הפן הכלכלי של העישון: 'הפסקות עישון' גורמות למעביד נזק כלכלי כבד

העישון, על נזקיו הבריאותיים הכבדים, מהווה נזק כלכלי כבד גם למעסיקים: מבדיקה שערכה 'עוקץ מערכות' עולים נתונים המצביעים על כך שנזקי הפסקות העישון גורמים למעסיקים נזק של מאות מיליוני שקלים בשנה.

בעקבות העלייה בשיעור המעשנים, החליטו ב'עוקץ מערכות', חברה העוסקת באספקת שירותים טכנולוגיים מתקדמים לניהול המשאב האנושי בארגון, לבדוק כמה כסף עולה העישון למקומות העבודה, ומהו הזמן הממוצע שמבזבז עובד במשמרת עבור הפסקות עישון.

הבדיקה נעשתה בחודשים ינואר-מאי 2017 בקרב 23 חברות שמעסיקות כ-4,705 עובדים, מהם 906 מעשנים ומעשנות. לצורך הבדיקה, קיבלו העובדים המעשנים הוראה להחתים כרטיס נוכחות בכל פעם שיצאו ל'הפסקת עישון'.

מהנתונים עולה כי עובד מעשן נוטל בממוצע כ-4.3 הפסקות, כאשר משך הזמן הממוצע של הפסקת עישון הוא 9.53 דקות. המשמעות: העובד מבזבז 38.12 דקות בכל משמרת עבור עישון בלבד.

'עוקץ' שקללו את הנתונים והגיעו למסקנה שהפסקת עישון למעביר עומדת על מאות מיליוני שקלים בשנה. "עלות הזמן שהעובד מבזבז למעסיק על עישון היא 40.8 שקל למשמרת. בחישוב שנתי של 220 ימי עבודה, עלות הפסקת עישון לשנה היא 8,976 שקל למעשן", כלומר, בהנחה שמעביד מעסיק 100 עובדים, ושיעור העובדים שנוטלים הפסקות סיגריה הוא 22.5%, העלות המצטברת של זמן העבודה שמבוזבז אצל מעסיק של 100 עובדים היא מעל 200 אלף שקל לשנה.

'עוקץ' התבססו על הנתונים לפיהם השכר הממוצע הוא 9,986 שקל + כ-20% עלויות מעסיק, כלומר 11,976 שקל. העלות הממוצעת לשעת עבודה היא 64.38 שקל. ממילא, העלות הממוצעת של העסקת עובד לדקת עבודה היא 1.07 שקל.

עו"ד איריס אלמוג, מומחית בדיני עבודה, השיבה לפניית 'ידיעות אחרונות' את הפן החוקי של הפסקות עישון. "עובד שאינו עובד כפיים, במשרה מלאה המועסק בשבוע של 5 ימים ויותר מ-9 שעות יומיות, או שבוע של 6 ימים ויותר מ-8 שעות ביום, זכאי ל-45 דקות הפסקה, חצי שעה ברציפות. עובד כפיים זכאי להפסקה אם הוא מועסק לפחות 6 שעות ביום", מציינת אלמוג את עיקרי החוק.

"זמן ההפסקה אינו שעות עבודה בתשלום. שעות עבודה כן כוללות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואוויר ואין לנכותן מהשכר", מוסיפה אלמוג ומציינת כי "בחוק הוגדרו גם הפסקות לשירותים ולתפילה, שנחשבות לחלק משעות העבודה. החוק לא הגדיר כך 'הפסקות לצורך עישון'".