הרגע ששינה את חיי: "מה את עושה, ילדונת? חזרי הביתה, חזרי לאבא!"

על אותו רגע – מני רבים בחיי החילוניים, יכולה אני לספר ולצייר לעיניכם. רגע שאף אחד לא יבין.

פשוט כך:
עומדת, מסוחררת, בתוך מוזיקה רועשת מחרישת אזניים, בין אלפי בני נוער בדיוק כמותי, המבקשים ריגוש ושכחה, הנאה וחיי העולם. עומדת – והרגליים מסרבות לרקוד. הגוף מסרב לזוז. עומדת דום, והעיניים נישאות אי שם לחלל האוויר. והנשמה מדברת אלי, ואני שומעת כל מילה: "שיר, שיר, מה את עושה, ילדונת? חזרי הביתה. חזרי לאבא. מה לך ולמקומות האלו? חזרי הביתה!".

אני מנסה להמשיך, מנסה להתעלם, מנסה להתכחש – אבל הקול הזה מפעפע בראשי, בליבי ובנפשי. קול שטרם שמעתי כמותו.

חוזרת הביתה, 6:00 בבוקר, השמש כבר הפציעה.
מנסה לנוח, ואיני מצליחה.
נזכרת, חושבת, מה היה שם? מה קרה כך פתאום? מה נשתנה?

נזכרת, והרגע הזה, ששינה את חיי, מגיע – לפתע פתאום העיניים נוצצות, ודמעות חמות זולגות על לחיי. אבא, האם אתה כאן?
האם אתה רוצה אותי לידך, וקורא לי מתוך החושך? 
את התמונה הבאה לא אשכח כל חיי:
לילה ללא שינה, מחפשת עמוק בארון, מוציאה ומאבקת, בטוחה שלא לחינם שמרתי אותו לפני חודשים – הספר "משיבת נפש". נשאבת לתוך עולם שלא הכרתי בחיי, נכנסת לתוך חיי טוהר וקרבת אלוקים.

* * *

היום, אחרי 10 שנים כמעט ---
נשואה + 4, בתלמודי תורה ופיאות, בעל אברך ובית המושתת על אדני התורה.
מדקלמת לכל מי שרוצה לשמוע, וגם למי שלא – ה' הצילני. ה' קרבני. ה' שלף אותי מחיי ריקנות והבל לתוך עולם מושלם של תורה ושלוות הנפש. ה' זיכני לדורות ולדורי דורות.

אסירת תודה אני לבורא העולם, שזיכני ללכת אחרי הקול הפנימי שקרא לי לחזור, ועל הכוח שנתן לי להתמודד ולשוב הביתה, נגד כולם, עם כוחות הנפש שהטביע בתוכי.

אחים יקרים, אהובים, בני ה' יתברך, בכל יום ובכל רגע ניתן – ללא עוררין - לשמוע את קולו של אבא בשמים. קורא. מתחנן. מבקש.
שובו, בני אהובי! שובו וחדלו! שמחו אותי, אל תכאיבו לי. חיים טובים אני מתכנן עבורכם, מחכה בסבלנות ליום שבו תחזרו. חיי תורה וקדושה, חיי טהרה ושמחה. נסו, אל תשללו.

שובו, ואתן את ידי ואמשוך אתכם אלי. רק שובו.

שירה מלמד

גם אתם אוצרים רגע ששינה את חייכם? שתפו איתנו, ואולי הטור שתכתבו יפורסם באתר הידברות. אנא שלחו באורך 400 עד 1,000 מילה למייל  debi@htv.co.il