מה עושים עם מתבגרים שמתנתקים ומתרחקים? הטור של הרבנית חגית אמאייב

שאלה לרבנית, אני מתוסכלת מאוד מההתמודדות עם ילדי המתבגרים. ממש קשה לי עם זה שהם מרוחקים ממני, לא משתפים במה שעובר עליהם, וכשאני כבר מנסה להוציא מהם מה עובר עליהם, זה גורר מריבות ומלחמות. אני ממש פגועה מהם, וכבר לא יודעת מה לעשות עם מה שקורה אצלנו בבית. אני ממש זקוקה לעזרה בהתמודדות מולם. מה את מציעה לי לעשות?

* * *

שלום לך אמא יקרה,

אני קוראת את השורות שאת כותבת ורואה דרכן את הקושי הגדול שאת חווה. כידוע, גיל ההתבגרות מזמן אתגרים רבים לילדים ולהורים כאחד.

על מנת לצלוח את האתגרים שמזמנים החיים לצד ילדי גיל העשרה, עלינו לדעת שבשלב זה של חייהם, הם מצד אחד זקוקים לכמה שפחות לחץ ו"הצקות" מצד הוריהם, קרי, למרחב מאוורר יותר, ומצד שני – לפינה חמה ואוהבת בה ניתן למצוא אוזן קשבת וכתף תומכת בכל מצב.

גיל ההתבגרות טומן בחובו מערבולות רגשיות גדולות ומסעירות ביותר. ילדינו לא בדיוק מבינים מה עובר עליהם, ולעיתים אף מרגישים חסרי אונים. הם מבולבלים מול סוגיות חיים מעיקות וגדולות, ולא יודעים מה נכון ומה לא נכון, מה אמת ומה שקר, מי אוהב ומי אויב. כאמור, זהו שלב מתמשך, שיש בו פוטנציאל נפיץ ביותר למחלוקות ומרד. בשלב זה הילד עשוי בקלות להתבלבל, ולהפוך את הוריו האוהבים לאויביו הגדולים ביותר, בעיקר כשהורים רבים מדי פועלים בצורה שרירותית ולא מודרכת, מה שמוביל לאנדרלמוסיה מתמשכת.

כדי להוביל את ילדינו למקומות טובים ונכונים, עלינו לקבל הדרכה והכוונה נכונה, כדי לא להיגרר למקום המסחרר הזה.

עם תחילת גיל ההתבגרות, מתחזק הצורך הבסיסי להסיר את התלות מההורים. מתחיל שלב של ניסוי וטעייה, שמטרתו הסופית היא גיבוש של זהות עצמית בוגרת.

מכיוון שהמתבגר לא יודע איך להכיל את שלל השינויים הפיזיים, הרגשיים והרוחניים שמתחוללים בגופו ובנפשו, הוא מתרחק מעצמו, ולרוב גם מהוריו, ומתפתחת תלות והשפעה גדולה ומכריעה ביותר בחברה בכלל, ובמעמדו האישי-חברתי בפרט.

בכדי שילדינו יצלחו את השלב הטבעי המטלטל הזה, חשוב שאנו, ההורים, נגלה אחריות, סבלנות וסובלנות. רק כך נוכל להיות להם למורי דרך מאירים ויציבים, בתוך מציאות חייהם הסוחפת.

פעמים רבות המתבגר מפרש את דאגת הוריו כהתערבות בלתי הולמת בחייו, מה שמביא אותו להתרחק, להתנתק או להגיב בתוקפנות בלתי נשלטת. כאשר אנו, ההורים, נגררים לתוך המערבולת הרגשית והנפשית בה הוא נמצא, אין באפשרותנו לעזור לו כהוא זה.

הדרך היחידה לסייע לילד היא על ידי שאנו לומדים לעבוד על מידותינו כראוי, אף לנוכח התהפוכות המתחוללות כל העת בתוך ביתנו, ועל ידי שאנחנו נשארים יציבים ברוחנו ואיתנים בדעתנו לא להישאב לתוך עוד סערה, שכן לא אחת מוצא עצמו ההורה מגיב ומתערבב כמו ילד.

יש לדעת שהמתבגר זקוק להורה יציב, מכוון, מכיל, תומך ומעודד שיודע לנשום עמוק ולהאיר לו את הדרך. אז להלן מספר טיפים חשובים:

1. הנטייה הטבעית שלנו היא לנסות להראות לילדינו את ה"דרך הנכונה" כפי שהיא מצטיירת בעינינו. העניין הוא שלכל ילד יש דרך חיים ייחודית משלו, והוא לא מעוניין לשמוע מאחרים מה נכון לו. הוא רוצה שנעזור לו לגלות את עצמו בדרכו שלו, ועל כך הורונו חז"ל: "חנוך לנער עפ"י דרכו".

2. כל ילד צריך מולו הורה סמכותי, שיודע לקרוא את המפה נכון. אנשים רבים מתבלבלים לחשוב שלהיות סמכותי זה להיות כמה שיותר תקיף. אולם סמכותיות אמיתית לא אמורה לעורר מלחמות או מרד, אלא בדיוק ההיפך הוא הנכון, סמכותיות נכונה מעוררת יראת כבוד.

הורה סמכותי הוא הורה שיודע להציב גבולות ברורים בלי לצעוק אותם, וגם בלי לגמגם אותם. על מנת להבין את העניין ניקח לדוגמא רופא מומחה. כשמגיעים לרופא לקבלת עזרה, הוא לא צועק על הפציינט שלו שעליו לקחת את התרופה. הוא גם לא מתחנן בפניו שיעשה כן. הוא פשוט מגדיר בצורה סמכותית וברורה שיש דרך שמביאה להחלמה ולבריאות איתנה, בעוד שהדרך ההופכית עשויה להביא לצער ומכאוב.

3. גם מתבגרים זקוקים לגבולות, אולם לא באופן כפוי. כלומר את הגבולות בגילאים אלו ניתן להציב על ידי נתינת אמון והעברת אחריות אישית.

לדוגמא: "אני יודעת ש"כולם" הולכים באופן הזה, אבל אני סומכת עליך שכאשר אתה רואה דברים שנוגדים למוסר, להיגיון או לרצון השם, אתה תעשה כל שביכולתך כדי לא לקחת בכך חלק, למרות כל הקושי שבדבר. אני מאמינה בך ויודעת שגם כשקשה לך, אתה מסוגל!".

וכאמור עלינו להאמין באמת ובתמים, שאם הקב"ה נתן לילד את הניסיון, זה אך ורק כי הוא יכול לעמוד בו! וגם אם הוא טועה ונופל שוב ושוב, עלינו להמשיך ולהאמין בו וביכולותיו ולעזור לו לראות את כל הטוב שבו.

4. בתוך כל מתבגר מתחולל מאבק פנימי עצום בין טוב לרע, בין נכון ולא נכון, בין חיי החברה לבין הצורך בקרבת הוריו.

כדי לסייע לילדינו למצוא תמיד את הדרך הביתה, עלינו לצאת מהמלחמות נגדו. כל ביקורת, שיפוטיות, תקיפות וכו' מול המתבגר תביא אותו לדחות אותנו ולהיסגר בפנינו. ובנוסף, אל לנו לחשוב שמבינים אנו את המקום בו אוחז ילדינו, כי באמת איננו מבינים דבר וחצי דבר ממה שעובר עליו ובתוכו.

הדבר היחיד המוטל עלינו זה ללמוד כיצד לעזור לילד להוציא מתוכו את הפוטנציאל העצום הקיים בו. אני ממליצה לכל הורה שרוצה לסייע לילדיו להגיע למקום טוב ובריא, לקבל הנחיית הורים מקצועית בכל שלב.

5. דוגמא אישית היא המתכון הבטוח ביותר להשפעה על ילדינו. אם נזכה לשמש להם דוגמא אישית ראויה ובריאה, יהיה להם קל יותר לחפש ולבחור בטוב ובאמת, מאשר להיסחף למקומות ולמצבים לא רצויים.

6. גם אם השתדלנו כמיטב יכולתנו לעבוד על מידותינו, לדבר עם ילדינו בצורה המכבדת ביותר, לקבל הכוונה מקצועית, להסיר ביקורת ושיפוטיות, לשמש דוגמא אישית ראויה ככל האפשר, ולאהוב ללא תנאים, כעת עלינו לשאת תפילה מעומק הלב לקב"ה שיזכנו שהגם ששגינו, טעינו, נפלנו, נגררנו, התבלבלנו וסטינו מהדרך הרצויה, יעלו לפניו השתדלותנו ורצונותינו הטובים, וישפיעו עלינו ועל ילדינו שפע ברכה, הצלחה, דעת נכונה וסיעתא דישמיא גדולה, בדרך האמת לעצמנו... ובדרכנו אליו.

"והבא להיטהר מסייעין אותו!"

ברכה והצלחה בכל מכל כל,

חגית אמאייב

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל  shimonb@htv.co.il

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.