5 נקודות למחשבה
מדוע מזונם של בעלי החיים זמין להם ללא כל עמל? 5 נקודות למחשבה
איזו טובה אנו מקבלים בכל רגע? מאידך – מדוע אנו מקבלים ייסורים? מהו הפלא בקיומם של הנחיריים באף, ומהו תפקיד הרוח החמה או הקרה?
- אריאל כדורי
- פורסם י"ג סיון התשע"ז |עודכן
(צילום: shutterstock)"ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת"
בכל יום אנו אומרים שלוש פעמים בתפילה: "ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת...". אני שואל את עצמי (לכאורה), איזה טובה בורא עולם עושה עמנו בכל עת? "מדי פעם" אני מבין... אבל "בכל עת"? האם לאורך כל היום והלילה, ברצף, בורא עולם עושה לנו טובה? האם זה הגיוני?
אנסה לענות לכם על שאלה זו בהפעלה קצרה:
כל אחד מכם ייקח את כף ידו הימנית ויניח אותה על חזהו ואז ירגיש את פעימות לבו במשך 10 שניות... 10 שניות בלבד!
❤
❤
❤
❤
❤
❤
❤
❤
❤
❤
תרגישו... ותיווכחו בעצמכם אם מדובר בטובה שבורא עולם עושה עמנו 'בכל עת' או שלא...
התבוננו: מדובר במשאבה שמזרימה דם לכל הגוף, הפועלת ללא כל שליטה מצדכם, כאשר כל פעימה משמעותה... "ח י י ם"!
אם כן, התשובה לשאלה שבה פתחתי, היא כן! תודה לך בורא עולם על נפלאותיך וטובותיך שבכל עת!!!
(צילום: shutterstock)
חורים בפרצוף
אם הייתי עושה למישהו שני חורים באחד מאיברי הגוף, סביר להניח שהייתי פוגע בו. מדוע? כי זה מסוכן! המחשבה על קיומם של שני חורים בגופנו, החשופים לאוויר העולם, היא מחשבה מבהילה ואף נשמעת הזויה, אך הם באמת קיימים! על מה אני מדבר? על שני החורים שנמצאים לנו באמצע הפנים - הנחיריים, המשמשים לנשימה ולהרחה.
איך יכול להיות שקיימים בגופנו שני "פתחים" בדיוק באותו איבר – האף – ושפתחים אלו נדרשים והכרחיים לצורך תפקודו התקין? כיצד "ידע" גופנו היכן בדיוק לעשות רק שני פתחים, תוך כדי הקפדה על נחיר אחד מכל צד?
כיצד נוצרו באף שני פתחים החשופים לאוויר העולם, ועם זאת חסינים לכניסת חיידקים מזהמים מבחוץ? מה מונע את כניסתם דרך הנחיריים לתוך גופנו? הרי "השער" לגופנו פתוח!
שימו לב, יצירת שני פתחים בכל איבר אחר בגופנו, כגון הלב והכבד – היו מובילים למוות מידי. יצירת שני פתחים בתחכום מופלא באיבר המיועד לכך, מעידה על מתכנן ובורא בעל גאונות אינסופית וכוחות אדירים!
כי הוא אל זן ומפרנס לכל
אתמול חזרתי מאוחר מהעבודה אחרי יום מתיש, ובדרכי הביתה, ליד החנייה, עברתי ליד חתול ששכב לו מסתלבט ועשה לי מעין פרצוף: "עכשיו באים?"...
חשבתי על זה: החתול הזה מרבה לרבוץ כל היום. הוא אינו מוטרד איך יפרנס את עצמו ואת צאצאיו, ואם יצליח למצוא עבודה בתחום שלו... בימים של כפוֹר אינו "רועד" כמונו מקור, ואינו צריך כמונו לחמם את עצמו בעשרות שכבות ובמעיל חורפי, אלא מתהלך לו בקלילות כאילו מזג אוויר קיצי בחוץ... בכלל, עוד לא ראיתי חתול אחד שגווע ברעב ומיילל לחתולים אחרים שיעזרו לו בארוחה חמה... איך זה יכול להיות?
אלא נתבונן וניווכח בפלא גדול: החתול, וכל שאר בעלי החיים – מזונותיהם מצויים וזמינים להם בסביבתם ללא קושי או מאמץ מצדם. נשרים, למשל, אוכלים נבלות ופגרים (בכך הם דואגים לאיכות הסביבה – חשבתם על זה?) פרות רועות בשדה ואוכלות דשא, חתולים אוכלים חרקים ומכרסמים, ועוד...
חשבו על כך: לוּ מזונותיהם של בעלי החיים לא היו זמינים ומצויים בקרבתם, היה כאוס, ובעלי החיים לא היו שורדים בטבע. אין ספק שיצירי כפיו של הקב"ה ואורח חייהם בטבע מעידים על חוכמה בלתי נדלית, ולא פחות מכך, על רחמים. מי שברא את בעלי החיים הללו, גם צייד אותם עם "כישורי חיים" יוצאי דופן, שיעזרו להם להתאקלם בסביבתם בצורה מושלמת, והוא מְזַמֵּן לכל חיה את האוכל המתאיםלה בסביבתה שלה. ישתבח שמו לעד!
זרם אוויר
שאלתם את עצמכם מה תפקיד הרוח? לכאורה, לא ברור למה צריך אותה, אך לרוח יש מגוון תפקידים. למשל, הרוח מאזנת ושומרת על רמת חמצן קבועה (21%) באוויר, כדי שבני אדם יוכלו לחיות ולנשום בצורה תקינה!
כמו כן, העננים נראים כאילו הם שטים בשמיים, אך באמת הם נדחפים על ידי הרוחות. כשהרוח חזקה מאד, שטים העננים במהירות רבה, וכשהרוח חלשה, הם נעים לאיטם בשמיים. כך הרוח מאפשרת לעננים לנוע ממקום למקום "ולפזר" מים.
אם כן, הרוח הכרחית, אבל מדוע פעם הרוח קרה ופעם הרוח חמה או צוננת? מה התועלת בכך?
מנגנון מיוחד, הפועל באמצעות שינוי החום והקור במקומות שונים בעולם – יוצר זרמי אויר הנקראים בפינו בשם "רוחות", והם מסיעים את הכמויות העצומות של המים שהתאדו מעל פני היבשות השונות אל המקומות הזקוקים למים. שם חוזרים הם "ומתגשמים" לנוזלים באמצעות קירור האוויר, וכמובן נופלים מחמת כובדם.
בתהליך זה, שבו הרוח החמה מאדה את המים והרוח הקרה מעבה את אדי המים למים, מגיעים המים לכל מקום, ממלאים מאגרים שהתרוקנו, משקים ומצמיחים, רוחצים ומנקים.
הייתכן שמנגנון זה, המעיד על תכנון, על תיאום ועל תכלית, נוצרו ללא יד עליונה, מכוונת ומשגיחה?!
היזהר, תמרור לפניך!
כל הייסורים שבאים על האדם, הם מן השמים, ולא לחינם הם באים. מטרתם לאותת, להעיר את האדם על מנת שישנה מדרכו הרעה, כדי שיחזור האדם בתשובה ממעשיו הלא טובים, או כדי לכפר על עוונותיו ולטהרו על ידי ייסורים קלים.
תפקידנו להיות קשובים לאיתותים ששולחים לנו מן השמים.
משל למה הדבר דומה?
אנו חולפים ליד אדם שנראה כישן על ספסל רחוב. מה נעשה לו? מאומה. ניתן לו לישון בשלווה. אבל מה יקרה אם כעבור שלוש שעות נשוב ונראה אותו עדיין באותה תנוחה? מן הסתם יתעורר בנו חשש קל למצב בריאותו, ואנו ננסה להעירו בעדינות. אם עדיין אינו מתעורר, ננסה לטלטלו בכוח, ואם בכל זאת לא התעורר - נזמין כוחות הצלה, נשכיב אותו על הרצפה ונטפל בו במפוח הנשמה וחמצן. אם גם זה אינו עוזר, משום שליבו נדם – ניתן לו מכות חשמליות כדי שכל גופו יזדעזע, אולי כך יתעורר...
בורא עולם שולח לנו איתותים, והוא מתחיל "בטפיחה קלה על הכתף"... כדאי לשים לב אל אותה נגיעה, כדי שלא נגיע, חלילה, למצב של מכות חשמל... עלינו לצאת– ולו במעט – מהאנוכיות שאופפת אותנו. רק כך, כשאנו יוצאים קצת מעצמנו, יכולים אנו להיות ערים לסובב אותנו ולהתבונן במתרחש, לפעול על פי "איתותי מרום" – ולראות בהם איתותים מצילי חיים...
(צילום: shutterstock)