נקודה למחשבה: גם להורים שלכם יש חיים

יש תופעה, שלא מדברים עליה הרבה. היא לא מפחידה כמו תאונות דרכים, ולא טראגית כמו ילדים רעבים. אבל לא היה מזיק לנו לתת עליה את הדעת.

זוג הורים מגדל ילדים באהבה ובשמחה. ואז הילדים האלה מתחתנים, ועוזבים את הקן. עד כאן הכל נשמע מצוין. אבל האם הילדים האלה, שהתחתנו והקימו את ביתם, זוכרים שגם להורים שלהם יש חיים?

זוג הורים מבוגרים מצאו את עצמם בקשיים כלכליים חמורים. הם רצו לחסוף בכסף, ותכננו לעשות שבת קטנה ופרטית, רק שניהם, עם קופסת טונה וכמה סלטים לכבוד שבת. ואז הילדים בקשו להגיע... ומאיפה יתחילו להוציא עכשיו כסף על סעודת שבת שלמה ויפה לכל האורחים?

זוגות צעירים, וגם כאלה שכבר לא כל כך צעירים, לפעמים לא זוכרים שגם ההורים שלהם צריכים לחיות חיים משלהם. הבדיחה אומרת שכאשר אנחנו יולדים ילדים, אנחנו מכניסים את עצמנו למעצר בית. אבל כשאנחנו מחתנים אותם – זה מאסר עולם... הילדים שלנו חושבים, לפעמים, שמגיע להם הכל מן ההורים שילדו אותם, ולתמיד.

כשאין להם כוח להכין שבת בבית – הם נוסעים להורים. בפסח הם סוגרים את הבית ועוברים לגור אצל ההורים לשבוע, וככה גם לסוכות. בשביל מה לבנות סוכה אם להורים יש ממילא? בחופש הגדול עוברים לגור אצל ההורים לשבוע שבועיים, טוב שיש מקום לנפוש בו בחינם...

ושלא תבינו לא נכון. אין הורה שלא שמח לראות את הילדים שלו, ואת הנכדים שלו. הילדים והנכדים הם האושר של כולנו. זו נחת מושלמת. המשפחה היא הדבר שאנחנו משקיעים בשבילו כל החיים. אבל---

זה לא תמיד מתאים.

לפעמים אנחנו עייפים. אנחנו לא נעשים צעירים יותר, ולפעמים ביקור של משפחה פשוט מעייף מידי בשבילנו. אם לכם אין כוח לבשל לשבת, למה שלנו יהיה?

אולי אנחנו עסוקים. סך הכל, סבים וסבתות של ימינו הם עדיין אנשים צעירים, עובדים ופעילים, ולא תמיד יש להם זמן להתפנות להכין ארוחה מפנקת או לבלות כמה שעות כבייביסיטר לנכדים.

אולי אנחנו רוצים קצת פרטיות. כן, גם אנחנו זוג נשוי, לא פחות מכם, הזוגות הצעירים, וגם אנחנו רוצים ליהנות מזמן אישי, שהוא רק של שנינו.

אולי המצב הכלכלי שלנו כבר לא טוב כמו שהיה בעבר... החתונות שלכם, כן, שלכם, אולי הכניסו אותנו לכמה חובות, והאירוח שלכם פשוט נעשה קשה. היינו רוצים, באמת, אבל אין מאיפה!

ואם כן הבנתם את זה, ובדקתם היטב שבאמת נוח לנו שתבואו, והגעתם כולכם להרוות את הגעגועים שתקפו את כולנו, רק תזכרו עוד דבר אחד. באתם להורים, לא לבית מלון. אתם אמנם נהנים להתפנק אצל ההורים, אבל זה לא אומר שההורים צריכים לשרת אתכם. קומו מהשולחן, תעזרו להגיש, לפנות. תשמרו על הילדים, שלא יהפכו את הבית.

ובעיקר, תעריכו. תעריכו שיש לכם הורים שמקבלים אתכם. לא לכולם יש. תעריכו את האהבה שאתם מקבלים. תעריכו את העזרה שאתם מקבלים. היא לא תישאר כאן לנצח.