הצצה אל ארון הספרים היהודי, והפעם: אורחות צדיקים

1. אורחות צדיקים נחשב לאחד מספרי היסוד בארון הספרים היהודי, ועם זאת - מחברו של הספר אינו ידוע. הוא משלב בדבריו מובאות רבות מהרמב"ם, חובות הלבבות ואורחות צדיקים כך שברור שהמחבר חי בתקופה מאוחרת יותר. מעותקים קדומים שנמצאו אנו יודעי כי המחבר חי במאה ה-14 או במאה ה-15, אבל נכון היום לא ניתן לתארך את כתיבת הספר באופן מדויק יותר.

2. בהקדמה לספר מסביר המחבר כי לאדם ניתנו חמישה כוחות: כוח השמיעה, כוח הראיה, כוח הריח, כוח הטעם, כוח המישוש. אי אפשר לעשות שום פעולה בלי להשתמש במי מהכוחות הללו. גם כל מידות האדם, הוא מסביר, נסמכות על הכוחות הללו. סומא, למשל, הרי לא יכול להתגאות כמו הרואה, וכן הלאה. בהקדמה הוא מסביר כי המידות הרעות הן חולי הנפש והרוצה להתרפא צריך להיוועץ בחכמים שהם רופאי הנפשות

3. המחבר מוסיף ומסביר בהקדמה שהספר גם לתלמידי חכמים: כמו שחור קטן בחבית מספיק לאיבוד היין, כך מידות לקויות יגרמו לתלמיד חכם לאבד את תורתו

4. הספר בנוי בצורה הבאה: הקדמה המסבירה את מטרת הספר, 26 פרקים העוסקים במידות שונות, ופרק אחרון העוסק בתורה וחשיבותה.

5. המחבר מחלק את כל המידות לניגודים, כשלכל מידה מוקדש פרק משל עצמה. אהבה מול שנאה, זריזות מול עצלות וכן הלאה. בכל פרק מסביר המחבר את הצדדים החיוביים והשליליים של המידה. גם לעצלות יש צד טוב – אם אדם מתעצל מלרדוף אחרי תאוותיו. וגם לאכזריות יש שימוש חיובי אם אדם 'מתאכזר' לבנו ומונע ממנו דברים הרעים עבורו. המסר הכללי: אין תכונה שכולה חיובית או כולה שלילית וכדי להגיע לתיקון המידות צריך להשיג את נקודת האיזון.

6. כחלק מההדרכה שלו, הספר כולל גם הנחיות מעשיות: למשל, הוא מייעץ לנהוג בשפלות רוח אפילו כלפי בני המשפחה ואלה שתלויים באדם, ולנהוג יפה במשרתים לא יהודים ולהיזהר מלהעמיס עליהם עבודה קשה מידי.

7. בפרק האחרון, שער 27 המוקדש לתורה, מסביר המחבר כי לימוד התורה שקול כנגד כל המצוות וכי כתר תורה עולה על כל שאר הכתרים שניתנו להם לעם ישראל. הוא גם מתווה דרך למי שמבקש ללמוד תורה: "כי מלאכת התורה אינה דומה לשאר מלאכות, כי הלומד שאר מלאכות אפילו יבטל ממנה כמה שנים לא ישכחנה, אבל כשלומד תורה ואינו חוזר מיד שוכח; ואפילו אם יחזר מאה פעמים, אם יסיח דעתו ממנה ישכח הכל. והדין נותן, כי כל מלאכות אינן צריכות לב כי אם כשלומד המלאכה בתחילה, אבל בעשייתן אינן צריכות לב, אך עושה מלאכתו וחושב הנה והנה; אבל הלמוד אינו כן, כי כל פעם ופעם צריך לבו לכוון שמועתו, ולא לחשב בשום דבר אחר כי אם בשמועתו, לכן מי שיפנה לבו לבטלה מיד הוא שוכח מה שטרח כל ימיו".

8. שער 27 של אורחות צדיקים מסביר גם את האופן בו ניתנו בסיני הן תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכיצד במרוצת הדורות העלו חכמים על הכתב יותר ויותר מהתורה שבעל פה.

9. 'אורחות צדיקים' גם מספק עדות היסטורית על האופן בו טלטולי הגלות השפיעו על לימוד התורה בעם ישראל: "אחר-כך בעוונותינו הרבים רבו הצרות ונתמעטו הישיבות, והיו אותם התוספות האחרונים כבדים עליהם  ולא יכלו לשאת, ובאו גדולים אחרים וקיצרו התוספות ההם, כל אחד כפי חוכמתו, להקל לאנשי דורו הלימוד. ועדיין בימים ההם היו בקיאים בכל התלמוד, והיו יודעים המצוות מתוך התלמוד, עד שנתגלגל שנתגרשו מצרפת, אשר שם היו מחזיקים בתורה והיו לומדים בעסק גדול, כעניין שעשו ראשונים בימי חכמי התלמוד, שהיה עיקר לימודם לחזור התלמוד "

10. המילים הראשונות בספר 'אורחות צדיקים' הן הפסוק החותם את ספר קהלת: "סוף דבר הכל נשמע, את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". המילים האחרונות לקוחות ממדרש משלי: "אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כמה קשה יום הדין, שעתיד הקדוש-ברוך-הוא לדון כל העולם כולו על עמק יהושפט, וכיון שתלמיד-חכם בא לפניו, אומר לו: כלום עסקת בתורה? אומר לו: הן! אומר לו הקדוש-ברוך-הוא הואיל והודיע לפני, אמר לי מה קרית ומה שנית ומה שמעת בישיבה. מכאן אמרו: כל מה שקרא אדם, יתפוס בידו, שלא תשיגהו בושה וכלימה ליום הדין".