העצמה לנשמה לפרשת בהעלותך: ככל שהשגותי החומריות צלחו, כך הלכה מועקתי וטפחה

לפני שזכיתי לגלות את אור ה' ואת מתיקות תורתו, חייתי את חיי הליברליים כשכלפי חוץ נדמה היה שאין מאושרת ממני בעולם. פעלתי מתוך תחושה שצריך ליהנות היום כאילו "אין מחר". כשאדם רחוק מתכליתו ומנשמתו, אזי התענוגות אחריהן הוא רודף הינן חומריות ואף רדודות, מה שיוצר בקרבו תחושת ריקנות מעיקה ומדכאת.

המציאות היתה שככל שהשגותי החומריות צלחו, כך הלכה מועקתי וטפחה. צעקה פנימית גדולה הזדעקה בכל פעם שהגעתי לעוד מסיבה "נחשבת" בבוהמה התל-אביבית. גופי נכח במקום, אולם ליבי ומחשבותי טיילו במקומות אחרים לגמרי. שוב ושוב מצאתי את עצמי צופה על המתרחש כמו על סרט מרוחק שלעולם לא באמת יוכל להיות חלק מחיי.

יותר מכל דבר אחר, שנאתי לראות אנשים שמתהלכים מנופחים מערך עצמי מופרז, עוטים על עצמם את מיטב חיוכיהם המאולצים ונראים כה יפים ונוצצים, כשמספיק היה רגע אחד של שיחה מלב אל לב, כדי להבין שלא כל הנוצץ זהב הוא. וברצוני לצטט קטע קצר מתוך הספר שלי "כבר לא ילדת כאפות":

"...בא לי לצרוח, לזעוק ולשאוג לכולם שיפסיקו כבר עם תצוגת דמיונות השווא הזו, שתיפסק ההסוואה ההזייתית, כמו גם המשחק הבלתי פוסק. שיעשו 'קאט'. שיודו קבל עם ועדה שגם הם אומללים ומרוקנים כמו כל אחד אחר במקום המעושן הזה...

עוד חיוך גדול ועוד לחיצת יד מיוזעת, ותחושת קבס מאיימת להוציא מתוכי את כל מה שאני מנסה, עד כלות נשמתי, לדחוף כמה שיותר עמוק פנימה. השקר הנורא, המסתתר תחת חלום ילדותי הוורוד, נוטל את הטעם מחיי, ההופכים למרירים מיום ליום. חלום ילדותי מתנפץ היישר אל סלע המציאות, וזו עולה על כל דמיון...".

בספר במדבר (י"ב) מובא הסוד החשוב ביותר לאושר העמוק והמענג בעולם: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". עליו מעיד הבורא יתברך: "בכל ביתי נאמן הוא". ומובא ב"ילקוט לקח טוב", שדווקא ענוותנותו המיוחדת של משה רבינו היא שהביאתו אל רום פיסגת מעלתו! אם כן, דייקא מי שמצניע עצמו, ומטפח את נשמתו ואת הקשר עם בוראו, הוא הוא זה שבאמת זוכה לעונג אמיתי, ובוודאי יזהיר אורו כזוהר הרקיע לעתיד לבוא. שבת שלום!

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il