בעל הדירה התקשר לאורח וזעק: "לאן נעלמו הדגים שלי?..."

וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאֹר מֵתָה (שמות ז', כ"א).

בימי בין הזמנים, ראובן קיבל משמעון חבירו את דירתו למשך יומיים בהשאלה, והגיע יחד עם בני משפחתו לשהות בדירה, (לאחר ששמעון בעל הדירה יצא לנפוש בעיר אחרת).

טרם עזיבת משפחת ראובן את הדירה, הבחין אחד הילדים כי באקווריום שבדירה יש 11 דגים, ומתוכם דג אחת מת.

ראובן הוציא את הדג המת, וחשב בליבו - 'כדי להיטיב עם שמעון המארח האדיב, אלך ואקנה לו דג אחר במקום זה שמת'.

וכך עשה. ראובן ניגש לחנות בה מוכרים דגי נוי, חיפש אחר הדג שנראה הכי דומה ללהקת דגים של שמעון, ומצא כזה דג, גדול ויפהפה... ראובן קנה את הדג, והכניסו לאקווריום, מבלי לומר לשמעון דבר.

ראובן ומשפחתו עוזבים את הדירה, ושמעון חוזר אליה, והנה, לא חולפים כמה שעות, ושמעון מתקשר אל ראובן, ושואל מתוך פליאה: "מה קרה לדגים שהיו באקווריום?! במקום 11 נשאר רק אחד...".

וכאן סיפר ראובן לשמעון אודות הדג שקנה עבורו במתנה, וכעת התברר, שהדג היחיד שנותר באקווריום, היה אותו דג גדול שקנה ראובן, ש...פשוט טרף את כל עשרת הדגים הקטנים ממנו!!

עכשיו שמעון תובע מראובן לשלם על הנזק של איבוד עשרת הדגים היקרים שלו. לעומתו טוען ראובן "בתום לב הכנסתי לאקווריום את הדג, ולא התכוונתי כלל להזיק, אלא אדרבה כל כוונתי היתה להיטיב עמך...".

האם ראובן צריך לשלם עבור עשרת הדגים שנטרפו?

תשובה

נאמר במסכת בבא קמא (נ"ו:): "המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו - חייב", דהיינו אם לקח אדם בהמה, אפילו אם אינה שייכת לו, והעמיד אותה בידיים על גבי תבואתו של חבירו, ואכלה הבהמה מהתבואה - חייב המעמיד בתשלום הנזק שעשתה הבהמה. התוספות ביארו שחייב מדין 'שן', והרשב"א ביאר שחייב מדין 'אדם המזיק'.

ולפי דברי הרשב"א, מעמיד הבהמה יהיה חייב אף על מה שאכלה הבהמה ברשות הרבים, מה שאין כן לשיטת התוספות, שהרי בנזקי 'שן' חייבים רק על היזק שנעשה ברשות הניזק, ולא ברשות הרבים. ועל כל פנים במקרה שלפנינו הנזק אירע ברשות הניזק. ויעויין בבית יוסף וברמ"א (בחו"מ שצ"ד-ג'), שלהלכה אנו נוקטים כשיטת הרשב"א, שדינו של המעמיד הוא כאדם המזיק בידיים, ולכן אף בשוגג או אונס חייב, שכן 'אדם מועד לעולם'. ויתכן מאוד שגם אם החיוב הוא מדין 'שן', כאן ישנה פשיעה מצד ראובן בכך שלא בירר שאין מדובר בדג שעלול לאכול את שאר הדגים, ולכן חייב.

(ונוסיף בזה פנינה יקרה: מובא בגמרא בסנהדרין (צ"ח.): "אמר רבי חנינא: אין בן דוד בא, עד שיתבקש דג לחולה ולא יימָּצא", וביאר בספר 'זכרון יעקב' (עמ' רכ"ז) באופן נפלא ביותר - הנה אנו רואים שבכל בעלי החיים, החיות החזקות טורפות את החלשות, אבל מין אינו טורף את בני מינו, ולמשל הזאב טורף את השה, אבל הזאבים אינם טורפים אלו את אלו, אלא חיים יחדיו בשלווה, וכן האריות הנמרים והדובים ושאר בעלי החיים, כולם דורסים וטורפים את בעלי המין השונה מהם, אבל עם בני מינם יש להם שלום זה עם זה. אך יש אחד שיוצא מן הכלל - והוא הדג; בדגים יש טבע משונה, שהדג הגדול והחזק בולע לאלפים דגים קטנים וחלשים.

וממילא, באים חז"ל ואומרים לנו - מתי משיח בן דוד יבוא? - כשבשוק כבר לא יימצא 'דג' - דהיינו כשהתכוּנה היוצאת דופן של הדגים, שרודפים ובולעים את בני מינם, כבר לא תִּמָּצא. ומי הוא אותו 'חולה'? - אלו ישראל, השרויים בצרות; כשאצלם לא תִּמָּצא התכונה הזו של הדגים, כשאיש לא ישנא את רעהו ויבקש ל'בולעו' - אזי יופיע משיח צדקנו!!

ולענייננו נוכל לומר, שאם למדנו שרק אצל הדגים קיים הטבע הזה שאחד אוכל את השני, ממילא קיימת טענה קשה כלפי ראובן - היה עליך לבדוק היטב טרם הכנסת את הדג הגדול לכאן, שאין מדובר בכזה דג שעלול לבלוע את האחרים...).

לסיכום: ראובן צריך לשלם לשמעון את דמי הדגים שנטרפו.

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.