הטור של אורטל קפטן: "אמא, זכיתי לתת לך מתנה"

מתכונים חלביים, הכנות ובישולים לקראת החג המיוחד הזה, הנקרא בפי חכמינו "חג מתן תורה". נתעלם לרגע מהדברים הנלווים לחג, אך לא העיקריים שבו, כגון מתכוני החג שרק כדי להכין את כולם, גם 49 ימים לא יספיקו. אבל אולי נתמקד בעיקר – בעיצומו של היום.

ישנה שאלה מפורסמת בגמרא אודות שכרה של האישה, אשר אינה מצווה בלימוד התורה, ומשום כך, גם אם היא אכן לומדת תורה, שכרה אינו דומה לזה של הגבר המצווה בכך.

אם כן, "נשים במאי קא זכיין?", במה הן זוכות אם לא בשכר לימוד התורה? ומשיבה הגמרא: בכך ששולחות את בעליהן וילדיהן ללמוד תורה, וממתינות להם שישובו.

"אמא, נתתי לך מתנה נצחית"

לפני כשבועיים זכיתי להשתתף במסיבת סיום פרק "המניח" במסכת בבא מציעא בתלמוד התורה בו לומד בני, ובו השתתפה הכיתה במבחן פומבי על החומר הנלמד. השעה הייתה 21:00 בערב. הרבנים החשובים תפסו את מקומם בשולחן הכבוד. מולם התלמידים ילדי כיתה ו', לחוצים, מתוחים ודרוכים.

אודה על האמת ואומר שגם אני הייתי בלחץ. אני לא יודעת למה, אבל זה כנראה טבעי לחלוטין.

בשלב הראשון החלו הברכות, וזמן קצר לאחר מכן החל שלב השאלות למתמודדים, כשבתוכם בני. השאלה החמישית נשאלה לבני. היא הייתה מורכבת, ואני מוכרחה להודות שאפילו לא הבנתי את השאלה, אך הסתפקתי בתשובת הרב: "עידו, תשובה מצוינת!", ובמחיאות הכפיים שנשמעו ברקע.

כך היה בכל הסבבים, עד לסיומו של הערב.

כשיצאנו מהאולם, ניגש אלי עידו בני ואמר לי את המילים הבאות: "אמא, יש לי שמחה גדולה מאוד היום. זכיתי לתת לך מתנה, ולא סתם מתנה, אלא מתנה נצחית". "למה אתה מתכוון?", שאלתי אותו.

"זכיתי לקיים את דברי הגמרא שאומרת: "נשים במאי קא זכיין?, בכך ששולחות את בעליהן וילדיהן ללמוד תורה." את שלחת אותי ללמוד תורה, והעמל שלי הוא בעצם שלך".

לרגע הרגשתי כמו רחל, אשתו של רבי עקיבא, שאמר לתלמידיו: "שלי ושלכם שלה הוא", אבל מהר מאוד חזרתי לפרופורציות. חיבקתי אותו ואמרתי: "כולנו זכינו במתנה הגדולה ביותר, שההנאה ממנה נצחית ולא רגעית – התורה הקדושה!".

כשהגענו הביתה, רגע לפני עצימת העיניים לשינה טובה ומתוקה מיום גדוש ועמוס, שחזרתי את המעמד בו זכיתי להשתתף. לכאורה מעמד פשוט. סה"כ מבחן פומבי. אך גודל הסיפוק שעטף אותי מעצם העובדה על הזכות שנפלה בחלקו של כל יהודי ויהודי לשלוח את ילדיו ללמוד דרך ארץ, מוסר, הלכה, לקבל יראת שמיים, בפרט בדור שהצימאון בו הוא כל כך גדול, וההרס הרחובי כותש מבלי להבחין בין טוב לרע. דווקא בימים טרופים אלו יושבים ילדים טהורים וזכים, ועוסקים במתנה הגדולה שנתן לנו הקב"ה ובמצוות היקרות מפז, "ואהבת לרעך כמוך", "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך", "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך". ממש בבחינת מקיימי העולם.

על חג השבועות אמר רבי יוסי: "אילולא אותו היום שניתנה בו תורה לעם ישראל, כמה יוסי יש בשוק".

יש הרבה אנשים ששמם עונה לשם יוסי. מה הפך את רבי יוסי לאדם אחר? לאדם עם מידות אצילות ונעלות? – אותו היום שבו ניתנה התורה לעם ישראל!

התורה משנה ומעצבת את רוחו ומידותיו של האדם. בית שבו הבעל והאישה לומדים בקביעות הוא בית אחר  לחלוטין. יותר רגוע, יותר סבלני, יותר מכיל, ובעיקר מושתת על אדני יסוד ערכיים ומוסריים.

קיבלנו מתנה, ובכל שנה אנו עושים מסיבה, מעין חגיגת יום הנישואין עם הקב"ה על המתנה האדירה שנתן לנו. יכול היה הוא לתת אותה לכל אחת מאומות העולם.

מאה וחמישים אומות יכלו לקבל את התורה, אך הקב"ה החליט ובחר בעם ישראל.

"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו".

זכינו לקבל את התורה במעמד הר סיני, אך לא פחות מכך אנו זוכים לקיימה רגע-רגע, שעה-שעה.

יהי רצון שנזכה לקיים את התורה מתוך שמחה, אהבה ורצון עז לעשות נחת רוח לאבינו שבשמיים.