הגרמנייה בת ה-81 שהתגיירה: "כשהתפללתי בפעם הראשונה, הרגשתי ש’חזרתי הביתה’"

לאחרונה השלימה את תהליך הגיור שלה בישראל - מוניקה הרצפלד בת ה-81, מדיסלדורף שבגרמניה. זוהי סגירת מעגל מעניינת עבורה, שגדלה לתוך משפחה שסבא רבה שלה יהודי. "כל נושא היהדות היה מאוד קרוב לליבו של אבי, והוא תמיד סיפר לנו סיפורים מהתורה", משחזרת הרצפלד, בראיון ל'ווינט'.

ואז נפתחת לאיטה התיבה, ממנה שולפת הרצפלד זיכרונות וסיפורים שעברו במשפחה. "אבא הוטבל לנצרות, אבל אף פעם לא ביקר בכנסייה וגם לא הטביל אותנו ילדיו. היו עוד כמונו במצב דומה, שהצליחו להינצל. אבל זה לא היה פשוט. היית צריך פטרון. מישהו מקומי שיגן עליך וידאג שהשלטונות לא ידעו מזה. זה לא היה קל, אבל ככה אבא הסתדר".

לדבריה, היו לא מעט משפחות כאלה שלמרות שדם יהודי זרם בעורקיהם, הצליחו איכשהו להערים על הנאצים ולחמוק מגזר הדין של מחנות ההשמדה. וגם אז, הקשיים לא הפסיקו להיות מנת חלקם. "אני זוכרת שלקחו אותי ואת אחותי לגן, הייתי אז בת שלוש. ואנשים היו מתלחשים מאחורי הגב ואומרים: 'איך זה שיהודייה מבקרת פה? זה לא ייתכן'".

כשהמשפחה הרגישה שעננת הסכנה מרחפת מעל ראשה, וכי סיפור הכיסוי מתחיל 'להיקרע' פיסה אחר פיסה, היא נמלטה לכפר מסוים, הרחק מדיסלדורף. "שם היה לנו הרבה יותר טוב, אנשים קיבלו אותנו ונשארנו שם עד שהמלחמה הסתיימה. אני מעולם לא נרדפתי ולא סבלתי באופן אישי, כמו אבא. אבל גם כילדה, הרגשתי את הריחוק. כשמישהו רק חשד בשורשים שלך, מיד נהגו בך בסוג של ריחוק כזה. זו הייתה התחושה שלי. עבור אבא שלי, זה היה קשה עד הסוף".

"גם אם את לא מסכימה עם מה שכתוב בתנ"ך – תכבדי"

לדבריה, כבר בתור ילדה הבינה שהיהדות מאוד חשובה לאביה. "הוא תמיד דיבר על זה בגאווה כשכולם ראו בזה דבר מגונה. הוא היה מספר לי על המטבח המיוחד שהיה לאימא שלו, שם אכלו לפי חוקי הכשרות היהודיים. הוא אמר לי: 'גם אם את לא מסכימה עם מה שכתוב בתנ"ך – לעולם אל תגחכי על זה. תכבדי".

כשבגרה, בחרה הרצפלד להתחתן עם נוצרי – אולם עד מהרה עלו הנישואים על שרטון, והיא הבינה ש'היהדות' קוראת לה. "התחתנתי עם נוצרי כמובן, ורציתי להקים משפחה נוצרית ולהשאיר את כל השאר מאחוריי – אבל זה לא קרה. הנישואים לא החזיקו מעמד. הילדים גדלו ועזבו, ואז התחלתי בעצמי בחיפוש דתי.

"היה ברור לי שאני לא מרגישה שום קשר לנצרות, וכמו אבי – ראיתי בסיפור של ישו סוג של פיקציה. ומשם זה המשיך הלאה. התחלתי ללמוד עברית, ואז תורה. קראתי יותר ויותר, ובסוף הגעתי אל הקהילה היהודית בעיר שבה אני גרה בגרמניה, ושאלתי אם אני יכולה להשתתף בתפילות בבית הכנסת. נעניתי בחיוב. אמרו לי שכל מי שרוצה יכול לבוא, וככה זה התחיל".

אלוקיי, נשמה שנתת בי: "אני מרגישה שלזה חיכיתי כל חיי"

הרצפלד הלכה והתחזקה ברוחניותה, עד שההחלטה גמלה בליבה: 'אני רוצה להיות יהודייה'. רצון העז הובילה למסע בישראל, פה אף סיימה לאחרונה את תהליך הגיור שלה – למרות גילה המתקדם. "שבועות זה החג הכי מרגש", אמרה הרצפלד בראיון שנעשה בסמיכות לחג. "את יודעת מה זה בשבילי לקבל את התורה? שנים רבות חלמתי על זה. אני בת 81, ואני סוף סוף שם.

"אני לא יודעת אפילו איך להסביר את זה, אבל מהרגע שהגעתי לתפילה הראשונה בבית הכנסת – התחושה הייתה שחזרתי הביתה. זה החיים שתמיד רציתי שיהיו לי. אני מרגישה שלכל דבר הייתה סיבה: הייתה סיבה לזה שנשארנו בחיים, הייתה סיבה לזה שאבא דיבר על יהדות והייתה סיבה לכך שהחזקתי מעמד בגיל הזה, בבריאות טובה. בבוקר, כשקמים, אומרים תודה לאלוקים על הנשמה שהחזיר לנו. מבחינתי, הוא החזיר אותה בשביל זה. בשביל שאני עצמי אחזור בחזרה".