לאן הולכות התפילות שלנו, בכל שנות העקרות?

הימים עוברים חולפים להם, עוד חודש, עוד שנה והתפילות שלי היכן הן, נשמעות או נעלמות ברוח? האם שערי תפילה פתוחים בפני? ושערי דמעה? מה על הדמעות שמרטיבות את הכר בימים ולילות?
ניסיון התפילה הוא כל כך קשה, להמשיך להתפלל ולהאמין באמת ובתמים שהתפילה אכן תתממש לאחר מספר שנים ללא ישועה. לעיתים נוסח התפילה והבקשות כבר שגורים בפי, והכוונה נעלמת מהן, אך אני יודעת שזאת עצת היצר הרע להניא אותי מלהמשיך להתפלל, ובעיקר לגרום לעצבות.

אז היכן התפילות שלנו?
דמיינו לעצמכן שיש לכל אחת מאיתנו שק, שכל התפילות, הדמעות וההשתדלויות שעשינו נאספות ונערמות לתוכו, עד שיתמלא – ומשאלתנו תתגשם. אין לנו אפשרות לדעת מהו גודלו של השק, לכן אנו צריכות להמשיך להתפלל ולא לחדול מכך, ולבקש מהשם: "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה" (תהילים ל', י"ב) ומהי שמחה בשבילי? ילדים זו השמחה.

על תפילה לפוריות אנו למדים מיצחק ורבקה.
רבקה היתה עקרה עשרים שנה, והתפללה רבות לקב"ה שיפקוד אותה בילדים. רבקה ביקשה מיצחק שיתפלל עבורה, ושניהם עלו להר המוריה, למקום העקידה, עומדים האחד מול השנייה ומתפללים זה על זו. בנוסח תפילת "נשמת כל חי" שמות יצחק ורבקה עומדים זה לנוכח זו, "נכח" – ראשי תיבות נשמת כל חי.
"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא", זו הייתה התפילה האחרונה שמילאה את השק, ואז ממשיך הכתוב "וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ"(בראשית כ"ה). תפילתו של יצחק מתקבלת, ורבקה נפקדת בתאומים.
"יצחק רבקה" בגימטריה "תפלה", והשכינה נקראת תפילה, שכל חפצה להתחבר עם דודה, כי תפילה היא מלשון חיבור. הקב"ה רוצה שנתחבר אליו ונכיר במלכותו.

אך האם יתכן שהתפילה תשנה את רצון הבורא? הרי המצב שאנו נמצאות בו כיום הוא הכי טוב עבורנו, אז מה הטעם להתפלל לשינוי? התשובה היא, שהתפילה גורמת לנו להשתנות. עצם התבטלות האדם כלפי הבורא בעת התפילה, גורמת להתרוממות דרגתו הרוחנית של האדם למדרגה שלא היה בה קודם, וכעת הוא כלי שיכול להכיל את השפע האלוקי, וראוי שתפילתו תתקבל.

כדי שתפילתנו תתגשם, עלינו לבקש מהשם שישלים את צרכינו, כדי שנוכל לעבוד אותו בצורה הטובה ביותר.
הנה תפילתי לך...
אבא יקר,
לכל דבר שבראת יש סיבה. בראת בי רגש אימהי, דדים להניק ורחם להכיל את העובר. אנא זכה אותי למצות את הפוטנציאל הטמון בגופי ובנשמתי.
אב הרחמן,
בבקשה תזכה אותי להיפקד בזרע קודש בר קיימא עוד השנה.
אני משתוקקת להיות עזר לבעלי בקיום מצוות פריה ורביה, מצוות מילה, פדיון הבן, ושיננתם, והגדת וכל המצוות הכרוכות בהבאת ילדים לעולם, גידולם וחינוכם לתורתך.
אבא יקר,
לפי ההלכה, לאחר עשר שנים של נישואין הבעל יכול לתת גט לאשתו אם לא זכה לקיים מצוות פרייה ורבייה, ואתה, ה', כל כך רוצה בשלום בית, ואפילו מזבח בוכה על בית שנהרס.
אב הרחמן,
חזרנו בתשובה אליך, אבא, רוצים להיות חלק מעמך ישראל, להמשיך את השושלת ושתקוים בנו ההבטחה לאבותינו, שזרענו יהיה כחול אשר על שפת הים וככוכבי השמיים.
אבא יקר,
מנע חילול שמך, עשה למענך אם לא למעננו. בעבודה, בטיפול, בסביבה החילונית שבה אני חיה, רואים אותי, אישה דתיה ללא ילדים. זה מפחית את ערכך בעיני הסביבה, וזה כל כך כואב. ואני יודעת, שידך לעולם לא קצרה מלהושיע.
אב הרחמן,
אנחנו רוצים להתחבר אליך עוד ועוד, באמצעות הצאצאים שלנו ולא בלעדיהם.  
לאחר שנים של ציפייה, אנחנו וסביבתנו הקרובה התקרבנו אליך, ואני יודעת שכאשר יהיו לנו ילדים, נתחזק בתשובה כדי להיות דוגמא טובה לילדנו. אני בטוחה שאבי לא יוכל לסרב לנכדו שרוצה ללכת לבית הכנסת בשבת.
אבא יקר,
הכרת הטוב היא מידה עליונה עבורך, ואנו מעוניינים להכיר טובה להורינו על כל הטוב שנתנו לנו. נכדים זוהי הכרת הטוב הגדולה ביותר שנוכל להעניק להם.
אב הרחמן,
ענה לתחינתי, תן לי מתנת חינם, כי לא על זכויותי אני נשענת, אלא עליך, אבא יקר ורחמן שלי.

בנות יקרות, "אין ייאוש בעולם כלל", זכרו זאת תמיד.
אף תפילה אינה נעלמת מהשם יתברך. הוא איתנו בכל צעד ושעל, הוא אוהב וכואב את כאבנו, כאב שרואה את בתו זועקת, אך מבין שמצב זה הוא לטובתה הנצחית.

בשורות טובות,
אוהבת
אני