פורצים את הגבולות ברשות ההורים: כך תתנהלו עם הילדים בחופש

אנו נמצאים בפתחה של חופשת הקיץ במערכת החינוך ו"בין הזמנים" בישיבות. החופש מלימודים מזמן לנו, כהורים, אתגרים לא מעטים, שעיקרם מציאת איזון הולם בין הרצון הטבעי להתפרקות מהלחצים אחרי שנה של לימודים ומסגרת, והצורך לשמור על סדר יום הגיוני ומסגרת ראויה.

אחת הבעיות בהן מתלבטים ההורים – איך ממלאים בתוכן את החופשה, שהילדים לא ישתעממו – מחד, ושלא יפרצו יותר מידי את הגבולות, מאידך.

אין ספק שתקופת החופש יכולה לעבור בשלום, לחזק את יחסי אבות ובנים וקשרי המשפחה, אם ההורים יצליחו לתכנן מראש סדר יום ידוע מראש, קבוע ליום-יום, או צפי להתרחשויות מיוחדות, כמו: טיול, נסיעה מחוץ לעיר, השתתפות בשמחה משפחתית וכו'.

החופש זה זמן שההורים, בלית ברירה, גמישים יותר, מה שמהווה מדרון חלקלק ליותר מאבקי כוחות בין ההורים לילדים. עם זאת, חשוב לשמור על המסגרת. לדוגמא: הילד רוצה לישון מאוחר ולקום מאוחר יותר מהרגיל. האם זה טוב או לא טוב? התשובה היא: החברה סביבו, החברים שלו. כי אם אנחנו נלחיץ אותו לקום מוקדם בבוקר כמו בימים בהם מתקיימים לימודים, כאשר שאר החברים שלו קמים קצת יותר מאוחר, הוא יסבול מתחושה של לחץ, כי הוא ישווה את עצמו לחברים שלו. אם בישיבה הוא רגיל לקום ב-06:30, והחברים בחופש קמים בסביבות 07:00 או 07:30 וכדומה, ואף קצת יותר מאוחר, הדבר עדיין לא מעיד על תחילת תהליך של בן סורר ומורה, רחמנא ליצלן, אלא רק על תקופת בין הזמנים של שאיבת כוחות לקראת הזמן הבא. כמובן, אם יש בעיות בריאותיות וכדומה, הדין שונה: "חנוך לנער על פי דרכו", ולא יסבול מלחצים מיותרים, ואז "גם כי יזקין לא יסור ממנה", מהדרך שחונך והורגל בה, כי היא בבחינת "דרכיה דרכי נועם".

 עוד נקודה חשובה: לא נכון שהילד מיוזמתו יחצה את הגבול, ואז אנחנו ההורים נשלים עם כך מחוסר ברירה. עדיף שלפני שהוא חוצה את הגבולות נהיה אנחנו אלה שנתיר לו את חציית הגבול. כשאנחנו הם אלה המתירים את חציית הגבול, אנו מונעים את מאבק הכוחות מול ההורים. כתוצאה מכך, כשההורים יאמרו לו בזמן הלימודים: "כעת חוזרים אל הגבולות שהונהגו לפני 'פרוץ' החופש", יהיה לו קל יותר להכיל את הגבול החדש/ישן, יהיה לו קל יותר לחזור למסגרת, שהרי הוא לא יצא ממנה מהותית.

זה הכלל: אפשר מידי פעם לצאת מהגבולות ומהמסגרות, אבל העיקרון הוא, שלרוב זה ייעשה ביוזמת ההורים ולא ביוזמת הילד. אנחנו, ההורים, ננסה לזהות – לא תמיד אפשר – אבל ננסה לזהות זמנים שבהם אנחנו יכולים להתיר לילד לפרוץ גבולות. וברגע שזה יהיה מיוזמתנו – זו כבר לא פריצת גבול, אלא בחירה שלנו, ההורים.