כשאווירת ביקורת משתלטת על הזוגיות

הוא ישב ואכל את ארוחת הערב, קצת מתוח. הייתה לו מן ציפייה להמשך ידוע.

וזה הגיע...

"למה התיק שלך לא במקום? כמה פעמים ביקשתי שיהיה מונח כ-ו-ל-ו על המדף. ושוב, הוא בולט!".

דניאל הניח את המזלג, נאנח עמוקות, וקם. זהו. הלך התיאבון...

הסיטואציה המתוארת חוזרת בווריאציות שונות בבתים רבים. אבל מדוע? מדוע ממשפט אחד, "הולך התיאבון"?

כוחה של אווירת ביקורת.

רבים מאתנו לא מתרגשים מביקורת פה ושם. לעיתים, זו דרך קלה ומהירה להשיג תוצאות טובות. יחד עם זאת, כאשר ישנה בבית אווירת ביקורת, זה מתכון להרס הנעימות הזוגית.

מה שהשפיע על דניאל זו "כוננות הספיגה" שעטפה אותו. זהו מצב בו כל ביקורת שתוטח בפנינו, תתפרש כחריפה יותר. יתרה מכך, אפילו דברים ניטרליים עלולים להתפרש אצלנו כביקורתיים.

הדבר דומה למה שתיאר והגדיר ד"ר א. בק – "מסגרת שלילית". כאשר אנו מרגישים רע, בעקבות אירועים מסוימים, אנו מצויים בתחושה שלילית, ובעקבות כך מפרשים אירועים בכיוון שלילי. גם כאן, כאשר אנו חשים באווירת ביקורת, אנו נמצאים ב"כוננות ספיגה", הגורמת לנו לפרש אירועים כביקורת עלינו, אף שאינם בהכרח כאלו.

אפשר להבין שכוננות ספיגה כזו הינה רעילה. היא מחלחלת למקומות נוספים בזוגיות. זה לא רק בכך שאנו רגישים יותר לביקורת, אלא המבט על בן הזוג הינו שלילי יותר. אפילו מחוות של בן הזוג הביקורתי, כנראה שלא יתקבלו באותה תחושה חיובית. כלומר, היכולת לחוש שבן הזוג מפרגן, קצת פגועה. אז גם אם האחד, שבטוח שבן זוגו הוא ביקורתי, מבין ומרגיש שהפעם בן זוגו באמת מפרגן, הוא יחוש זאת פחות ממה שזה באמת. למשל, אם הפרגון הוא ברמה של 90%, הוא עלול לחוש פרגון ברמה של 70% - 60 וכדומה. וחבל!      

גם דבר זה דומה למה שמראים מחקרים, שבני זוג שתחושתם שלילית, גם את הרגעים החיוביים הם חווים כחיוביים פחות, בהשוואה לאנשים שתחושתם חיובית.

פעמים רבות, הביקורת משיגה את מטרתה, וזה אחד הגורמים להמשיך ולבקר. אם נבין שאפשר להשיג אותה מטרה גם בדרך שאינה ביקורתית, זה יסייע להפחית את הביקורות.

אם, למשל מירב, אשתו של דניאל הנ"ל, הייתה מודעת להרס שבאווירת הביקורת, ומודעת גם לכך שאפשר להשיג אותה מטרה, שהתיק יהיה מונח ב-ד-י-ו-ק במקום, בדרך שאינה ביקורתית, היה לה קל יותר, לזנוח את הביקורת.

הדרך האחרת כוללת נימה שונה. ללא מסרים סמויים, הרומזים על אישיותו ה"בעייתית" של דניאל ( - "כמה פעמים ביקשתי", "אתה לא אחראי", "לא אכפת לך ממני ומהסדר", וכדומה). ומסרי "אני" (יש צורך להרחיב ולהסביר יותר תקשורת זו. עשינו זאת, ועוד נעשה, במאמרים אחרים). וזה גם לא חייב להיות בדיוק ברגע שדניאל מנסה להירגע מהיום שעבר עליו...

אם כן, לפנינו שתי דרכים. האחת מובילה למקום בעייתי בהחלט, והשנייה גם משיגה תוצאות, וגם באווירה חיובית.

והבוחר יבחר...

בהצלחה!

חגי צדוק הוא יועץ נישואין, פסיכותרפיה, ומנחה הורים של מחלקת שלום בית בהידברות.