוחדות כגון האות אלף הזעירה של המילה 'ויקרא'.

לא ברור איך הספר הגיע לבולוניה. ערכו של הספר לא יסולא בפז, והנהלת הספרייה האוניברסיטאית מתכוונת לשמר אותו בצורה נאותה, לצלם אותו ולהמיר את הצילומים לדיגיטליים.

עם זאת, כללי כתיבת סת"ם אחרים בני ימינו נשמרו גם לפני 850 שנים. למשל, הוא כתוב בצורה של "אריח על גבי לבנה", בכל יריעה מופיעות שלוש עמודות של טקסט, המילים כתובות בגובה אחיד ועוד.

אלא שאליבא דר' רחמים חאוי מ'ספרי תורה ירושלים' ההתרגשות קצת יתירה: "יש לי חברים שנסעו לבולוניה כדי לראות מקרוב את ספר התורה ואני יכול לבשר לך שהתיארוך שלו לא אמתי", הוא אומר. "אז נכון, הוא כנראה כן ישן - בן 600 לערך, אבל עדיין לא בגיל שהוא מוארך".

מאידך, באוצרותיו כן יש ספר תורה, לטענתו בן 1000 שנה – מתקופת הרמב"ם. "האספנים ראו את ספר התורה הזה", הוא מספר, "הוא ממש מתפורר".

איך הגעת אליו?

"קניתי אותו מהמשפחה תימנית שעלתה מצנעא בירת תימן עם ספר התורה שעובר במשפחה זה דורות".

מותר לשאול כמה עולה כזה ספר תורה?

"אין לו ערך בינתיים. הוא שווה הרבה. הרבה מאוד".

ס"ת מדיו של מיץ רימונים

בשנת 2015 קרה מאורע מעניין – ובעיקר חשוב – במשרד החוץ: במעמד רב רושם שאומר כבוד התורה וקידוש ה', שנערך בהשתתפותו של מורנו הראשון לציון הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א, נערכה חגיגת הכנסת ספר תורה – הראשון - לבית הכנסת במשרד החוץ.

הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א נשא במעמד הנרגש דברים קצרים וחמים: "אשריכם שאתם שותפים להכנסת ספר תורה למקום זה. כבר כתוב בחז"ל שעם ישראל מאורס לתורה כמו חתן וכלה. איפה התרבות היוונית, איפה הרומית, רק העם היהודי שרד. יותר משעם ישראל שמר על התורה, התורה שמרה על עם ישראל".

הכנסת ספר תורה מעיראק למשרד החוץ (צילום אלרם מנדל / משרד החוץ)

סיפור מרתק במיוחד עומד מאחורי הספר. מקורו של הספר הוא בכורדיסטן והוא כתוב בצורה מיוחדת האופיינית לאזור זה. הספר כתוב על עור צבי בניגוד לרובם המוחלט של ספרי התורה הכתובים על עור של פרה.

הספר נכתב בדיו אשר הוכן מרכז של מיץ רימונים שגם הוא מיוחד ואופייני לאזור צפון עיראק. הספר נמצא ע"י חיילים אמריקאים במרתפי הארכיון של עירק בבגדד לאחר עשרות שנים ששהה שם, והוא אף נושא חותמת של המודיעין העירקי בספר שמות, מצדו האחורי של הכתב. משם, לאחר מלחמת המפרץ השנייה, הספר הגיע לשגרירות ישראל בירדן ולאחר מכן הגיע למשרד החוץ בירושלים.

הספר עבר לאחרונה שיקום ארוך בן שבעה חודשים אצל סופר סת"ם ירושלמי והוכשר לקריאה. ההערכה היא כי הספר הוא בן כמאתיים שנים.

תיק הספר התקבל ממשרד ראש הממשלה בסיוע של מנהלת חטיבת משאבים חומריים, צביה שמעון, לאחר שהוברח לישראל מחלאב שבסוריה. וגם הוא עבר שיקום.

מנהל מחלקת המשק, אמנון ישראל, היה מעורב בתהליך שיקום הספר. בהתייחסו לאירוע אמר: "כל קהילת המתפללים בבית הכנסת של משרד החוץ נרגשים מאוד. במשרד החוץ לא היה לנו עד היום ספר תורה בכלל. אנחנו נוהגים לערוך בבית הכנסת של המשרד טקסי בר-מצווה לילדי העובדים והחלטנו שמן הראוי שיהיה לנו ספר תורה עם סיפור היסטורי כזה".

מברגן-בלזן לחלל

כשאילן רמון – האסטרונאוט הישראלי הראשון, עלה לחלל בשנת 2003 ביקש ליטול עמו חפצים יהודיים. אחד מהם היה ספר תורה קטן בעל סיפור ייחודי.

ספר התורה הקטן בעולם

אז מה בעצם לרמון ה'צברי', יליד רמת גן החילונית, עם ספר תורה זעיר? חוץ ממה שהדבר יכול ללמד על הקשר הפנימי והמהותי של כל יהודי עם 'חלק אלוק ממעל' שבקרבו – הרי שיש כאן סיפור מעניין כשלעצמו:

זה מתחיל עם פרופ' יהויכין יוסף – מדען החלל לעתיד.

לילה אחד בתחילת שנת 1944, כמה ימים לפני יום הולדתו ה-13 נערכה ליוסף חגיגת בר-מצווה בצריפו במחנה ברגן-בלזן. הייתה זו יוזמה של הרב שמעון דסברג, רבה הראשי של אמסטרדם, שהיה אסור אף הוא במחנה הריכוז. עשרות מהאסורים במחנה התעוררו בשעה מוקדמת לפנות בוקר, כיסו את החלונות כדי שהגרמנים לא יוכלו לראות דבר, ובתווך הציבו שולחן ועליו ארבעה נרות ובפנים ניצב ספר תורה זעיר. הנוכחים החלו בתפילות, ואפילו אמו של יוסף הצליחה להתגנב למחנה הגברים כדי להיות נוכחת בטקס, אם כי אנשי הביתן פחדו לתת לה להיכנס לתוך הצריף והיא הקשיבה מבחוץ. בהמשך קרא יוסף את הדרשה, בהתאם לשיעורים הסודיים שקיבל מהרב דסברג. לאחר מכן העניק לו הרב את ספר התורה וביקש ממנו לשמור עליו כאשר ישתחרר מהמחנה ולספר בעזרתו את סיפורו כניצול שואה. חודשים אחדים לאחר מכן נפטר הרב מחולשה.

יוסף נולד בגרמניה, ועלה עם משפחתו לארץ בשנת 1932. משפחת יוסף התגוררה ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, אך בשל מחלת אחיו הקטן המליצו הרופאים למשפחה לחזור לאירופה. המשפחה עברה לאמסטרדם.

עם כניסת הגרמנים להולנד, סבלו בני המשפחה מהגזירות של הנאצים, ובראשית 1942 הועברה למחנה המעבר וסטרבורק, ולאחר כשנה הופרדו שני האחים מהוריהם והועברו למחנה הריכוז ברגן-בלזן שבגרמניה. לפני שנפרד מעליהם הורה האב ליהויכין לשמור על אחיו הצעיר ולהיות לו לאב ולאם. לימים כתב יוסף בזכרונותיו כי בקשה פשוטה זו חידדה את חושיו וסייעה לו להינצל.

במהלך ההכנות לטיסת מעבורת החלל 'קולמביה' המפורסמת, התקיים מפגש בהשתתפות אילן רמון והחוקרים בביתו של יוסף בת"א. רמון, כך מספרים, התרגש למראה ספר התורה הזעיר ולמשמע סיפורו של יוסף והוא ביקש לכלול את הספר בין החפצים שיעלו עמו לחלל. במהלך הטיסה קיים רמון מסיבת עיתונאים מהחלל, בהשתתפות ראש הממשלה דאז אריאל שרון ובכירים ובהם פרופ' יובל נאמן. במהלך מסיבת העיתונאים הקדיש דקות אחדות לספר התורה, ששלף מתוך שקית איטום שבו נשמרה עד אז, וסיפר בקצרה את סיפורו של ספר התורה ושל פרופ' יוסף, כנער בשואה שהיום עומד בראש הפרויקט המדעי הזה וכיצד הדבר מראה על חוזקו של יהויכין ועל חוסנו של העם היהודי שמחזיק חזק בספר התורה חרף תלאותיו. לאחר שנספה באסון המעבורת בשנת 2003, גופתו של רמון אותרה בין ההריסות, אך לא ספר התורה ניצול-השואה. ככל הנראה הוא נשרף באטמוספירה.

אבל בכך הסיפור לא תם: רונה רמון, רעייתו של אילן, גילתה בשנת 2006 כי ספר תורה זהה שנכתב בידי אותו סופר סת"ם מאמסטרדם נמצא בידי פרופ' הנרי פנישל, פרופ' לפיזיקה ניצול השואה שגם היה בברגן-בלזן ואת ספר תורה הזעיר קיבל מקרוב משפחה שברח מגרמניה הנאצית. היא ביקשה מפרופ' פנישל להשאיל את ספר התורה לאחת מהטיסות הקרובות לחלל באחת המעבורות לזכר בעלה המנוח וספר התורה שנשא אתו. פרופ' פנישל נאות לבקשה. היא ביקשה מהאסטרונאוט סטיב מקלין שהכיר את אילן שייקח עמו לאחת מטיסותיו במעבורת החלל 'אטלנטיס' ספר תורה זעיר לזכרו של בעלה וספר התורה הזעיר שנשרף עמו. לאחר נחיתתה בשלום של המעבורת אטלנטיס ב-21 בספטמבר 2006 (כ"ח באלול התשס"ו) בתום משימה של 12 יום שהסתיימה בהצלחה, מסר סטיב את ספר התורה למשפחת רמון בהסכמתו של פרופ' פנישל וספר התורה הזה הוכנס לבית כנסת לזכרו של רמון וספר התורה שנשרף עמו. במהלך טקס שהתקיים במרכז ללמודי השואה ב`סינסינטי`. גם אלמנתו של האסטרונאוט הישראלי, רונה רמון, השתתפה בטקס. "זוהי מחווה צנועה לזכרו של אילן", אמרה גב` רמון. "דרך קטנה להשלים את המסע שלו".

פנישל הביע תקוה שספר התורה שלו – `תורת אטלנטיס`, כפי שהוא מכנה אותו - יהפוך לסמל של תקוה לקיומו הנצחי של עם ישראל. "ספר התורה הזה מסמל את יכולתו של עם ישראל להתרומם מזוועות השואה", הודה.

 וסיפורי ספרי התורה הללו – הוא בעצם, כאמור, סיפורו של העם היהודי שבכל התלאות שחווה – לא עזב את תורת חייו שריפאה אותו מכל פצעי שעה והייתה לו אי של שלווה בתוך תוהו-ובוהו עולמי.

אוצרות ברחוב פבזנר

"הבית ברחוב פבזנר 44 בחיפה", פותח כתב 'ארחות' - ביטאון המועצה הדתית חיפה, "אינו שונה מאחרים. הבולט והמאפיין אותו זהו שלט פח קטן וצנוע המורכב על קיר הבית ובו שתי מילים בלבד – 'מוזיאון גולניצקי'".

סיפורו של הישל גולניצקי הוא מעניין למדי. כבן ישיבה למד בישיבה המפורסמת של רבי חיים ליפא זופוביץ' - הנודע בכינויו 'האיישישיקה' – שבגרודנה. לימים, בשנת 1925 (למניינם), עלה לחיפה ושם קבע את מגוריו. כשהגיע לעיר – חשכו עיניו.

הוא ראה את ה'חלוצים' שפשטו את עורם היהודי והשליכו את טליתם ותפיליהם לאשפה, ירחם ה', תוך שהם מתערטלים מכל סממן דתי של בית אבא. הדבר חרה לו להישל, יהודי ירא השם, והוא החליט לעשות מעשה: לאסוף את חפצי הקודש מחוצות העיר. כך, כבדרך אגב, נולד אצלו אוצר יקר מפז של חפצי קודש, חלקם הגדול נדירים עד למאוד.

ברבות הימים, למשל, נשמרו בצקלונו למעלה מ-8000 (!) הגדות של פסח, חלקן מתחילת המאה ה-16.

בשנותיה הראשונות של המדינה, כאשר ידעה גל עליות של ניצולי שואה ומארצות השונות, הלך הישל ושוטט במחנות העולים כשהוא מבקש לרכוש מהם חפצי קודש שונים שהביאו איתם מהגולה. כך הועברו לידיו חפצים שברבות הימים התבררו כבעלי ערך רב.

אבל הסיפור המעניין ביותר, והוא הקשור בכתבתנו, הוא סיפור ספר התורה המיוחד האצור אצלו. זהו ספר תנ"ך זעיר, בגודל בול-דואר בלבד. הספר נכתב לפני למעלה ממאתיים שנה על ידי סופר סת"ם שהקדיש למלאכת הקודש את מרבית שנות חייו. כמו כן ברשותו היה ספר תורה עתיק ששימש את יושבי המערות בלוב. "המעיל הרקום והרימונים המקשים את ספר התורה", מעיד הכתב, "הם מהמוצגים היפים ביותר שניתן לראות במוזיאון של גולניצקי".

כתובת המייל של אברהם ישראל פרידמן – abyisrael@gmail.com