לצפייה בתמונה
לחץ כאן
לצפייה בתמונה
הצונאמי שהיכה באוקיינוס ההודי בשנת 2004, היה אחד האסונות הדרמטיים והעוצמתיים שנצרבו בין דפי ההיסטוריה. למעלה מ-200,000 בני אדם מתו, וחלקים שלמים של אינדונזיה, סרי לנקה, הודו ותאילנד – נמחקו.
הצונאמי גדע את חייהן של משפחות רבות, שאיבדו את יקיריהן – אחת מהן היא משפחת רנגוטי מאצ'ה מאינדונזיה, ששניים משלושת ילדיהם נסחפו אל הים במהלך האסון.
לאחר שמאמצי החיפוש אחריהם עלו בתוהו, הניחו ההורים – ספטי וג'מילה, שילדיהם ודאי נהרגו, והמשיכו בחייהם. אך כעבור 10 שנים, בשנת 2014, נתקל קרוב משפחה במראה שעתיד לשנות את הכול.
אחיו של ספטי נתקל בנערה שנראתה לו מוכרת להפליא, וכשחקר אודותיה הבין שהיא יתומה שניצלה מאסון הצונאמי. מי האוקיינוס נשאו אותה לאי מרוחק, שם ניצלה על ידי דייג מקומי שהביא אותה לביתה של אימו הקשישה, שגידלה את הילדה עד לשנת 2014.
הילדה נשאה כעת שם אחר, אך הדוד שלה היה בטוח שמדובר באחייניתו האבודה והוא מיהר להודיע על כך לאחותו ג'מילה. "כאב לי מאוד לשמוע את זה, ובהתחלה בכלל לא האמנתי לו", משחזרת ג'מילה.
האיחוד הראשוני הביא לאיחוד נוסף עם הבן האובד
אבל הדוד לא ויתר, והם קבעו להיפגש עם אימו של הדייג. "כשהנערה נכנסה לחדר, מיד זיהיתי אותה כראודהטול שלי. גם היא זיהתה אותנו מיד, וזה היה נס שלא ציפינו לו. לא הצלחנו לעצור את הדמעות במשך כמה ימים".
ראודהטול שבה לבית הוריה הביולוגיים, אך זה עוד לא סוף הסיפור. תשומת הלב התקשורתית שהסיפור קיבל, הצליח לגרום להד גדול במדינה ולהביא לחיק המשפחה שמחה נוספת – איחוד עם בנם עריף, שאף הוא נסחף באסון.
עריף ישב על אותו לוח עץ עם אחותו הצעירה כשנסחפו, והדייג שהציל את ראודהטול מצא גם אותו אך היות והיה אדם חסר אמצעים, לא יכול היה להציל את שניהם והעדיף לוותר על עריף ולהשאיר אותו לבדו על האי.
עריף נדד במשך שנים ספורות כחסר בית בכפר במערב סומטרה, ואז אומץ על ידי איש טוב לב שמצא אותו מחפש אוכל ברחובות, ריחם עליו והכניסו לביתו. כשראה אותו אדם את תמונתו של עריף בטלוויזיה – מיד פנה אל משפחתו, שהתאחדה כנגד כל הסיכויים.
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה