חדשות בארץ
רחלי פרנקל בנאום מרגש על אחדות: "אם נחלוק בהווה את הצער, נחווה שמחה בעתיד"
אחרי שעברתי חוויה כזו – אני יודעת: מי שהרגיש את החיבוק האמיתי שהעם הזה מסוגל לתת, לא יכול להיות ציני יותר. התלמוד מלמד אותנו שאם נחלוק כאב זה עם זה – נוכל גם לחלוק יחד בעתיד שמחה וגאולה. זה כל הסיפור. צער משותף, אכפתיות, ניסיון להכניס לתוך חיי היומיום שלנו את החיבור בינינו
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם ג' סיון התשע"ז |עודכן
שלושת הנערים הי"ד (צילום מסך)
אלפי יהודים מכל רחבי העולם התכנסו השבוע ב'יום ירושלים' בבנייני האומה, ושמעו את נאומה המרגש של רחלי פרנקל, אימו של נפתלי ז"ל - שאת מקצתו תיארה סיוון רהב מאיר, בטור הקבוע שלה ב'ידיעות אחרונות'. "כשהבנים שלנו נחטפו, שמענו אנשים אומרים לנו, בתוך כל הצער: 'קרה לנו נס'".
הנס שעליו דיברה פרנקל הוא האחדות של עם ישראל באותם ימים. "לראשונה אנשים מכל הסוגים, גם יהודים שלא שייכים לשום קהילה – התאחדו. הגיעו, התפללו, דאגו. והם המשיכו ואמרו לנו: 'שאלנו את הזקנים בקהילה, ואף אחד לא זכר דבר דומה חוץ מפעם אחת – בדיוק לפני 50 שנה'.
"כן, הייתה כבר פעם אחת כזו, דרמטית יותר, בשנת 67' – שבה כל העולם היהודי היה באמת יחד. גם אז זה קרה מתוך אסון, מתוך מלחמה, אבל הקסם הזה אפשרי. ואחרי שקורה לך נס כזה, קורה לך דבר נורא: אתה מאבד את היכולת הנפלאה והנוחה להיות ציני".
רחלי פרנקל
פרנקל ממשיכה ומספרת כי בהלוויה של שלושת הבנים, השתתפו מאה אלף איש, "ומיליוני לבבות נוספים היו איתנו. ואחרי שעברתי חוויה כזו – אני יודעת: מי שהרגיש את החיבוק האמיתי שהעם הזה מסוגל לתת, לא יכול להיות ציני יותר. התלמוד מלמד אותנו שאם נחלוק כאב זה עם זה – נוכל גם לחלוק יחד בעתיד שמחה וגאולה. זה כל הסיפור. צער משותף, אכפתיות, ניסיון להכניס לתוך חיי היומיום שלנו את החיבור בינינו".
"בעודנו מדברים הוא קלט פתאום מי אנחנו, ונורא התרגש"
בסיום דבריה מספרת פרנקל על שביל אחד מיוחד, שנקרא 'שביל ישראל'. "יש אנשים שמכונים 'המלאכים' של השביל, ואפשר להתארח אצלם ולנוח במהלך ההליכה", היא מספרת. "המשפחה שלנו רשומה במאגר המתנדבים הזה, ויום אחד הגיע אלינו בחור צעיר בשם יעקב. הוא הלך באותו יום 30 קילומטר, ואחרי שהתקלח, אכל ונח – הוא התחיל לספר על עצמו. הוא חייל בודד מקליבלנד, ולא היה לו מושג על איזו משפחה הוא נחת. שאלנו איפה הוא היה ב'צוק איתן', והוא ענה 'בעזה'. ואיפה היית ב'שובו אחים', והוא ענה: 'בחברון, חיפשתי את הנערים'.
"בעודנו מדברים הוא קלט פתאום מי אנחנו, ונורא התרגש. הוא אמר לנו: 'אתם יודעים, אני רוצה לומר לכם שתדעו, אני חיפשתי את הבן שלכם ממש כאילו אני מחפש את אח שלי'. אמרתי לו: 'ברור לגמרי יעקב. עשית את זה כי הוא באמת אח שלך'.
"אז תסלחו לי שאני נרגשת לראות אתכם בארץ, ותסלחו לי אם הדיבורים שלי על אחדות – נשמעים לכם כמו קלישאות, אבל אני פשוט הרגשתי את זה על בשרי. החיבור בינינו אמיתי. אפשר להפוך אותו לאמיתי".