"הבטחתי לה שאשמור על הילדים, ואז הדופק טיפס לפתע מאפס לשלושים"

בסוף השבוע שעבר רבים נחרדו לשמע הטרגדיה: מיכל בן-רעי אהרונוף נפטרה מסרטן הריאות יומיים לאחר לידת בתה. בשיחה שהעניקה אחותה ורד לאתר ynet, סיפרה על הבטחתה האחרונה לאחותה: "הבטחתי שאשמור על הילדים, שאוהב אותם כמו שאני אוהבת את הבן שלי, ושהכול יהיה בסדר".

"כאשר אמרתי לה את המשפטים הללו", מספרת ורד, "הדופק טיפס לפתע מאפס ל-30, ל-40 ול-50. זה היה מדהים. מיכל ממש שמעה אותי והתרגשה".

מיכל ז"ל ילדה את התינוקת החדשה, רומי, בניתוח קיסרי, ונפטרה יומיים לאחר הלידה. כבר למחרת הלידה ביקשו הרופאים להתחיל בטיפולים הכימותרפיים. "הם אמרו שבדרך כלל הם לא מתחילים כימותרפיה מיד אחרי ניתוח, אבל במקרה הזה אין להם ברירה. ביקשנו שיראו לה את התינוקת לפני הטיפול, אבל הרופאים אמרו שאי אפשר. גברים לא יכולים להבין את זה, אבל אישה אחרי לידה, עם כל ההורמונים, כשהגוף והנפש בטירוף, חייבת לראות את התינוקת", מספרת ורד בכאב.

"אמרתי לרופאים, 'היא לא תעבור את זה, תנו לה לראות את התינוקת שלה', אבל הם אמרו, 'את פסימית מדי, תהיי אופטימית'", ממשיכה ורד לספר. "אמרתי להם, 'אני רואה את העיניים שלה, אני יודעת שהיא לא תצליח לעבור את זה, אני יודעת איך היא מרגישה ומה היא חושבת. לא השאירו לנו ברירה והתחלנו את הטיפול".

אחרי הטיפול הכימותרפי הראשון מיכל עוד הרגישה יחסית בסדר. "דיברנו והיא הייתה בסדר. הראינו לה את רומי בתמונות ובסרטונים שצילמנו והיא מאוד התרגשה, למרות שכבר הייתה מאוד מטושטשת, עם משככי כאבים חזקים. לצערי, היא לא יכלה להגיע לפגייה לראות את רומי כי לא ניתן לעבור מטיפול נמרץ לפגייה. ב-23:00 פתאום קרסו לה המערכות, וזהו".

מחלת הסרטן התגלתה בגופה של מיכל שלושה שבועות בלבד לפני פטירתה, ומאז אושפזה בבית החולים. הילדים: מאיה בת הש-8 ועמרי בן ה-5 ידעו שאימא מרגישה לא טוב. כשלמאיה הייתה יומולדת שמונה, שיחררו את מיכל מבית החולים לסוף שבוע כדי שתוכל לחגוג איתה, ולאחר מכן אישפזו אותה שוב. הילדים הגיעו לבקר אותה בבית החולים לפני שהמצב היה ממש רע. לא רצינו להדאיג אותם. גם אנחנו לא דאגנו בהתחלה. רק אחרי שהבנו שמדובר בסרטן ריאה מפושט ואגרסיבי, הבנו כמה זה חמור.

 "לכולנו קשה לעכל את האסון", ממשיכה מיכל בכאב. "יחד עם אנשי הצוות הפסיכולוגי של בית החולים מאיר סיפרנו לילדים בזהירות על האסון. אחרי הלידה הם עוד הספיקו להגיע לבית החולים לבקר את אימם ואת התינוקת. בהתחלה גם אנחנו, ובוודאי שמיכל, לא ידענו כמה זה חמור".

מיכל ז"ל היתה פסיכולוגית קלינית, הייתה פעילה ומוכרת מאוד בנתניה, שבה התגוררה עד לפני כשנה עם משפחתה. לפני כשמונה שנים הקימה מעגל נשים בעירה. המרכז עסק בסיוע לנשים והעצמתן, והיא הייתה אחת הדמויות הבולטות בנתניה ובאזור השרון בעשייה הציבורית והקהילתית. מותה הכה בהלם לא רק את משפחתה ומכריה הרבים, אלא גם את כל מי שהיה עד לפעילותה העצומה.

"היא נולדה כדי לתת", מספרת ורד, הגדולה ממיכל ב-3 שנים. "היא תמיד הייתה רואה את האחר ורק אחר כך את עצמה. היא הייתה אימא מהממת ומסורה ורעיה נפלאה ליוני בעלה. הילדים היו החיים שלה. היא התנדבה מהבוקר עד הערב בנוסף לעבודתה כפסיכולוגית, ותמיד דאגה לערב את הילדים בעשייה ובנתינה. לימדה אותם לראות את השונה והאחר. עכשיו הילדים שלה מתנהגים באצילות ממש כמוה".

מיכל מספרת על גבורתו של גיסה, בעלה של מיכל. "יוני תיפקד מדהים. הוא היה צריך לראות את אשתו במצב כל כך קשה, ובמקביל לשמוח על הילדה החדשה שנולדה להם, להיות שמח עם הילדים הגדולים, ובערב לחזור להיות עם אשתו. תעצומות הנפש שהוא הפגין בשלושת השבועות האלה - אני לא מכירה הרבה אנשים שהיו עומדים בזה".

"כל בית החולים וצוות הפגייה בבית החולים מאיר נרתם לעזור", היא מספרת. "רומי מקבלת מהם כל כך הרבה חום ואהבה. הם מחזיקים אותה ומטפלים בה. רומי תינוקת מהממת והיא דומה למאיה ולאחותי. אני עוד לא מעכלת, אני גם לא רוצה לעכל. אני לא יודעת איך אחיה את החיים שלי בלעדיה, אבל אני יודעת שאני חייבת להיות חזקה בשביל הילדים", אומרת ורד ומספרת שבקרוב תעבור להתגורר באבן-יהודה, סמוך למשפחת אהרונוף. "אני חייבת להיות לידם, לעזור ליוני לגדל את התינוקת, את מאיה ואת עומרי כמו שהבטחתי לאחותי".

אנא קראו תהילים לעילוי נשמתה של המנוחה ולנחמת כל המשפחה:

מזמור ט"ז

(א) מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי קל כִּי חָסִיתִי בָךְ. (ב) אָמַרְתְּ לה' ה' אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ. (ג) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם. (ד) יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי. (ה) ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי. (ו) חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי. (ז) אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי. (ח) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט. (ט) לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח. (י) כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת. (יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח.

מזמור מ"ט

(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. (ב) שִׁמְעוּ זֹאת כָּל הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל יֹשְׁבֵי חָלֶד. (ג) גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן. (ד) פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. (ה) אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי. (ו) לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲו‍ֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי. (ז) הַבֹּטְחִים עַל חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ. (ח) אָח לֹא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ. (ט) וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם. (י) וִיחִי עוֹד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת. (יא) כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם. (יב) קִרְבָּם בָּתֵּימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. (יג) וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. (יד) זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה. (טו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וצירם [וְצוּרָם] לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. (טז) אַךְ אלוקים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה. (יז) אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ. (יח) כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ. (יט) כִּי נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻךָ כִּי תֵיטִיב לָךְ. (כ) תָּבוֹא עַד דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד נֵצַח לֹא יִרְאוּ אוֹר. (כא) אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.