כיצד ניתן לגדל עשרה ילדים? הסוד טמון בפרשת השבוע

בפרשתנו במדבר פרק יא: "וְהָֽאסַפְסֻף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבּ֔וֹ הִתְאַוּ֖וּ תַּאֲוָ֑ה וַיָּשֻׁ֣בוּ וַיִּבְכּ֗וּ גַּ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר: ולהלן: וַיִּשְׁמַ֨ע מֹשֶׁ֜ה אֶת־הָעָ֗ם בֹּכֶה֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔יו אִ֖ישׁ לְפֶ֣תַח אָהֳל֑וֹ וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה' מְאֹ֔ד וּבְעֵינֵ֥י מֹשֶׁ֖ה רָֽע: וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ה' לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָ֙ לְעַבְדֶּ֔ךָ וְלָ֛מָּה לֹא־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ לָשׂ֗וּם אֶת־מַשָּׂ֛א כָּל־ הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עָלָֽי: הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַאֲבֹתָֽיו: מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֖ר לָתֵ֖ת לְכָל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה".

טיעונו של משה מבוסס על ההנחה כי תלונה בלתי מוצדקת לא תביא נס, הקדוש ברוך הוא לא יעשה נס כדי לספק את צרכיהם של תאוותנים, במיוחד לאור העובדה שה' כועס עליהם מאד, ואם כך מופנית התביעה אליו, אל משה, שימצא פתרון טבעי לבעיה!

לאור זאת הוא אומר 'מֵאַ֤יִן לִי֙ בָּשָׂ֖ר לָתֵ֖ת לְכָל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי־יִבְכּ֤וּ עָלַי֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־לָּ֥נוּ בָשָׂ֖ר וְנֹאכֵֽלָה'. הטענה נשמעת מוצדקת והגיונית, אלא שעלינו להבין את ההקדמה בה פותח משה את טענתו 'הֶאָנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם־אָנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָאֹמֵן֙ אֶת־הַיֹּנֵ֔ק'. וכי אם היה הוא הורה אותם, היה לו בשר לכל העם הזה?

התשובה על כך היא כי היכולת ההורית היא כמעט בלתי מוגבלת, מה שהורים מסוגלים לעשות עבור ילדיהם אינו מוגבל בגבולות הסבירות, הם יכולים לגייס מיליונים לצרכי ניתוח, לנדוד יבשות וימים בשביל תקוה קטנה ועבורה לשעבד את כל רכושם, הם יכולים לעמוד במשימות חינוכיות קשות ולקדם ילד חסר סיכוי. הם גם יכולים להתמודד עם גידול ופרנסה של עשרה פיות ויותר.

אילו היה משה ההורה הביולוגי של עם ישראל הוא לא היה שואל 'מאין לי בשר' כיון שהורה מצליח לפתור בעיות בלתי פתירות, אולם, טוען משה לבורא עולם, 'אינני הורה!' 'האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילידתהו?'

יתכן שהיכולת הזו ניתנה להורים כדי לספק לילדיהם בטחון, או שמא כדי שבאמת יוכלו לעזור להם בכל מצב, יהיה איך שיהיה, ניתן להיווכח בעובדה זו לעיתים די קרובות. כמובן ישנם מצבים חריגים של הורים מנותקים ואדישים שגם את המינימום לא יתאמצו לתת, אלו הורים בעלי נכות הורית. לעומת זאת הורים בריאים בנפשם מגובים במאגרים אדירים של רצון לתת לילדיהם את המיטב, בכוחות בלתי נדלים ויכולות כמעט בלתי מוגבלות. זאת, כמובן, אם זה תואם לתפיסת החיים שלהם.

(ואגב, גם אם אין לנו קשיים כלכליים, וגם אם אין לנו שבעה או עשרה ילדים - את היכולות הללו עלינו להפנות לאפיקים נכונים, להתאמץ לתת להם חינוך יהודי אמיתי גם אם תנאי הסביבה מקשים על כך מאד, גם אם נראה שהכל אבוד...)

תוחלת החיים בישובים החרדיים

לפני מספר שנים הוצג מחקר שנערך על ידי פרופ' דב צ'רניחובסקי וחן שרוני מאוניברסיטת בן גוריון ומרכז טאוב, בו הוכח מחקרית כי תוחלת החיים גבוהה יותר בישובים בהם מדד חברתי כלכלי גבוה יותר, להוציא שלשה ישובים חרדיים גדולים בהם תוחלת החיים גבוהה בניגוד למדד זה. ירושלים, בני ברק ובית שמש הינן בין 12 הערים בהן שיעורי התמותה הנמוכים ביותר, למרות שהמדד הסוציואקונומי בהן נמוך מאד.  

הפרשנות של החוקרים מייחסת את העובדה הזו למה שמוגדר על ידם כ'הון חברתי' הקיים בקהילה החרדית, הווה אומר התמיכה הקהילתית. יתכן להציע עוד כמה וכמה פרשנויות שהינן, כמובן, בגדר פרשנויות בלבד.

העובדות הן עובדות, וכמי שבא מתוך המגזר אני רוצה להציע לחוקרים - לבחון את איכות התזונה במשפחה החרדית בהשוואה למשפחה ברקע כלכלי זהה בחברה החילונית. התוצאות תהיינה מדהימות. אוכל מזין ובריא הינו מפתח לאיכות ותוחלת חיים, תזונה בריאה עשויה לדרוש יותר משאבים, אולם ההורה החרדי – ובעיקר האם החרדית, הינם בעל יכולת הורית גבוהה מאד, ובדרך של 'יש מאין' וביצירתיות מופלאה ידאגו להאכיל את גוזליהם באוכל מזין ובריא.

נכון, יש גם אחוז לא מבוטל של כשל, ולפעמים גם הזנחה, ואת המקרים האלו התקשורת מאד אוהבת (סוף סוף זוהי חדשה של 'אדם נשך כלב...'). אולם כמעט תמיד אלו מקרים על רקע סוציאלי, תרבותי או פסיכולוגי, ובפירוש לא על רקע כלכלי מה שנקרא 'סוציואקונומי נמוך'. כל הסטראוטיפים שהתקשורת מייצרת מפעם לפעם על בסיס אחוז מסוים מאד של אוכלוסייה נחשלת – מצטרפים לבניית התדמית הזו, אולם מי שיכנס לשכונות נורמליות בבני ברק וירושלים, יראה ילדים בריאים המוזנים יפה, לבושים היטב, שמחים ומאושרים.

השאלה היא איך באמת? איך יתכן לגדל משפחה של עשרה ילדים כשהאם גם עובדת לפרנסת המשפחה? כמה כבר מקבלים מקצבת ילדים? מדוע היכולת הזו נשמרה בחברה הדתית דווקא?

אינני יודע תשובה ברורה, אך ברור שחברה הרואה בחיים מקור של הנאה ובילוי, לא יכולה להכיל את המציאות בה בשביל הילדים מוותרים כמעט על כל דבר. רק תפיסת החיים הרואה בחיים תפקיד בעל משמעות ומטרה יכולה להכיל זאת. בסופו של דבר, ההורים המסורים הללו מוותרים על עונג רגעי וחולף עבור העונג המוחלט והנצחי של נחת מילדים.

לתגובות: nhrh999@gmail.com                                                            

הטור מעובד מדבריו של הרב מנחם יעקבזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק' בחמד, ומתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ז"ל.