נדר לצדקה אם יזכה לטוס בשמי הארץ, ולבסוף טס במסוק לבית החולים

וְהַדָּגָה (שמות ז', י"ח), מכאן ש'דגה' היינו בין גדולים בין קטנים במשמע, ואף על פי כן, בנדרים הולכים אחר לשון בני אדם (נדרים נ"א:).

בחור אחד שלח את השאלה הבאה לרב יצחק זילברשטיין:

זה זמן רב, שמאוד רציתי לחוות את חוויית הטיסה בשמי הארץ. יום אחד החלטתי לנדור, שאם תסתדר לי טיסה בשמי הארץ בחינם, אתרום סכום מסוים לצדקה.

ובכן, בימי החופש נסעתי לטיול עם חבריי, ובמהלכו, נפלתי בוואדי עמוק ונפצעתי.

מאחר שאמבולנס אינו יכול להגיע לשם, שלחו לי מסוק של מד"א, כדי שיפנה אותי לבית החולים שערי צדק.

במהלך הטיסה, ישבתי במסוק והתייסרתי מכאבים, מחמת השבר ברגלי, ולפתע, כאשר הבטתי ימינה ושמאלה על הנוף המרהיב של ארצנו, נזכרתי פתאום מהנדר שלי - ליתן צדקה במקרה שאזכה לטיסה בשמי הארץ...

שאלתי אפוא היא, האם אני צריך לקיים נדרי לצדקה, לאחר ש'טסתי' בשמי הארץ...?

השיב מו"ר שליט"א:

בשו"ע נאמר (יו"ד סי' רי"ח ס"א): "כל הנודר או נשבע, רואים דברים שבגללם נשבע או נדר, ולומדים מהם לאיזו כוונה נתכוון. והולכים אחר העניין, ולא אחר משמעות הדיבור".

ולכן, גם במקרה שלפנינו עלינו ללכת אחר כוונת הנודר, שבוודאי התכוון לנדור על דעת שיזכה בטיסה כזו שיהנה ממנה, באופן שישב במטוס באופן רגיל, מרווח ונורמאלי, ויצפה מתוך הנאה ונינוחות על הנוף של ארצנו הקדושה, אך לא התכוון לטיסה במצב אליו נקלע - טיסה לבית החולים מתוך סבל וכאבים עזים מחמת הפציעה...

והנה בגמרא בגיטין (פ"ד.) מובא דיון, אודות אדם הנותן לאשתו גט אך מציב בפניה תנאי: 'הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע'..., - האם יש לתנאי כזה תוקף - ואומר רבי יהודה בן תימא (וכך גם נפסק להלכה), שהגט חל, ותנאו של הבעל בטל ומבוטל, משום שבעל שמעמיד בפני אשתו תנאי כזה שאי אפשר לקיימו במציאות, אינו אלא כמפליגה בדברים (כלומר כוונתו לצערה בדברי הבאי). וברי"ף ובתוס' רי"ד הוסיפו, שהוא הדין כשאמר לה הרי זה גיטך על מנת שתפרחי באוויר, (כי זה תנאי שלא שייך ליישמו).

ושואל הגאון רבי יוסף אנגל (בגיליוני הש"ס): הלוא ניתן לפרוח באוויר על ידי כדור פורח (ובימינו גם על ידי מטוס), כפי שמובא במדרש שאלכסנדר מוקדון פרח באוויר? ומתרץ: ב'תנאים' אנו הולכים אחר לשון בני אדם, ואין כוונת הבריות אלא על פריחה של האדם בכוח עצמו, כפריחת עופות השמים (ולא המראה על ידי דבר אחר).

וכעין זה נאמר גם בענייננו - אנו הולכים אחר כוונת הנודר, וכאמור, לא לטיסה כזו התכוון, ולכן אינו מתחייב בעטייה לקיים את נדרו. אבל ראוי שיתרום לעניים סך מסויים, לפי ערך 'קרבן תודה', כהודאה לה' יתברך שהצילו.

לסיכום: הבחור אינו חייב לשלם את הסכום לצדקה, כי לא נדר על דעת טיסה שכזו.

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.