סוד הנישואין: עין טובה בזוגיות

במשנה במסכת אבות (ב', ט') הורה רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו: "צאו וראו, איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם?", והשיבו רבי אליעזר: "עין טובה". וכשהתבקשו: "צאו וראו איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם?" – השיב רבי אליעזר: "עין רעה".

מדוע אמר רבי אליעזר "עין טובה" ולא אמר "עין שרואה את הטוב שבזולת"? משום שכאשר העין עצמה טובה, כלומר שהאדם עצמו הוא אדם טוב במהותו, הרי ממילא הוא רואה את הטוב שבזולת. מה שאין כן אדם שרואה תמיד את הרע שבזולת ובסביבה, הרי זה אדם בעל עין רעה, כלומר, הוא עצמו אישיות רעה, ודרך עדשות משקפי עצמו – עיניו מתבייתות על הרע שמסביב, ואפילו מעניקות פרשנות שלילית גם למה שטוב ונאה, בגלל צבען השחור.

כך גם נאמר בגמרא (קידושין, ע' ע"א): "כל הפוסל, פסול, ואינו מדבר בשבחא לעולם. ואמר שמואל: במומו פוסל". וכתב בספר ארחות צדיקים (שער לשון הרע): "כל הפוסל, פסול, ואינו מדבר בשבחו של עולם, ודרכו לפסול בני אדם במומו, במום שיש בו. כי הוא מונח כל היום בלבו, כיוון שהוא מוציאו בפיו. כי כל אדם נבחן וניכר במעשיו. כיצד?... ואם הוא משבח מאכלים טובים ויין ובזה רגיל, דע לך שהוא זולל וסובא. וכן בכל דבר. וראיה מהפסוק: 'מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי' (תהלים קי"ט, צ"ז). בשביל שאני אוהב את התורה, לעולם אני מדבר בה. כי על כל דבר שאדם אוהב בלבו הוא צריך לדבר תמיד. בעל הלשון מחפש מומי בני אדם, והוא דומה לזבובים שהם ינוחו לעולם על מקום הלכלוך. אם יש באדם שחין, מניחים את הגוף וישבו על השחין. וכך הוא בעל לשון הרע. מניח כל הטוב באדם, ומדבר מן הרע. ומעשה באדם אחד שהלך עם חכם בשדה, וראו נבלה אחת. אמר אותו האדם: 'כמה מסרחת נבלה זו!'. אמר החכם: 'כמה לבנות שיניה!' החכם הוכיח לאותו אדם ואמר למה תאמר הגנאי שלה? תאמר השבח! כי לעולם יספר אדם בשבחו של עולם".

וכך היה נוהג ראש ישיבת פורת יוסף, הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, לומר לתלמידיו: מצוי בכל בית יהודי שיש ויטרינת זכוכית נאה עם כלי כסף יקרים, ויש פח אשפה ובו פסולת ולכלוך. יש אדם הבוחר לעמוד ליד הוויטרינה, להתבונן בכלי הכסף וליהנות מהיופי, ויש אדם הבוחר לעמוד ליד האשפה, להתבונן באשפה ולסבול מהריח ומהמראה הלא נעים. כך בכל אדם יש מעלות וחסרונות. יש הבוחר להתבונן במעלות האישה או הבעל, ולשמח בטוב אשר נפל בחלקו, ויש הבוחר לחשוב על החסרונות שבאדם שבחר לחלוק עמו את חייו, ולהרגיש צער וסבל. כמה חכם הראשון, וכמה מסכן השני.

אגב, נספר כי הרב עצמו היה דוגמא אישית לנתינה ללא גבולות לרעייתו. כאשר חלתה, והייתה על ערש דווי, הבינה מהתלחשויות הרופאים שמצבה חמור וכי קרובה היא לשערי מוות. כששאלה את בעלה הגדול על מצבה, חשש הרב שידיעה זו תזיק לה, וחיזק את רוחה שכעת מנסים תרופה מסוימת, ויש סיכוי גבוה שהתרופה תשפיע לטובה. למחרת בא לבקרה עם שעון זהב חדש שרכש עבורה, ואורו פניה. היה זה סוג של הוכחה עבורה שעוד שנים רבות של חיים לפניה, שהרי מי ישקיע ממון רב ברכישת שעון זהב למי שעומד להיפטר מן העולם בקרוב? לאחר שבועות אחדים נפטרה הרבנית, אבל הרב מצידו עשה הכל להסיר ממנה כל דאגה מיותרת. 

את הספר 'המדריך המלא לנישואין מאושרים' של הרב זמיר כהן אפשר להשיג בחנויות המובחרות ובהידברות שופס.