אל תרחמו, תזרמו, אל תתרחקו: כך תתנהלו מול מאותגרי פוריות

עלינו לטבריה עיר הקודש, לקברו של רבי מאיר בעל הנס זיע"א. לאחר תפילה קולחת ומלאת דמעות יצאתי אל מחוץ לציון וחיכיתי לבעלי היקר במרפסת החולשת על הכנרת וסביבתה. למולי נגלה יפי הטבע: הגלים מתגלגלים להם לאיטם, העצים נעים מצד לצד והעלים נוגעים זה בזה בקצב הרוח הנעימה שליטפה את פני.
פתאום הבחנתי בציפור קטנה שנחתה לה על כבל חשמל, צייצה וקיפצה לעץ הקרוב. אז עלתה בי המחשבה על השלווה והנחת שהשם נסך בטבע. הציפור איננה דואגת אם תצליח להיפקד ומתי... היא זורמת עם חייה כמו הגלים.
הסתובבתי לאחור, ושוב תקתקה בי תחושת הזמן. חזרה למרוץ החיים, אנשים רצים, ממהרים, קוראים בקול. ואני עומדת דוממה בין הטבע וביניהם, רוצה להיות שלווה ושלמה כמו הטבע, אך המציאות טופחת על פניי ומודיעה, השעון הביולוגי שלך ממשיך לרוץ, העגלה נוסעת אין עצור.
לפעמים אני חושבת שאם הייתי חיה על אי בודד, ההתמודדות הייתה קלה יותר, אך זה לא המצב.
על כן בפעם הזו אני מעוניינת למען את הטור לאנשים הנמצאים בסביבתנו הקרובה, כדי שידעו כיצד לנהוג עמנו, מאותגרי הפוריות. ואלו הכללים:

כלל 1
זרמו איתנו בשיחה. יש מגוון נושאים שניתן לדבר עליהם: דברי תורה, אקטואליה, עבודה, מתכונים ועוד. ניתן לדבר על ילדים, אך אין צורך לרדת לפרטים קטנים, להתעמק בנושא או לשאול את דעתנו. כאשר אתם מדברים איתנו במבוכה, אנו חשים זאת ומגיבים במבוכה ובחוסר טבעיות.

כלל 2
אל תרחמו עלינו, אנחנו לא לבד. יש לנו את אבא שבשמיים והוא דואג לנו בצורה מושלמת. המבטים המרחמים פשוט מקטינים אותנו ונותנים לנו להרגיש מסכנים. דעו, שכשהשם נותן ניסיון כזה הוא דואג לשמח אותנו בדברים אחרים, כמו בזוגיות טובה, פרנסה טובה ועוד.

כלל 3
אל תתרחקו מאיתנו או תנתקו קשר, זה כואב ופוגע. הבדידות היא חלק נכבד מההתמודדות עם ניסיון הפוריות, והקרבה שלכם נותנת לנו כוחות. במידה ואנו מתרחקים, תנו לנו מרחב וזמן, אך אל תוותרו עלינו.

כלל 4
אל תביכו אותנו ברבים. אם אתם מעוניינים לתת ברכה, עצה או סגולה – עשו זאת בפרטיות. בנוסף, אל תשאלו אותנו שאלות אישיות על טיפולים או הריון. יתכן שסתם עלינו במשקל מהטיפולים, וזה כואב כפליים. במידה ונרצה – נשתף אתכם.

כלל 5
אם אתם קרובים אלינו, והתבשרתם על מישהו שזכה להיפקד, אל תסתירו מאיתנו. ספרו לנו ביחידות למניעת קבלת הבשורה בפומבי. זה יקל עלינו.

כלל 6
בשבתות ובחגים, כאשר באים אורחים, ספרו לנו כבדרך אגב לפני שאנו מגיעים, כדי שנוכל להתכונן נפשית למפגש. בנוסף, אם החלטנו שלא להגיע לבקר, סיבותינו עמנו. אל תשדלו אותנו להגיע כדי שלא נצטרך לחשוב על תירוץ או חלילה לשקר.

בנות יקרות, השתדלתי לרשום נקודות המשותפות לכולנו בהתמודדות מול הסביבה, אף על פי שידוע שכל אחת חווה את הדברים באופן שונה. במידה והחסרתי, תוכלו להוסיף בהערות למטה.

ואתם, המשפחה והחברים, דעו שאנו יודעות שיש לכם כוונה טובה, ושגם אתם נבוכים מהמצב. זכרו שאנו אוהבות אתכם, גם אם קצת התרחקנו.

היום, אחרי שנים של האשמה עצמית, הבנתי שהסיבה לחוסר הנעימות אינה תלויה רק בי, אלא גם בסביבה. אני מאמינה שכאשר יש קצר בתקשורת בינינו לבין הסביבה, יש לדבר על זה בפתיחות, כדי שלא ייווצרו משקעים וכעסים שנובעים מחוסר הבנה.

ומה לגבי הטבע?
בטבע לכל דבר יש הזמן שלו, וכך גם אצלנו.
וכפי שכתוב בספר קהלת ג':
"לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם".
לכל רצון שלנו יש הזמן הראוי לו להתגשם.
"עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת... עֵת לִבְכּוֹת, וְעֵת לִשְׂחוֹק... עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם..."
"אֶת-הַכֹּל עָשָׂה, יָפֶה בְעִתּוֹ; גַּם אֶת-הָעֹלָם, נָתַן בְּלִבָּם--מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא-יִמְצָא הָאָדָם אֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר-עָשָׂה הָאֱלֹהִים, מֵרֹאשׁ וְעַד-סוֹף".
הקב"ה עושה בצורה מושלמת כל דבר בעיתו, אך האדם שחי בעולם, מלשון העלם, לא רואה את התמונה המלאה מראש ועד סוף, ולכן לא מבחין בכך.

ולגבי השלום, אין כלי המחזיק שפע יותר מהשלום. שלום פנימי, מלשון שלמות (לא מושלמות) כלפי עצמנו, ושלום חיצוני כלפי הסובבים אותנו.

ונסיים בברכת עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל ואמרו אמן.
אוהבת,
אני