הטור המאויר לפרשת בהעלותך: איפה השום שלי?!

מעשה היה ברבינו משולם שהיה רופאו של המלך. שאלו המלך: "נראה שאבותיך היו כפויי טובה ולא מצא חן בעיניהם הטוב שנתן להם הקב"ה, שהרי הוריד להם מן מהשמיים, שהיה בו טעם מעדני מלכים, והם התלוננו וביקשו אבטיחים, קישואים ושומים, שהם מאכלים פשוטים?".

ענה לו רבי משולם למלך: "אדוני המלך, למחר אשוב ואחזיר לך תשובה".

הלך רבי משולם לטבח, ואמר לו: "יודע אני שהמלך אוהב שום קטן לאחר סעודתו. למחר אל תתן לו את השום הזה, כי אני רופאו, ויודע שהדבר לא טוב בשבילו". וכך עשה, ולמחרת לא הביא לו שום.

כשראה המלך לאחר הסעודה שאין מביאים לו שום כפי הרגלו, כעס כעס גדול! "איפה השום שלי?!". השיב לו הטבח שזה בפקודת הרופא...

ענה לו רבי משולם: "פעם אחת לא הביאו לך שום, ומיד כעסת. ואילו בני ישראל היו רגילים לאכול במצרים מאכלים כאלו כל הזמן, והנה במדבר אכלו רק מן".

 אמר לו המלך: "יפה דברת. דברך אמת ותורתכם אמת".

השורה התחתונה:

"וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח"

כתוב בספר "מעם לועז" על הפס' "והמן כזרע גד לבן הוא...": דעו שהדברים האלה לא נאמרו ע"י ישראל, שהרי כיצד אפשר הדבר, שלאחר שהתלוננו על המן ואמרו: "ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו", ואחרי כל זה יחזרו ויאמרו: "והמן כזרע גד לבן הוא וכו'...", שהם כן שמחים למן!

אלא הם דבריו של הקב"ה, שהרי המן הוא מאכל טוב כל כך, והם דיברו עליו דברים רעים.

"והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח", מה הכוונה? שכל מאכל צריך שיהיו בו ארבע דברים:

דבר ראשון: שיהיה מאכל יפה הן לראש והן לגוף. "כזרע גד" - שהיתה בו הסגולה של שבט דן, שהיו בעלי כוח רב, והמן גם היה מחזק את כל הגוף.

דבר שני: שתהיה לו צורה נאה, שיתאווה האדם לראותו. "ועינו כעין הבדולח" – צריך שהמאכל יהיה מיוחד למראה, כמו הבדולח (קריסטל) שאדם מתאווה להסתכל בו.

הדבר השלישי: שיהיה בו טעם ויערב לחיך. "וטעמו כטעם לשד שמן" – כדרך התינוק שאפילו הוא יונק כל היום אינו מזיק לו החלב ואינו נמאס לו, כך היה המן שהיו אוכלים אותו כל היום ולא מאסו בו, לפי שהטעם היה משתנה בפיהם כרצונם.

הדבר הרביעי: שיהיה נקי, שלא תקוץ נפש האדם לאוכלו. "וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו" (י"א, ט'). היתה יוצאת רוח מן הצפון, והיתה מנשבת במדבר ומטאטאת אותו יפה יפה. ואח"כ ירדו גשמים וטיהרו את המדבר, שיהיה דומה לשולחן של זהב נוצץ ונקי. והמן ירד על המקומות הנקיים, ואח"כ ירד שוב הטל, ונמצא שהיה טל מלמעלה וטל מלמטה, והמן באמצע שמור כמו בתוך קופסא, כדי שלא יעמדו עליו זבובים או שאר שרצים.