"הרב כבר לא מקבל אנשים. אבל הוא עושה סיום מסכת, ובדיוק חסרים לו שני אנשים..."

אנחנו גרים בבני ברק עיר הקודש.

לפני מספר שבועות התכוננו לאירוע בר המצווה של בננו היקר. ימים ספורים לפני בר המצווה, לקחתי את בני להתברך אצל גדולי ישראל.

בדרך לאחד מגדולי ישראל חשבתי לנסות להגיע גם לרב חיים קנייבסקי שליט"א. למעשה, מספר שבועות לפני כן התקשרתי כדי לקבוע פגישה עם הרב קנייבסקי, אבל נמסר לי שרק בד' באייר תשע"ז ניתן יהיה לקבוע תור. וכשהתקשרתי באותו יום, נמסר לי שעד להודעה חדשה הרב קנייבסקי שליט"א לא מקבל ציבור לברכות וכו'.

בכל זאת, כשהגענו לאזור, אמרתי שאנסה – אולי לברכה לבר מצוה כן אוכל להתקבל?

הגעתי, וגיליתי עוד אדם שכנראה חשב כמוני. הוא כבר חכה זמן רב, וכמעט התייאש. בשלב מסוים ירדנו למטה, בהבנה שלא נצליח להתקבל אצל הרב. לפתע נפתחה הדלת רצתי עם הילד בחזרה למעלה. עמד שם בחור ואמר לנו שאין סיכוי שנתקבל לברכה אצל הרב, כי הרב לא "מקבל". אבל הוא המשיך ואמר, שכיוון שהרב עושה כעת "סיום" של סדר "זרעים", וחסרים לו שני אנשים להשלים למניין – אנו רשאים להיכנס.

אורו עינינו, שמחנו והתרגשנו כאחד. מי יכול היה לבקש מתנה גדולה מזו לנער בר המצווה? בבית היו מקורבי הרב – נכדים, נכדות, בנים ובנות, ואנחנו. הרב עשה סיום, אמר קדיש, שתה מהיין, וב"ה גם אנחנו זכינו לשתות.

הרב ברך את בני היקר, ואז פניתי שוב לרב ובקשתי ממנו אם יוכל לברכו שיהיה תלמיד חכם וצדיק. הרב פנה אלי ואמר: "אתה רוצה שיהיה תלמיד חכם? אם תלמד איתו, הוא יהיה תלמיד חכם!". הבנתי שהרב התכוון, 'אני יכול לברך, אבל זה לא מספיק. העיקר זו השתדלות בעניין. אין קיצורי דרך'.

תהיתי, לאחר ביקור מפתיע זה אצל הרב, מה הייתה לנו הזכות באותו היום, שהצלחנו ככה להיכנס אל הרב?

כמובן, אנחנו לא יודעים חשבונות שמים. אבל להתבונן, אולי, אפשר...

בדרך ההגעה לרב, ראינו יהודי מבוגר שמחפש טרמפ. לקחנו אותו וקדמנו אותו ב"ה בעוד מספר רחובות. לאחר מכן, בהמשך הדרך, ראיתי יהודי מבוגר שצועד. הוא לא עצר, ולא חיפש או ביקש טרמפ, אבל אני חשבתי לעצמי – גם ככה אני נוסע לכיוון רחוב רשב"ם, אולי זה יועיל לו אם אציע לו טרמפ. והוא אכן הסכים, ושמח. לדעתי, אולי מעשה זה עזר לי, וכיוון שלא היה צד שאני אציע לאותו יהודי טרמפ, אלא עשיתי זאת לפנים משורת הדין – כך גם משמים התנהגו עמי לפנים משורת הדין. התקבלתי לברכה אצל הרב קנייבסקי שליט"א, ועוד בסיום "מסכת", כשהרב כבר שבועות לא מקבל אף אחד ולא היה צד שיקבל...

עוד בילדותי, זכורני שגדלתי במשפחה דלת אמצעים, ולא היה לנו רכב. ומי שהיה עושה טובה לאבי ז"ל ומסיע אותו – אבי היה מוקיר לו טובה מאוד על כך, ואף היה נותן מתנה לאותו יהודי שעזר לו. כך שכעת, כשיש לי רכב, אני מרגיש את האנשים הללו. לעתים חם מידי, או קר ויורד גשם, או שישנם אנשים מבוגרים בחוץ. תמיד אני משתדל לנסות לעשות עמם חסד ולעזור, כיוון שהשם השפיע עלי רכב להיות בבחינת "תן לו משלו שאתה ושלך שלו". כששאלתי פעם את הרב ראובן עקביאן אם לקנות רכב שעשיתי לו בדיקה לפני קניה, הוא ענה לי: אם תתכוון שברכב זה אתה תעשה חסדים – תהיה לך סייעתא דשמיא. וכך עשיתי, וב"ה, הרכב היה מצוין.

יש לי שכן שאמר לי פעם, שלפעמים בשימת לב קטנה אתה יכול לעשות הרבה חסדים "על הדרך", ולהרוויח הרבה מצוות. אתה נוסע כבר לאותו כיוון, והיום יום חם – תציע לשכן לקחת אותו. אדם שאתה יודע שהוא זקוק לעבודה, לדירה, למילה טובה – תציע לו משהו ששמעת עליו. תחייך לשכן.

"תחשוב חסד – תזכה בחסד".

שנאמר: "תורה – תחילתה חסד, וסופה חסד".