סובלים מדיכאון או חרדה? יש סיכוי טוב שאתם פשוט לא זזים מספיק

כולם יודעים לדקלם שהתעמלות טובה לבריאות הגוף. האמת על הקשר בין פעילות גופנית לבריאות הנפש, עם זאת, מוכרת הרבה פחות.

מחקר שנערך לאחרונה בהולנד ניסה לכמת במדויק את השפעת מידת הפעילות הגופנית של בני אדם והנטיות שלהם ללקות בדיכאון או חרדה. המחקר בדק שלושה פרמטרים: ספורט (כלומר – פעילות גופנית מכוונת, כמו ריצה או פילאטיס), פעילות גופנית כללית (תזוזה שהיא חלק מחיי היומיום: הליכה לעבודה, עליה במדרגות...) וכן אורך הזמן שהמשתתפים במחקר בילו בישיבה.

במחקר השתתפו 2981 מבוגרים בגיל 18 עד 65 שסבלו מסימפטומים של דיכאון וחרדה. קבוצת בקרה מקבילה לא סבלה מכל הפרעות חרדה או דיכאון. החוקרים ווידאו שלא לכלול במחקר אנשים הסובלים מפסיכוזות, התמכרויות קשות א בעיות אחרות מלבד דיכאון וחרדה למיניהם. המשתתפים במחקר נבדקו אחרי שנתיים, אחרי ארבע שנים, ולבסוף אחרי שש שנים.

המסקנות: אנשים עם דיכאון וחרדה מתעמלים פחות באופן מכוון וכן זזים פחות המהלך פעילויות היומיום הרגילות שלהם. אבל בהשוואה בין שלושת הגורמים שבדקו החוקרים הסתבר כי תזוזה מעטה יותר במשך היום ושעות ישיבה רבות היו פחות משמעותיות בחומרת הדיכאון או החרדה או תכיפות הסימפטומים. מה שהיה משמעותי הוא הספורט – העובדה שאנשים אלה כמעט ולא השתתפו בפעילות גופנית יזומה כמו שיעור התעמלות או ריצה.

"עם הזמן, מנראה שמתקיימת מערכת יחסים דו כיוונית בין בעיות נפשיות ורמת פעילות גופנית נמוכה יותר, במיוחד השתתפות מעטה בספורט", כותבים החוקרים. כלומר, ככל שהפעילות הגופנית מעטה יותר, סימפטומים רבים יותר של דיכאון וחרדה מתפתחים. וככל שהאדם חרד או מדוכא יותר – הוא ממעט עוד יותר בפעילות גופנית. המפתח עבור פציינטים רבים, כך מסקנת המחקר, היא לפרוץ את מעגל הקסמים הזה. מתחילים להרגיש ניצנים ראשונים של חרדה או דכדוך יתר? קדימה, נעלו נעלי ספורט וצאו לחדר כושר!